עו"ד נועם קוריס – נדחתה עתירת ישיבת תורת חכם לקבלת תמיכות
בית המשפט העליון דחה לאחרונה שתי עתירות בעניין קבלת תמיכה ממשרד החינוך. העותרות עמותת ישיבת תורת חכם ללימודי הנגלה והפנימיות ועמותת דיבובי אהרון מאיר עתרו לסיוע של בג"ץ אשר דחה את עתירותיהם בהרכב של שלושה שופטים.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- מיליון דרכים למיליון הראשון
עו"ד נועם קוריס – על בהלת הביטקוין וסכנת השורט
עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט
בשתי עתירות שנשמעו במאוחד, במסגרתן ביקשו העותרות (שהינן עמותות רשומות ומוסדות ציבוריים, המפעילות, כל אחת, ישיבה וכולל) כי נורה על ביטול החלטותיה של המשיבה 1 (להלן גם: ועדת התמיכות) לדחות את בקשותיהן לקבל תמיכה עבור שנת 2015, שניתנו בהתאם ל"מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעילות" (להלן: מבחני התמיכה), שנקבעו בהתאם לסעיף 3א(ה) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1983 (להלן: חוק יסודות התקציב).
רקע עובדתי בבג"ץ 5801/15
בתאריך 16.03.2014 נערכה ביקורת לעותרת בבג"ץ 5801/15 (להלן: עמותת דיבובי אהרון או: העמותה), בהתאם לנוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ולדיון בהן לפי חוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985 (שתוקן בתאריך 02.11.2014; להלן: הנוהל הכללי). בדו"ח הביקורת האמור נכתב כי בכתובת הרשומה כמקום פעולתה של העמותה קיים אתר בנייה, ואולם לא נמצא מקום שיכול לשמש ככולל. נוכח ממצאי הביקורת החליטה ועדת התמיכות לעכב את העברת תשלומי התמיכה בעמותה לשנת 2014 עד לקיום ביקורת נוספת.
בתאריך 30.09.2014 נערכה ביקורת שנייה לעמותה, ובגדרה נמצא כי חסרו 7 תלמידים מתוך 28 תלמידים מדווחים. בביקורת שלישית, שנערכה בתאריך 26.10.2014 חסרו 5 תלמידים מתוך 28 תלמידים, עליהם דיווחה העמותה.
בהתחשב באמור לעיל, נשלח בתאריך 17.02.2015 מכתב לעמותה, בו הודע לה כיועדת התמיכות החליטה להפחית את התמיכה שאושרה לה מתחילת שנת 2014, וזאת בהתאם לנוהל הכללי. באותו המכתב נמסר לעמותה כי בכפוף להפחתה האמורה לעיל, הוחלט לשחרר את עיכוב התמיכה בעמותה, ולשלם את כספי התמיכה מיום העיכוב.
בתאריך 22.07.2015 קיבלה עמותת דיבובי אהרון מכתב נוסף בו הודע לה כי ועדת התמיכות החליטה לדחות את בקשתה לתמיכה לשנת 2015, וזאת מכיוון שהיא לא עמדה כבר בראשית שנת 2015 במספר התלמידים המזערי הנדרש לשם קבלת תמיכה על פי סעיף 14(2)(ב) למבחני התמיכה (להלן: מספר התלמידים המזערי) – בו החלה לעמוד רק בחודש מאי 2015.
לאחר קבלת ההודעה פנתה העמותה למשיבים בתאריך 18.08.2015 בדרישה לקבל את פרוטוקול הדיון שנערך בעניינה, ולערוך לה שימוע באשר להחלטה האמורה.
בתאריך 20.08.2015 העמותה נתבקשה להעביר את טענותיה בכתב, והיא עשתה כן בתאריך 23.8.2015.
העתירה שבפנינו הוגשה בתאריך 27.08.2015 – עוד טרם שנתקבלה תגובה מאת המשיבים להשגות העמותה.
רקע עובדתי בבג"ץ 5803/15
בתאריך 10.12.2014 נערכה ביקורת לעותרת בבג"ץ 5803/15 (להלן: ישיבת תורת חכם או: הישיבה) ובמסגרתה נמצא כי חסרים בה 29 תלמידים מתוך 52 תלמידים מדווחים. לטענת ישיבת תורת חכם, החוסר בביקורת זו נבע מנסיעתם של רבים מהתלמידים לחתונת בנו של אחד מהמלמדים בישיבה, שהתקיימה בעיר בני ברק. ישיבת תורת חכם טענה כי למחרת היום נשלח מטעמה מכתב למשיב 2 (להלן גם: האגף), המבהיר את החוסר, בגדרו ביקשה שהמשתתפים בחתונה לא יספרו כחסרים בביקורת. לישיבה נערכה ביקורת נוספת בתאריך 28.12.2014, ובה חסרו 7 תלמידים מתוך 52 תלמידים מדווחים.
בתאריך 09.02.2015 נשלח מכתב לישיבה ובו היא נתבקשה להגיב לעניין החוסר, ונמסר לה כי בהתאם לנוהל הכללי יש להפחית תמיכה בגין תלמידים שנעדרו בשתי ביקורות. לטענת הישיבה, היא הגיבה למכתב הנ"ל למחרת היום, הבהירה שנית את נסיבות המקרה, וכן חזרה על בקשתה שלא למנות כחסרים את התלמידים שהשתתפו בחתונה.
בתאריך 04.03.2015 נשלח מכתב נוסף לישיבה, ובו, בין היתר, הודע לה כי הוחלט להפחית את התמיכה בה בעבור התלמידים שחסרו בשתי הביקורות עד להתייצבותם של התלמידים פיזית באגף, וחתימתם על תצהיר לגבי המקום בו הם לומדים.
במכתב נוסף שנשלח לישיבה בתאריך 13.05.2015 נמסר לה כי בגין העובדה שבחודש ינואר 2015 ירד מספר הלומדים בה מן הסף הנדרש – הוחלט לדחות את בקשתה לתמיכה לשנת 2015. ישיבת תורת חכם פנתה למשיב 2 בבקשה לקבל את פרוטוקול הדיון בעניינה, ולקבוע לה מועד לשימוע, בגדרו תוכל להשיג על החלטותיה של וועדת התמיכות.
בתאריך 26.05.2015 הועבר הפרוטוקול האמור לישיבה. בתאריך 20.07.2015, ועוד בטרם שהישיבה העבירה את טענותיה והשגותיה – נשלח אליה מכתב נוסף, ובו הודע לה כי וועדת התמיכות דנה בערעורה, והחליטה כי מאחר שבחודשים ינואר עד אפריל בשנת 2015 הישיבה לא עמדה בתנאי הסף של מספר התלמידים המזערי הנדרש – החלטתה של ועדת התמיכות עומדת בעינה. לפיכך הישיבה פנתה בתאריך 13.08.2015 למשיבה 4 (להלן: ועדת הבדיקה) בדרישה לבחון שנית את החלטותיה של ועדת התמיכותלהפחתת התמיכה בה לשנת 2014, ולדחיית בקשתה לתמיכה בשנת 2015.
עתירתה של ישיבת תורת חכם הוגשה בתאריך 27.8.2016, גם היא עוד בטרם שנתקבלה תגובת המשיבים לפנייתה הנ"ל.
טיעוני העותרות באשר להחלטה להפחתת התמיכה בהן לשנת 2014
עמותת דיבובי אהרון, טוענת כי העובדה שרק בתאריך 17.02.2015 נתקבלה ההחלטה להפחית את התמיכה בה לשנת 2014 ולשחרר את עיכוב תשלומי התמיכה לשנה זו – הובילה לעזיבתם של תלמידים רבים שהיו רשומים ללימודים אצלה, ואשר לא רצו להיות במצב של חוסר ודאות, ובהמשך לכך העמותה אף לא הגיעה למספר התלמידים המזערי הנדרש לשם קבלת תמיכה בינואר 2015.
לטענת ישיבת תורת חכם ההחלטה להפחית מזכאותה ביחס לשנת 2014 התקבלה בחוסר סבירות, ומבלי שהופעל שיקול דעת, או שניתנה לה האפשרות להשמיע כראוי את טענותיה כנגד ההחלטה האמורה. לטענת הישיבה, לא היה מקום לקבוע כי התמיכה בה תופחת בגין התלמידים שלא נכחו בביקורת שנערכה בתאריך 10.12.2014, שכן הוסבר למשיבים שאותם תלמידים נעדרו בשל השתתפותם בחתונה.
טענות העותרות ביחס להחלטה לדחות את בקשתן לתמיכה לשנת 2015
העותרות טוענות כי ההחלטות לדחות את בקשותיהן לתמיכה בשנת 2015 מבוססות על פרשנותם השגויה, לשיטתן, של המשיבים למבחני התמיכה. לגישת העותרות, מבחני התמיכה אינם מחייבים עמידה במספר התלמידים המזערי כבר בתחילת השנה וכדרישת סף, ולטענתן במבחנים האמורים אין כל רמז לכך שאי עמידה בתנאי זה בתחילת השנה תגרור פסילת תמיכה לכל השנה. לתפיסת העותרות, יש לפרש את מבחני התמיכה באופן בו מספר התלמידים המזערי איננו תנאי סף שנתי. לשיטת העותרות, יש לבחון את העמידה בתנאי זה ב-4 מועדים שונים במהלך השנה (המפורטים בסעיף 12(ד) למבחני התמיכה), ולשנות את מתן התמיכה הניתנת בין המועדים הנ"ל – בהתאם למספר התלמידים הרשומים במוסד.
העותרות טענו עוד כי למיטב ידיעתן – בעבר נהגו המשיבים להעביר כספי תמיכה למוסדות גם כאשר הם לא עמדו ברף התלמידים המזערי בתחילת השנה. לטענתן, במקרים אלו נתקבלה תמיכה בעבור אותם חודשים בהם עמדו המוסדות ברף הנדרש. לשיטת העותרות שינוי המדיניות הנטען נעשה באופן בלתי תקין, וללא כל התראה מראש, והוא אף מוביל להפלייתן לרעה, ביחס לגופים אחרים המקבלים תמיכה.
עוד טענו העותרות כי התנהלותם של המשיבים יצרה אצלן ציפייה שהתבררה בדיעבד כשגויה, וזו הובילה אותן להסתמך על כך שיוכלו להיות זכאיות לדמי תמיכה לשנת 2015. לשיטתן, בשל ההסתמכות האמורה הן רשמו תלמידים רבים ללימודים אצלן, ובכך שינו את מצבן לרעה. בתוך כך נטענו הטענות הבאות:
עמותת דיבובי אהרון גרסה כי בשיחה בעל פה שהתנהלה במשרדי האגף בחודש פברואר 2015, הובהר לה כי החל מהמועד הקובע הבא היא תוכל להיות זכאית לתמיכה, ואולם לדבריה בקשתה לקבל את האישור האמור בכתב – לא נענתה. לגישתה, התנהלותם של המשיבים יצרה אצלה הסתמכות שהיא תוכל לזכות לתמיכה, חרף כך שלא עמדה במספר התלמידים המזערי כבר בתחילת השנה. עמותת דיבובי אהרון טענה עוד כי עצם העובדה שנערכה לה ביקורת נוספת בתאריך 18.06.2015, חרף כך שהיא לא עמדה בתנאי המזערי בתחילת השנה, מחזקת את טענתה לפיה המספר המזערי איננו תנאי סף שנתי, שכן, לדבריה, אין כל טעם לערוך ביקורת למוסד שממילא לא עמד בתנאי הסף בתחילת השנה.
עמותת דיבובי אהרון הוסיפה כי הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה העמיקה מכיוון שההחלטה בעניינה התקבלה רק בתאריך 22.07.2015. בכך, לטענת העמותה, המשיבה 1 פעלה בניגוד להוראותיו של סעיף 6(ז) לנוהל הכללי, הקובע כי על וועדת התמיכות להתחיל לדון בזכאותם של המוסדות התורניים לא יאוחר מהראשון לחודש מרץ של השנה הרלבנטית, וכי לכל המאוחר ניתן להחליט בבקשות לתמיכה עד לשלושים לחודש יוני של אותה השנה.
ישיבת תורת חכם טוענת בהקשר האמור כי המכתב המודיע לה על שחרור כספי התמיכה נתקבל אצלה בתאריך 04.03.2015. לטענתה רק בתאריך 13.05.2015 הובהר לה כי המכתב האמור לא נגע לכספי התמיכה של שנת 2015, אלא לשנת 2014. לשיטת הישיבה – פער הזמנים שבין שני המכתבים יצר אצלה הסתמכות שהיא תהיה זכאית לתמיכה לשנת 2015, וגרם לה לשנות את מצבה לרעה, ולקלוט מספר רב של תלמידים לשנת 2015.
טענות המשיבים
המשיבים טענו מנגד בתגובתם המקדמית כי דין העתירות להידחות על הסף, וגם לגופן.
ביחס לשנת 2015 המשיבים טוענים כי העתירות הוגשו לאחר שהעותרות פנו למשיבים לשם בחינת החלטת וועדת התמיכות, ואולם העתירה הוגשה כבר בתאריך 27.08.2015 – עוד טרם שנתקבלה תגובתם. לפיכך, לטענת המשיבים, דין טענותיהן של העותרות במישור זה להידחות בגין אי מיצוי הליכים. המשיבים טוענים עוד כי עד להגשת העתירות דנן העותרות לא השיגו על ההחלטות להפחתת התמיכה לשנת 2014, ולפיכך, לגישת המשיבים, טענות אלו נגועות הן באי מיצוי הליכים, והן בשיהוי מאיין.
גם לגופם של דברים המשיבים גורסים כי דין העתירות להידחות, שכן טענות העותרות אינן מקימות עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. בתוך כך טענו המשיבים כי בקשותיהן של העותרות להכרה בהן כזכאיות לקבלת כספי תמיכה נדחו לאחר שנמצא שהן אינן עומדות בתנאי הסף של מספר מזערי של 15 תלמידים בראשית השנה. לשיטת המשיבים הכרה במוסדות לצורך קבלת תמיכה היא הכרה שנתית, ואישור התמיכה השנתי נקבע בהתאם לעמידת המוסדות בתנאי הסף במועד הגשת הבקשה לתמיכה, ולמעט במקרה של שינויים המביאים לכך שהמוסדות יחדלו לעמוד בתנאים – אישור זה יוותר בתוקפו לאורך כל שנת הלימודים. כן טענו המשיבים כי הן על פי הנוהל הכללי והן על פימבחני התמיכות, על העותרות מוטלת החובה לדווח על שינויים ואירועים מיוחדים במוסדות, וכי היה על העותרות להודיע מבעוד מועד הן על יציאתם של התלמידים הלומדים בישיבת תורת חכם לחתונה, והן על שינוי מיקום מוסד הלימודים בעמותת דיבובי אהרון. לטענת המשיבים, אי דיווח כאמור הינו עילה להפסקת התמיכה במוסדות תורניים, וגם משום כך אין לקבל את טענותיהן של העותרות.
המשיבים הוסיפו כי אין ממש בטענות האפליה שהעלו העותרות, שכן לשיטתם טענות אלו נטענו בעלמא, וללא כל סימוכין. לדברי המשיבים לא חל כל שינוי מדיניות בסוגיה זו, ומספר התלמידים המזערי הנדרש הוא תנאי סף מחייב הנבדק ביחס לכלל המוסדות הן בתחילת השנה (ואי עמידה בו, מובילה לטענתם לדחיית הבקשה לאישור זכאות שנתי), והן במהלך השנה (או-אז אי עמידה בתנאי המינימום תביא להפסקת התמיכה במוסד).
המשיבים מוסיפים כי פרשנותן של העותרות, לפיה ניתן לעמוד במספר התלמידים המזערי גם בשלב מאוחר יותר במהלך השנה ולזכות לתמיכה בעבור השנה כולה עומדת בניגוד לתכלית הנוהל הכללי, וקבלת הפרשנות האמורה עלולה לפגוע בשוויון מול מוסדות אחרים – שעמדו בתנאי הסף האמור בתחילת השנה. לשיטת המשיבים, המועדים הקובעים המפורטים בנוהל הכללי, מתייחסים רק למוסדות שבקשתם הראשונית אושרה, ומטרת הבחינה הנוספת הינה לאפשר גמישות בסכומי התמיכה המוענקים למוסדות, בשים לב לשינויים החלים במוסדות בהתאם לתקופות הלימוד הנוהגות במוסדות תורניים.
המשיבים גורסים עוד כי גם דינה של טענת ההסתמכות שהעותרות העלו להידחות, שכן מתן התמיכות הוא פררוגטיבה של המדינה, וודאי שהמוסדות הנתמכים לא יכולים לטעון כי קבלת תמיכה בשנה אחת גרמה להם להסתמכות כי יזכו לה גם בשנה העוקבת, זאת מכיוון שתקציב התמיכות מחולק מחדש מדי שנה ועל פי היקף פעילותם המשתנה של המוסדות.
המשיבים טענו עוד כי אין ממש גם בטענת העותרות לפיה ההודעה על כך שבקשותיהן להכרה בזכאותן נדחו – נמסרה להן באיחור. בתוך כך הפנו המשיבים להנחיות החשב הכללי לביצוע התקציב החל מחודש ינואר 2015, הקובעות כי מכיוון שחוק יסודות התקציב לא אושר במועדו, הרי שעד לאישור תקציב המדינה לשנת 2015 –ועדת התמיכות לא תקבל החלטה סופית בדבר תמיכה בגופים הנתמכים מתקציב המדינה, ולא תודיע לגופים אלה על תמיכה כלשהי שאושרה להם (ראו: מש/4 בבג"צ 5801/15). מכאן נובע, לטענת המשיבים, כי ההחלטות בעניינן של העותרות נתקבלו, בנסיבות, במועדן. המשיבים הוסיפו בהקשר זה כי מעצם הפנייתן של העותרות למועדים הקבועים בנוהל הכללי ניתן ללמוד כי הן מודעות לצורך בקבלת אישור זכאות שנתי לדמי התמיכה, וגם משום כך אין לקבל את טענת ההסתמכות שהעותרות העלו.
ההליכים בעתירה והתפתחויות נוספות
העתירות הועברו לדיון בפני הרכב כאשר בקשתן של העותרות למתן צווי ביניים נדחתה בהחלטה מתאריך 09.09.2015.
לאחר הדיון שהתקיים בתאריך 22.12.2015 ניתנה אפשרות לישיבת תורת חכם לצרף מסמכים ממערכת הדיווח של עמותה אחרת (עמותת עטרת אבות), שלא צורפה לעתירות. לשיטת הישיבה מסמכים אלו מחזקים את טענתה להסתמכות, שכן עולה מהמסמכים כי במערכת הדיווח של עמותות אחרות שאינן עומדות בתנאי הסף מופיע בגדר הסכום לתשלום המספר "0.00", בעוד במערכת שלה הופיעו סכומים לתשלום, וזאת החל מחודש מאי בשנת 2015, אזי היא החלה לעמוד במספר התלמידים המזערי הנדרש (ראו: נספח ד' לבקשה מטעם העותרות מתאריך 14.12.2015). כן ניתנה הזדמנות לעמותת דיבובי אהרון לצרף מסמך המעיד על כך שבסמוך לאחר הביקורת שנערכה אצלה בחודש יוני 2014 היא הודיעה למשיבה 1 שתלמידיה לומדים באופן זמני במקום אחר – ואף ציינה את כתובתו.
בתגובת המשיבים למסמכים הנ"ל, נטען כי הפלט ממערכות הדיווח של המוסדות אינם מלמדים דבר, שכן מדובר בשיקוף אוטומטי של הזנות המוסד עצמו. בתוך כך טענו המשיבים כי המסמכים ממערכת הדיווח שלעמותת עטרת אבות נוגעים לשנים שבהן כלל לא אושרה תמיכה לעמותת עטרת אבות, וגם משום כך העותרת איננה יכולה להיתלות בהם.
המשיבים טענו עוד בהקשר זה כי הניסיון לערוך ביקורת בכתובת הרשומה שלעמותת דיבובי אהרון נערך בתאריך 16.04.2014, ואילו המכתב המודיע על שינוי הכתובת שהוגש מטעם העמותה – נשלח רק למחרת היום. בהקשר זה מטעימים המשיבים כי על פי הנוהל הכללי חלה על המוסדות החובה לדווח מראש על כל שינוי רלוונטי, ובכלל זה על שינוי מקום הפעילות, וזאת, בין היתר, על מנת למנוע מן המוסדות המבוקרים את האפשרות להיערך לביקורת, ובכך לגרום לעיוות של הממצאים.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה, בחומרים שצורפו לה, בתגובות הצדדים, ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים – הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות, וזאת הן על הסף, והן לגופם של דברים.
סעיף 9 לנוהל הכללי קובע את המועדים והדרכים בהם ניתן להשיג על החלטותיה של ועדת התמיכות:
"(ז) מוסד ציבור הרואה את עצמו נפגע מהחלטת ועדת התמיכות לשנות, לעכב או להפסיק את תמיכתו כאמור בסעיף 13, או מוסד ציבור שוועדת התמיכות החליטה לגביו כי קיבל תמיכה באופן פסול או תוך הטעיה כאמור בסעיפים 14 עד 17, רשאי בתוך 21 ימים מיום קבלת החלטת ועדת התמיכות, לפנות לוועדת התמיכות בדרישה לטעון לפניה את טענותיו, בכתב או בעל פה (להלן – הליך שימוע).
(ח) דחתה ועדת התמיכות את טענותיו של מוסד ציבור בהליך שימוע, רשאי מוסד הציבור לפנות לוועדת הבדיקה בבקשה לבחון את עניינו, ובמידת הצורך להחזירו לוועדת התמיכות לדיון נוסף.
(ט) החשב הכללי רשאי, בהמלצת ועדת הבדיקה, להורות לוועדת התמיכות לקיים דיון בנוגע לפגם שמצא בהחלטה שקיבלה." (שם, ההדגשות שלי – ח"מ)
חרף האמור בסעיף 9 הנ"ל, ישיבת תורת חכם התייחסה מפורשות להחלטה להפחית את התמיכה בה לשנת 2014 רק במסגרת מכתבה למשיבה 4 – שנשלח בתאריך 13.08.2015, בעוד שההחלטה עצמה התקבלה כבר בתאריך 04.03.2015. בדומה לכך,עמותת דיבובי אהרון התייחסה להחלטה שנתקבלה בעניינה ביחס לשנת 2014 רק במסגרת העתירה שבפנינו. מכאן עולה כי למעשה שתי העותרות לא עמדו בלוחות הזמנים באשר להחלטה להפחית את התמיכה בהן לשנת 2014.
זאת ועוד – אחרת. העותרות לא השלימו את ההליך הנדרש לשם השגה על החלטתה של ועדת התמיכות, שכן על פי הנוהל הכללי, לאחר פנייה לוועדת התמיכות, וקיום שימוע בעניינן – היה עליהן לפנות לועדת הבדיקה, בהתאם לסעיף 9(ח) הנ"ל.
עמותת דיבובי אהרון לא המתינה אף לסופו של הליך השימוע טרם שהגישה את העתירה דנן. בעניינה של ישיבת תורת חכם אמנם דומה שלא נערך לה שימוע בהתאם להוראות סעיף 9(ז) הנ"ל. ואולם, לאחר קבלת החלטתה של ועדת התמיכות לדחות את ערעורה – הישיבה לא המתינה לקבלת מענה למכתב ששלחה לוועדת הבדיקות טרם שהגישה את עתירתה, ואף לא פנתה לועדת התמיכות עצמה כדי לשטוח את טענותיה. משכך, שתי העותרות לא מיצו, איפוא, את ההליכים ביחס להחלטותיה השונות של וועדת התמיכות. דומה שדי באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי דין העתירות להידחות, שכן צד אשר לא מיצה כראוי את טענותיו בהליכים מול הרשות המינהלית אינו יכול לבוא ולהעלות טענות אלה במסגרת הליך של ביקורת שיפוטית (השוו: עע"מ 5937/14 אברישמי אניאט ו- 14 אחרים נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (19.07.2015)).
לטענת העותרות ההחלטה שלא לאשר את בקשתן לתמיכה לשנת 2015 הינה בגדר הפליה שלהן אל מול מקבלי תמיכות אחרים, שכן לשיטתן המשיבים שינו ממדיניותם מבלי להודיע על כך מראש. עם זאת דומה כי העותרות לא הרימו את הנטל להוכיח כדבעי את טענותיהן האמורות. כידוע, ביחס לפעולותיה של רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המינהלית וחזקת החוקיות, ועל העותרים מוטל הנטל להפריכן. לצורך כך, אין די בטענה סתמית, אלא יש צורך בביסוס הנשען על תשתית ראייתית הולמת (ראו: בג"ץ 1971/07 שירקוב נ' משרד הפנים -מינהל האוכלוסין (15.11.2012); בג"ץ 2445/06איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (31.05.2009); עע"מ 4072/11 עירית בת-ים נ' ירדנה לוי (06.11.2012); בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות פיסקה 54 (01.08.2010); עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות(28.02.2011)). כאמור, המשיבים הצהירו כי התנאי של מספר התלמידים המזערי המופיע בסעיף 14(2) למבחני התמיכה מיושם על ידם בפועל כתנאי סף הנדרש לשם אישור זכאות שנתית, ולטענתם זה האופן בו הם נוהגים ביחס לכלל המוסדות התורניים המגישים בקשה לתמיכה. לפיכך, ומכיוון שלמעשה העותרות לא הציגו ראיות מבוססות המעוררות ספק באשר לתקינות פעולתן של הרשויות המנהליות – לא ניתן לקבל את טענותיהן במישור זה.
מעבר לכך יש להזכיר כי על הרשויות מוטלת החובה לנהוג בשוויון בעת חלוקת תמיכות כגון אלו שבבסיס העתירות שבפנינו (עיינו: עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים (14.09.2010)). חובה זו באה לידי ביטוי בין היתר בסעיפים 2 ו-3 למבחני התמיכה, שלשונם כך:
"2. התמיכה עצמה צריך שתינתן על פי עקרונות של סבירות ושוויון בין מקבלי התמיכה השונים.
- בבואה לדון ולהחליט בכל בקשה ובקשה לתמיכה, תשקול הועדה את כל נסיבותיו של הענין, תוך יישום שוויוני, אחיד ועניני של המבחנים".
בהתחשב באמור לעיל, ובהינתן כי לא הוכח שהמשיבים מיישמים את מבחני התמיכה באופן בלתי שוויוני – נראה כי בנסיבות, דווקא קבלת עמדתן הפרשנית של העותרות היא זו שתוביל לפגיעה בשוויון מול מוסדות אחרים שהגישו בקשה לתמיכה לשנת 2015. דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שאין חולק כי העותרות לא עמדו בחודש ינואר של שנת 2015 במספר התלמידים המזערי הנדרש.
בדומה, לא ניתן לקבל גם את טענתן של העותרות לפיה הן הסתמכו על כך שיזכו לתמיכה בשנת 2015, שכן מושכלות יסוד הן כי לגופים המקבלים כספי תמיכה מרשויות המדינה – אין כל זכות קנויה בהם (השוו: בג"צ 8418/03 אולפנא כפר פינס ו-15 אח' נ' משרד הפנים (04.07.2005); בג"צ 9547/06 הקרן החדשה לקידום ולעידוד יוצרי קולנוע וטלוויזיה נ' המועצה הישראלית לקולנוע (14.04.2008)). בהקשר זה ראוי להדגיש כיהעותרות טוענות כי הן הסיקו מן המכתבים בהם הודע להן על ביטול הקפאת התמיכה לשנת 2014 כי הן יהיו זכאיות לתמיכה בשנת 2015, ואולם למעשה לא ניתנה לעותרות כל הבטחה ממשית שהן יהיו זכאיות לתמיכה בשנה האמורה (עיינו: יואב דותן "הבטחה מינהלית לציבור" משפט וממשל ה' 465 (התשס"ז); דפנה ברק-ארז "הגנת הציפייה במשפט המינהלי" עיוני משפט כז (ו) 209 (2003); בג"צ 8350/12 פרחי גן יבנה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (07.05.2015); בג"צ 9634/08 מועצה אזורית חוף השרון נ' שר הפנים (05.10.2009)).
אף במכתב ששלחה עמותת דיבובי אהרון למשיב 2 לאחר השיחה שהתקיימה, לטענתה, במשרדי המשיב 2 בחודש פברואר 2015, נכתב כך:
"מבירור שערכנו אצל פקידות המשרד הובהר שברישום הבא נהיה זכאים לתקציב, כמובן, בהתאם למכסת התלמידים הנדרשת" (ראו: נספח ג' לעתירה ב-בג"צ 5801/15).
גם נוסח מכתב זה מראה כי טענתה של העמותה שהתנהלותם של המשיבים הובילה אותה להבנה שהיא תוכל להיות זכאית לתמיכה בעבור שנת 2015 – איננה מבוססת, שכן נראה כי גם בפגישה האמורה הובהר לעמותה כי זכאותה לתמיכה תלויה בעמידה במכסת התלמידים הנדרשת.
בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי העותרות וודאי היו מודעות לכך שאפילו מקום בו נתקבל אישור מפורש לתמיכה בשנה מסוימת – תמיכה זו ניתנת להפחתה, לעיכוב, ואף לשלילה. על פי סעיף 3(א) לנוהל הכללי, בעת הגשת בקשת התמיכה על המוסד מגיש הבקשה להתחייב, בין היתר, לדברים הבאים:
"(4) יעמוד בכל התנאים לקבלת תמיכה הקבועים בנוהל זה ובתנאים האחרים שקבע המשרד בנוגע לתמיכה;
(10) הוא מסכים לכך שככל שיתברר למשרד כי מוסד ציבור לא עמד בתנאים ובהתחייבויות שנקבעו בקשר לתמיכה או לא היה זכאי מלכתחילה לתמיכה, יגבה המשרד ממוסד הציבור את הסכומים ששולמו לו ביתר או את מלוא הסכומים שהוא חייב למשרד, לפי העניין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מן המועד שבו החלו להיות משולמים ביתר, בהתאם לסעיף 19;
(11) כי הוא מודע להוראות נוהל זה בכלל ובפרט להוראות לעניין שינוי, עיכוב או הפסקת התמיכה כמפורט בסעיפים 13 עד 19 וכן כי הוא מודע להוראות מבחני התמיכה לפיהם הוא מגיש את בקשת התמיכה ומבצע את הפעילות שבעדה הוא מבקש תמיכה;
(12) הוא מודע לכך שהמשרד רשאי להקטין, לעכב או להפסיק את מתן התמיכה או מימון אחר אם לא קויימו כל התנאים או ההתחייבויות בקשר למתן התמיכה, או אם הופחת תקציבו עקב מדיניות כלכלית, הכל בהתאם לאמור בנוהל זה ולהוראות החשב הכללי כפי שיקבעו מזמן לזמן."
לא זו אף זו. עמותת דיבובי אהרון מטילה, כאמור, על המשיבים, ובהחלטה לעכב את תשלומי התמיכה לשנת 2014 – את האחריות לכך שבחודש ינואר 2015 לא עמדה במכסת התלמידים הנדרשת, ואילו ישיבת תורת חכם טוענת כי ההחלטה להקפיא את התמיכה בה לשנת 2014 נתקבלה שלא כדין. עם זאת, מסתבר כי שתי העותרות לא הודיעו מבעוד מועד על השינויים, או האירועים שהיו בבסיס ההחלטות להפחתת התמיכה בהן לשנת 2014, וזאת בניגוד להנחיותיו המפורשות של האגף.
כך, בחוזר לשנת הלימודים התשע"ו 2015-2014, שפורסם על ידי האגף, נכתב מפורשות כי חלק מהתנאים לקבלת התמיכה הוא עדכון מראש על שינוי בכתובת המוסד:
"שינוי כתובת וזמני הלימוד
כחלק מתנאי הזכאות לתמיכה, חובה להזין במערכת "תלמוד" את זמני הלימוד וכתובת המוסד, בה מתקיימים הלימודים, וכן לצרף מפה ברורה של מקום הלימודים.
נדגיש, כי הלימודים יתקיימו אך ורק בכתובת זו והיא הקובעת לעניין ביקורות (ההדגשה במקור – ח"מ).
טענות לגבי שינוי זמני או אתרי הלימוד, לעומת הזמנים והאתרים שהמוסד דיווח עליהם ללא שינוי מראש במערכת – לא יתקבלו" (ההדגשה שלי – ח"מ).
(ראו: נספח א' להודעה מטעם העותרות מתאריך 14.12.2015).
בחוזר האמור מודגש גם כי יש לעדכן מראש על כל יציאה מן המוסד, וכי בהעדר דיווח מוקדם כאמור – התמיכה במוסד עלולה להיפסק:
"אירועים מיוחדים וטיולים
מוסדות אשר מקיימים תכנית ימי פעילות מרוכזים במסגרת הלימודים מחוץ לכותלי המוסד, ידווחו על התכנית מראש, בפירוט המועדים והתכנים. התכנית תצורף לבקשת התמיכה, ויש לקבל את אישור המשרד בכתב.
מוסדות ידווחו מראש על אירועים מיוחדים כגון: יציאה מרוכזת של תלמידים למבחנים, חתונה, הילולה, ביקור בקברות צדיקים, טיולים, לוויה, או כל יציאה מתוכננת אחרת…
מוסד שלא דיווח לפחות יומיים מראש על השינויים בהתאם למפורט לעיל עלולה התמיכה במוסד – להיפסק"
(ראו: שם; ההדגשות במקור).
העולה מן המקובץ מלמד, איפוא, כי העותרות עצמן לא הקפידו לפעול בהתאם לנהלים הנוגעים לקבלת התמיכה, וזאת הן בהתנהלותן מול המשיבים בנוגע לביקורות השוטפות, והן באופן בו התנהלו בעת שרצו להשיג על ההחלטות שהתקבלו בעניינן. לפיכך, חרף כך שדומה כי גם התנהלותם של המשיבים לא הייתה מיטבית, דומה כי לא נפל בהחלטותיהם פגם ממשי, המקים עילה להתערבות (עיינו: בג"צ 7677/10 זיד ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (07.11.2012); בג"צ 1555/06 יצחק קינג נ' עיריית ירושלים(15.05.2006); בג"צ 2223/15 רגבים נ' שר הביטחון (22.07.2015)).
כאמור, לאחר הדיון הגישו העותרות מסמכים שונים של עמותות אחרות, על-מנת להוכיח טענתן כי להבדיל מהעותרות, עמותות אלה מקבלות פלט של – אפס. אלא שלא ניתן להקיש מעניינן של אותן עמותות לעותרות מהטעמים שפורטו בתגובת המדינה מיום 19.01.2016.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
אז מה עם דובר מטעם סנאפצ'ט צוטט: "ברור שסנאפצ'ט מיועדת לכולם. היא זמינה בכל העולם להורדה בחינם. הדברים באלה נכתבו על ידי אדם ממורמר שעבד בחברה. אנחנו אסירי תודה לקהילה המשתמשת בסנאפצ'ט בהודו ובכל רחבי העולם"..
למעלה מן הצורך, נקבע שבית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי אין מקום להוציא את תצהיר המנוח מן התיק, וכי העובדה שלא ניתן לחקור את המנוח על תצהירו תובא בחשבון במישור המשקל הראייתי שיינתן לתצהיר. הלכה היא כי תצהיר מוגש כתחליף לעדות ראשית, כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, בכפוף לזכות החקירה הנגדית של המצהיר על ידי הצד שכנגד. בלא חקירה על התצהיר, נחשב תוכנו של התצהיר לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו [השוו: יעקב קדמי על הראיות חלק שני 921 (2009) (להלן: קדמי)]. במקרה דנן בית המשפט ביסס את החלטתו על המגמה בפסיקה להרחיב את החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, והנטייה לצמצם ככל האפשר את תחומי "איסור הקבילות" ולהעביר את מרכז הכובד למישור המהימנות והמשקל [קדמי, 677-671; עניין כהן, פסקה 21 והאסמכתאות שם]. בית המשפט נתן את דעתו להבדלים בין עניין כהן, העוסק בבקשת רשות להתגונן, לבין המקרה הנוכחי שעניינו בהמרצת פתיחה. מבלי שהתעלם מן השוני בין שני סוגי ההליכים, מצא בית המשפט כי יש מקום לפעול בהתאם לרציונליים שעמדו בבסיס פסק הדין בעניין כהן, ולהותיר את תצהיר המנוח בתיק, אף בנסיבות המקרה דנן. לנוכח האמור, ובעיקר על רקע המגמה בפסיקה לצמצום הסייגים על קבילותן של ראיות והותרת שיקול דעת רחב לבית המשפט באשר למשקלן, קבע בית המשפט העליון כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מוצדקת אף לגופה.
נועם קוריס ושות' עורכי דין ומגשרים - עו"ד נועם קוריס 