בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית

בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית

האם יש מקום לפטור עותרים מתשלום אגרה בעתירה שהוגשה לבג"ץ אך משום שהם מיוצגים בה על-ידי הסניגוריה הציבורית? זוהי השאלה שהוכרעה בבית המשפט העליון בעתירתו של יצחק אברג'יל ועוד 7 עותרים נוספים שיוצגו על ידי הסנגוריה הציבורית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

במסגרת העתירה שבכותרת מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לחתום עמם על הסדרי טיעון בהתאם להסכמות שגובשו לכאורה בין הצדדים במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד העותרים (תפ"ח 24984-07-15) ואשר מכונה "פרשה 512". בבקשה שלפניי מבקשים העותרים, המיוצגים על-ידי באי-כוח שונים מטעם הסניגוריה הציבורית, כי יינתן להם פטור מתשלום אגרה בשל כך שהם מיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית אשר לטענתם נושאת בהוצאות הגנתם. המשיבים מתנגדים לבקשה.

נועם קוריס - משה אביב

נקודת המוצא לדיון היא כי בעל-דין מחויב בתשלום אגרה בעת נקיטה בהליך משפטי. החיוב בתשלום אגרה מיועד להטיל על ציבור המתדיינים השתתפות בעלות ההליך המשפטי הניתן להם על-ידי המדינה, למנוע פתיחת הליכי סרק ולתמרץ הגשת תביעות בסכומים ריאליים ולא מופרזים. מנגד, חובת תשלום האגרה עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד חוקתית.

על-מנת לאזן בין תכליות אלה קובעות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) חובה כללית לתשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות) ובצידה אפשרות למתן פטור מתשלומה במקרה שבו ידו של בעל-דין אינה משגת ובית המשפט מתרשם כי ההליך מגלה עילה (תקנה 14 לתקנות). בנוסף, התקנות קובעות רשימה של מקרים שבהם יינתן פטור סטטוטורי מתשלום אגרה בנסיבות הקשורות בזהותו של בעל הדין (תקנה 19 לתקנות) או במהות ההליך (תקנה 20 לתקנות). כבר נקבע כי מדובר ברשימה סגורה של פטורים אשר אין להרחיבה וכי יש לבסס כל בקשה למתן פטור מתשלום אגרה על מקור בדין (ראו: ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פ"ד נט(4) 104, 109 (2005); רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק), פסקה 19 (5.1.2011)), הגם שאת הוראות הפטור הקיימות יש לפרש בהרחבה (ראו: בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע 1998, פ"ד נה(3) 869, 872 (2001)).

כידוע, התקנות אינן קובעות פטור סטטוטורי מתשלום אגרה למיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית. זאת, למשל, בניגוד לפטור הסטטוטורי הקבוע מתשלום אגרה ביחס לבעלי-דין המיוצגים על-ידי הלשכה לסיוע משפטי בתנאים הקבועים שם (תקנות 19(7) ו-19(8)). ייתכן כי הטעם להבחנה זו נעוץ בכך שבהליכים פליליים, שהם מרביתם של ההליכים שבהם מייצגת הסניגוריה הציבורית, אין חובת תשלום אגרה. אולם, סבורני כי הסיבה המרכזית להבחנה זו נעוצה בכך שבמקרים רבים ייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו מותנה בהכרח בהוכחת חוסר יכולת כלכלית. הן הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) והן הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הסנגוריה הציבורית)  קובעים שורה של מקרים שבהם הייצוג על-ידי הסניגוריה יינתן בהתחשב בסוגי העבירות והעונשים המוטלים בצדן ללא קשר למצבו הכלכלי של הנאשם או העצור (ראו: הוראות סעיף 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי והוראות סעיף 18(א) לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: דן ביין "חוק הסניגוריה הציבורית – סקירה תמציתית" משפטים כ"ח 481, 499-498 (להלן: ביין)). בנוסף, לבית המשפט סמכות כללית למינוי סניגור ציבורי במקרים שבהם הוא סבור שהדבר נדרש לניהול המשפט וללא קשר למצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם (ראו: סעיף 18(ב) לחוק).

הוראות אלה נובעות מהתכליות של מתן סיוע משפטי באמצעות הסניגוריה הציבורית אשר מכוונות להבטחת ייצוג משפטי נאות בהליכים פליליים וניהול המשפט באופן יעיל והוגן, וזאת לא בהכרח על רקע של נזקקות כלכלית (ראו: הצעת חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ה-1995; בש"פ 7235/18 שם טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (‏23.10.2018), וההפניות שם). זאת בניגוד לתכלית המובהקת של חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 הנועד להושיט סיוע משפטי למי שידו אינה משגת (ראו: הצעת חוק הסעד המשפטי, התשל"א-1970).

יחד עם זאת, אין לכחד כי לחוק הסניגוריה הציבורית גם תכלית סוציאלית חשובה נוספת והיא העמדת סיוע משפטי בהליכים פליליים למי שידו אינה משגת (להרחבה ראו: יובל אלבשן "נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט" עלי משפט ג(2) 497, 521-518 (2003). על פעילותה של הסניגוריה הציבורית באשר להתמודדות עם עבירות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית ראו למשל: טלי קסלסי־גולדשטיין, "'תיקי עוני' – התמודדות הסניגוריה הציבורית עם עברות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית" מעשי משפט ח 113 (2016)). משום כך, חוק הסניגוריה הציבורית קובע מקרים שבהם עצור או נאשם יקבלו ייצוג משפטי מאת הסניגוריה הציבורית על רקע מצבם הכלכלי (ראו: סעיף 18(א)(4) וסעיף 18(א)(7)לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: צו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו-1996). לא למותר לציין כי חוק הסניגוריה הציבורית אף הרחיב את המקרים שבהם קיימת זכאות לייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית על רקע מצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם לעומת המצב המשפטי שקדם לחקיקתו (ראו: ביין, בעמ' 499).

נוכח האמור סבר העליון כי ייצוגם של בעלי דין בהליכים אזרחיים באמצעות הסניגוריה הציבורית עשוי בהחלט להוות שיקול למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת הוראות תקנה 14 לתקנות שעניינה מתן פטור מחמת מצב כלכלי במקרים שבהם ההליך מגלה עילה. אציין כי כך אף נוהג בית משפט זה הלכה למעשה בהליכים המוגשים באמצעות הסניגוריה הציבורית, כגון בבקשות רשות לערער על פסקי דין בעתירת אסיר (ראו, למשל: רע"ב 10235/16 שררה נ' שרות בתי הסוהר (2.1.2017)). אולם, כל עוד לא נקבע אחרת בתקנות, אין בעובדה שבעל דין מיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית כדי להוות פטור "אוטומטי" מתשלום אגרה. זאת משום שכאמור לעיל, ייצוגם של בעלי דין על-ידי הסניגוריה הציבורית אין בו, מיניה וביה, כדי ללמד על כך שידם אינה משגת לשאת בתשלום האגרה.

עוד ציין בית המשפט, כי הבקשה למתן פטור מאגרה הוגשה כאמור בגדרה של עתירה לבג"ץ במסגרתה תוקפים העותרים את שיקול הדעת המינהלי של המשיבים באשר לשאלת החתימה על הסדר טיעון בעניינם. משכך, לא חלה בענייננו תקנה 20(8) לתקנות המורה על מתן פטור מתשלום אגרה בהליך פלילי (השוו: בשג"ץ 6474/16 כצמן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 2 (30.8.2016). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כבוד השופט נ' הנדל ביום 27.9.2016 בגדר בשג"ץ 6975/16; בג"ץ 3329/18 כצמן נ' פרקליטות המדינה (29.4.2018); בג"ץ 6748/18 מלצ'יקוב נ' שרת המשפטים (3.10.2018)).

אם כן, בענייננו, ייצוגם של העותרים על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו חוסה תחת פטור סטטוטורי לתשלום אגרה וגם אינו מעיד, בהכרח, על חוסר יכולת כלכלית לשאת בתשלומה. על כן, ומשעה שהעותרים לא העלו טענות פרטניות בנוגע למצבם הכלכלי – וראוי להדגיש בהקשר זה כי מדובר באגרה שתשלומה יחולק בין שמונה עותרים שונים – לא ראיתי להורות על מתן פטור מאגרה במקרה שלפניי.

הבקשה נדחית, אפוא. העותרים ישלמו את האגרה עד ליום 10.2.2019, אחרת יימחק ההליך ללא צורך במתן החלטה נוספת.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

מודעות פרסומת

נעצר עקב עסקאות סמים אך יצא לחופשה מיוחדת לביטוח לאומי

נעצר עקב עסקאות סמים אך יצא לחופשה מיוחדת לביטוח לאומי

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 14567-01-19 (השופט צ' קאפח) מיום 28.2.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיב לצאת ממעצרו לצורך התייצבות בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ביום 17.3.2019.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

נגד המשיב ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

33c7f-25d725a925d7259e25d7259925d7259d2b25d725aa25d7259c2b25d7259025d7259125d7259925d725912b-2b25d725a025d7259525d725a225d7259d2b25d725a725d7259525d725a825d725

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים במסגרת הליך המעצר, ולנוכח מורכבותו של התיק והיקפו של חומר הראיות פיצל את הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכל אחד מהנאשמים בכתב האישום.

הדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים צפוי להתקיים רק ביום 24.6.2019, כאשר מהחומר שהונח בפניי עולה כי המשיב עצור מיום 9.12.2018.

ביום 19.2.2018, בטרם נפתח ההליך הפלילי בעניינו, היה המשיב מעורב בתאונת דרכים, אשר בעקבותיה מתנהל הליך של ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. במסגרת זו זומן המשיב לבדיקת נוירולוג שנקבעה ליום 23.1.2019. בדיקה זו על פי הנטען תשפיע באופן ישיר על בקשת המשיב לקביעת אחוזי נכות צמיתה ונכות זמנית.

ימים ספורים קודם למועד הבדיקה האמורה, הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, בגדרה ביקש כי בית המשפט יורה לשירות בתי הסוהר לאפשר לו להתייצב בפני הוועדה הרפואית, בליווי שירות בתי הסוהר (עת"א 48836-01-19).

בפסק דינו מיום 23.1.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט א' יעקב) את העתירה, תוך שקבע כי המסגרת הדיונית המתאימה לדיון בבקשת המשיב היא הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הורה כי המוסד לביטוח לאומי יקבע מועד חדש לבדיקת המשיב כדי שהלה יוכל להגיש בקשה כאמור.

בהתאם להחלטה זו, נקבע מועד חדש לבדיקת המשיב, שעתידה להתקיים ביום 17.3.2019.

ביום 6.2.2019 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לאשר את יציאתו לוועדה הרפואית. בית המשפט המחוזי (השופט א' הימן) דחה את הבקשה, לנוכח התנגדות העוררת, תוך שציין כי "אין מניעה להגשת תביעה לביטוח הלאומי בדרך של ייצוג הנאשם על ידי מורשה".

המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה הדגיש כי אין באפשרותו להיות מיוצג על ידי מורשה, שכן מדובר בבדיקה רפואית שצריכה להיערך בנוכחותו. המשיב הבהיר עוד כי אם לא יתייצב בפני הוועדה הרפואית, לא ניתן יהיה לבחון את התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, והיא תיגנז.

בהחלטתו מושא הערר קיבל בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) את הבקשה, ואישר את יציאתו של המשיב לבדיקה הרפואית, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחת, וכן הפקדת סך של 20,000 ש"ח במזומן. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב.

מכאן הערר, במסגרתו טוענת העוררת כי ההחלטה לשחרר את המשיב לצורך התייצבותו בפני הוועדה הרפואית מנוגדת לנהלי השב"ס, אשר על פיהם "הוצאת אסירים באבטחה מחוץ לבית הסוהר תיעשה רק במקרים חריגים ומטעמים הומניטריים". לשיטתה של העוררת, עניינו של המשיב אינו בא בגדרם של מקרים אלו.

העוררת הוסיפה וטענה כי אין הכרח לקיומה של הוועדה הרפואית דווקא בעת שהמשיב מצוי "בסטטוס של עצור". לבסוף טענה העוררת כי אין לאפשר את יציאתו של המשיב לאור המסוכנות הנשקפת ממנו, כעולה מעובדות כתב האישום.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה, ושקל את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניו באותו היום, בא הוא לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כעולה מהחומר שהונח בפניו, מטרת התייצבותו של המשיב לבדיקה נוירולוגית בפני הוועדה הרפואית הינה, בין היתר, לצורך קביעת אחוזי נכות זמניים. משכך, יש משמעות רבה למועד הבדיקה, אשר נדחה כבר בעבר בעקבות סירוב שירות בתי הסוהר לאפשר למשיב לצאת לוועדה הרפואית הקודמת.

במצב דברים זה, מצא טעם בטענת באת-כוח המשיב לפיה שלילת האפשרות להתייצב בפני הוועדה הרפואית עלולה לפגוע בסיכויי התביעה שהגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי.

יתירה מזאת, כמפורט לעיל, נסיבותיו של המשיב הינן חריגות, שכן טרם התקבלה החלטה בבקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בקשה זו תידון על ידי בית המשפט המחוזי רק בעוד למעלה משלושה חודשים. ממילא, בשלב דיוני זה טרם נקבעו קביעות מפורשות באשר לדיותן של הראיות לכאורה, לעילת המעצר ולמסוכנותו של המשיב, ועובדה זו אינה צריכה להיזקף לחובתו, כפי שמבקשת העוררת לטעון.

בנסיבות חריגות אלו, סבר בית המשפט העליון כי בדין הורה בית המשפט המחוזי לשירות בתי הסוהר לאפשר את יציאתו של המשיב מבית המעצר לצורך התייצבותו בפני הוועדה הרפואית. ואולם, יחד עם זאת, תחת תנאי הערבות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (למעט צו עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ אשר יעמוד בתוקפו), הורה בית המשפט העליון כי המשיב יובא לוועדה הרפואית במועד שנקבע על ידי שירות בתי הסוהר, בהתאם לנהלי האבטחה המקובלים על ידו, וילווה על ידי סוהרי שירות בתי הסוהר עד לחזרתו לבית המעצר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט הבכיר י' פרגו) מיום 1.10.2017 בת"א 5176-06-13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ונדחתה תביעתה שכנגד של המערערת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

רקע והליכים קודמים

בין השנים 2006 ל-2010 הפעילה המערערת קאנטרי קלאב בסביון (להלן: הקאנטרי) מכוח הסכמי זיכיון מתחדשים עם המשיבה, כאשר מעת לעת הונפקו לה רישיונות עסק לתקופות קצובות ולפעילויות ואזורים ממוקדים בקאנטרי. ביום 19.12.2010 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות אשר ביטל והחליף את הסכם הזיכיון.

95504-25d725a025d7259525d725a225d7259d2b25d725a725d7259525d725a825d7259925d725a1-2b25d725aa25d7259c2b25d7259025d7259125d7259925d725912017

יצוין כי בתקופת השכירות הפעילה המערערת את הקאנטרי באופן שוטף, וכן קיימה מדי קיץ קייטנות לילדים.

בתביעתה בפני בית משפט קמא, טענה המשיבה כי המערערת הפרה את הסכם השכירות, בין היתר בכך שלא שילמה דמי שכירות לשנים 2010 עד 2013, בסך של 2,251,605 ש"ח; לא שילמה את מלוא הארנונה למועצה המקומית סביון; וכן בכך שלא עשתה את הנדרש ממנה לצורך קבלת אישורים לקבלת רישיון עסק.

בגין הפרות אלו, אשר הביאו לסיום ההתקשרות בין הצדדים ולנטישתה של המערערת את המתחם, נאלצה המשיבה לחתום על הסכם שכירות עם שוכר חדש על מנת לאפשר את המשך פעילותו הרציפה של הקאנטרי ומילוי ההתחייבויות למינויים בו.

עוד טענה המשיבה בבית משפט קמא כי לצורך המשך הפעלת הקאנטרי ובשל מצבו התחזוקתי הירוד, נדרש השוכר החדש לבצע תיקונים ופעולות שיפוץ בעלות כוללת של 550,00 ש"ח. בעקבות כך נאלצה המשיבה לפטור את השוכר החדש מדמי שכירות למשך 6 חודשים. בגין רכיב זה תבעה המשיבה פיצוי על אבדן דמי השכירות בסך של 430,106 ש"ח.

בנוסף לאמור לעיל, נטען כי המערערת הותירה חובות ארנונה למועצה המקומית סביון.

סך כל תביעת המשיבה בפני בית משפט קמא עמדה על כ-3,759,164 ש"ח.

מנגד, טענה המערערת כי הייתה זו המשיבה אשר הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, ובכך גרמה למערערת להודיע מיוזמתה על עזיבת הקאנטרי.

לטענתה, המשיבה הסתירה את העובדה כי מספר מבנים מרכזיים בקאנטרי נבנו ללא קבלת היתר בניה כדין בטרם החתימה על הסכם השכירות. עובדה זו, לטענת המערערת, התגלתה רק בשנת 2012, עת הודיעה לה המועצה המקומית סביון כי לא יינתן לה רישיון עסק לקאנטרי מבלי להשיג את היתרי הבניה האמורים.

בנסיבות אלה, וכן בשל הסיכון הצפוי לילדי הקייטנות מהשהייה במבנים נעדרי האישור, נאלצה המערערת, לטענתה, לסיים את הסכם השכירות ולנטוש את המתחם, וזאת לאחר מתן הודעה בת 30 יום על סיום ההתקשרות בין הצדדים.

אשר לחיובי הארנונה שלא שולמו, טענה המערערת כי אלו לא חלו עליה מכוח הסכם השכירות, במסגרתו התחייבה לשאת בתשלומי הארנונה רק בגין "השטח הפעיל של הקאנטרי", המשתרע על 35 דונם, ולא בגין 45 דונם הכוללים את "שטחי הבור" שאינם בשימוש.

בנוסף נטען כי כתוצאה מביטול הסכם השכירות, וכן לנוכח השקעותיה בקאנטרי, נגרם לה אבדן כספי בסך של 9,500,000 ש"ח (בין היתר בגין החזר שווי פעילות עסקית, חיוב יתר בארנונה, השקעה ושימוש בציוד).

לאחר שמיעת ראיות ממושכת ובכלל זה חוות דעת מומחים שהונחו בפניו, בית משפט קמא קיבל את עיקר התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בפסק הדין נקבע כי בדין בוטל הסכם השכירות על-ידי המשיבה; כי על המערערת לשאת בחיובי הארנונה עבור התקופה בה החזיקה במקרקעין; וכן כי המערערת אינה זכאית להחזר שווי הפעילות העסקית שאיבדה לטענתה.

על כן, קבע בית המשפט כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 1,829,778.5 ש"ח בתוספת הצמדה בגין חוב דמי השכירות, וסך של 275,000 ש"ח בתוספת הצמדה, המגלם מחצית הסכום אשר נדרש לתיקון הליקויים בקאנטרי לאחר עזיבת המערערת.

עוד קבע בית המשפט, כי מהסכומים שנפסקו לטובת המשיבה כמפורט לעיל יקוזז סכום של 826,190 ש"ח המגלם את שוויו של הציוד שנותר בקאנטרי, וזאת על פי חוות הדעת של השמאי המוסכם.

טענות הצדדים בערעור

מכאן הערעור שנדון בבית המשפט העליון, במסגרתו טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא משקבע כי האחריות להפרת הסכם השכירות נופלת על כתפיה, וזאת לאחר שהתברר כי למבנים בקאנטרי לא היה היתר בניה, ולמרות שהמשיבה לא תיקנה הפרה זו.

כן נטען כי שגה בית משפט קמא בחישוב דמי השכירות ושווי הציוד שנותר בקאנטרי; בחיוב המערערת בסך 275,000 ש"ח בגין אחזקה לקויה של הקאנטרי; בחיוב המערערת בתשלום ארנונה על שטח של 45 דונם; וכן שגה בקביעתו כי השגת היתר הבניה לא היה תנאי למתן רישיון עסק.

לבסוף נטען כי בית משפט קמא חישב באופן מוטעה את סכום הקיזוז, שכן לא כלל את הסך של 11,950 ש"ח בגין פריטי הציוד השייכים למערערת על פי חוות הדעת של השמאי.

המשיבה לעומתה סמכה את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, וטענה כי הערעור מופנה כלפי ממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. נטען כי המערערת לא הצביעה על כל נסיבה מיוחדת או פגם היורד לשורש העניין המצדיק את קבלת הערעור.

לגופו של עניין דחתה המשיבה את טענות המערערת בדבר חיובה של זו האחרונה ביתר בגין תשלומי הארנונה; תשלומי ריבית והצמדה; וכן חיובה במחצית הסכום עבור השיפוץ התחזוקתי של הקאנטרי.

לבסוף, המשיבה לא חלקה על כך שהסך של 11,950 ש"ח בגין פרטי הציוד לא נכלל בחישוב שערך בית משפט קמא אך טענה כי הסכום לא נתבקש על-ידי המערערת בתביעתה בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר שההרכב בעליון בחן את פסק דינו של בית משפט קמא, את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה בפניו, הוחלט לדחות את הערעור ולאמץ את פסק הדין של בית משפט קמא, מטעמיו, בהתאם לסמכות שהוקנתה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שופטי העליון ציינו כי שוכנעו שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע, וכי לא נפלה בהחלטתו המפורטת והמנומקת טעות שבדין.

בפסק הדין, אשר משתרע על לא פחות מ-80 עמודים, נבחנה התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט קמא לעומקה, תוך מתן התייחסות מפורטת וממצה ביותר לראיות שהניחו בפניו הצדדים, ונקבע באופן חד משמעי כי המערערת הפרה את הסכם השכירות בין הצדדים "הפרות יסודיות ועיקריות", וכי בדין ביטלה המשיבה את הסכם השכירות.

בהתייחס לטענת המערערת לפיה היא "איננה מקבלת 'רישיון עסק' בשל קיומם של מבנים לא חוקיים" וכן טענותיה בדבר "הסכנה" בהפעלת הקאנטרי ללא קבלת היתרי בניה קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

"אין לי כל ספק ש'מיכל ויוסף בנימין' (המערערות – י' א') ידעו היטב שהשגת 'היתרי הבנייה', אינה מהווה תנאי לקבלת 'רישיון העסק', וכי טענותיהם בנושא הסכנה בהפעלת ה'קאנטרי קלאב' ללא קבלת 'היתרי הבנייה' הן ניסיון להשתחרר בדרך זו מהתחייבויותיהם על פי 'הסכם השכירות' ואי עמידה בתנאיו; וכ'תירוץ' לסיום ההתקשרות עם "אפריקה ישראל".

בית המשפט העליון סבר כי ממצאים עובדתיים אלו מבוססים היטב, וטענותיה של המערערת מופנות כלפי קביעות שבעובדה ובמהימנות בהן לא מצאו שופטי העליון מקום להתערב.

לצד הדברים הוסיפו, כי אף המערערת לא חלקה על הצורך בחיובה בגין הנזקים שנגרמו לקאנטרי בפרק הזמן בו החזיקה במושכר ובמתקניו, אם כי חלקה על מחצית הסכום שבו חויבה בחוות דעת אשר לטענתה לא הוגשה כדין.

בית משפט קמא סבר בעניין זה, לאחר ששמע את העדויות ועיין בראיות שהונחו בפניו לרבות עדותו של השוכר החדש ובתמונות של המושכר, כי הנזקים והליקויים במושכר אף עולים על הסכום בו חייב את המערערת, ואף בקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב.

עם זאת, ומאחר שהמשיבה לא חלקה בדיון שנערך בעליון על השמטת סך של 11,950 ש"ח בגין פרטי ציוד כפי שהופיעו בחוות דעת השמאי, הוחלט על חיובה של המשיבה בסכום זה.

ומנגד, הערעור נדחה. נקבע עוד שהמערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

קראתי בגלובס כתבה שמשבחת את הדס שטייף על כך שקיבלה לידיה ופרצה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה. בכתבה בגלובס נעשה ניסיון לשכנע שזה בסדר לחטט לאנשים בטלפון, עם קצת עיוות עובדות משמעותיות כמו ההבדל בין "נמצא" ל"נגנב" ובין מידע מקדים על פעילות פלילית או של טרור בטלפון- לבין העדר מקדים כזה ובכלל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

מעניין האם הדס שטייף שילמה בשביל קבל לגביה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה ומה המחירון לטלפונים גנובים של עורכי דין ועיתונאים – או של כל אחד אחר מאיתנו.

נ. קוריס עורכי דין לטובת הציבור

הנייד שנגנב מראש לשכת עורכי הדין לשעבר הנו אחד הפרטים הראשונים שפורסמו סביב מעצרו של עו"ד אפי נוה, פרט שהראה עד כמה הפגיעה בפרטיותו הייתה חריפה, ועד כמה אפילו החסינות הפלילית שניתנה לעיתונאית הדס שטייף שפרצה את הטלפון הנייד הגנוב לא יכולה להצדיק מניעת מיצוי הדין האזרחי בעניינה והחזרת הטלפון הנייד הגנוב לבעליו.

תחשבו לעצמכם שעיתונאי או כל אדם אחר, שם את ידו על הטלפון שנגנב ממכם ושנעלתם בסיסמא, ואחרי שהסיסמא והטלפון נפרצים, נלקחים פרטי מידע מהטלפון, ובמידע שנצבר על הטלפון גם נעשה עוד שימוש איטי ומידתי- המתפרסם אט-אט- לשיקולו של הפורץ ואולי לפי צווי איסור הפרסום המתחדשים של בתי המשפט.

עוד לפני הגשת התביעה בגין הפגיעה בפרטיות בסך של 7,000,000 ₪,  פנה עו"ד בועז בן-צור במכתב ההתראה לפני תביעה ששלח לגלי צה"ל, הבהיר בין היתר, כי:

"קיבלתם לידכם את הטלפון הנייד של מר נוה; פרצתם אותו; העתקתם את תכולתו; עניינתם בתכתובות האישיות של מר נוה; שידרתם עיקרים מעל גלי האתר; ומסרתם את התכתובות האמורות לידי המשטרה. התנהלות זו – לבד מכל שמדובר בהתנהלות שאינה חוקית (ובשל כך גם הוגשה תלונה למשטרה) – פגעה פגיעה חריפה ביותר במרשנו, כמו גם בצדדים שלישיים"

עוד במכתב הממוען לשטייף ולראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל, אילאיל שחר; לרזי ברקאי, מגיש התוכנית "מה בוער"; ולעורכת התוכנית, נורית קנטי; כותב עו"ד בן-צור כי "דומה שקשה עד מאוד להיזכר בהתנהלות עיתונאית כה לקויה ופסולה כפי זו העומדת על הפרק"

לפי אותו מכתב גם "נוה לא נתן לאיש רשות לעשות כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד שלו. מדובר במכשיר טלפון המוגן באמצעות סיסמה, הכולל תכתובת אישית ופרטית של מר נוה עם גורמים שונים ובכללם: עורכי דין, לקוחות שנים, חברי כנסת, גורמים מהמערכת השופטת, חברים, שרים, עיתונאים ועוד. ככל אדם, מר נוה מנהל שיחות אישיות בנושאים שונים, שאינן מיועדות לאוזניהם של אחרים. שיחות אלה הן שיחות פרטיות במובהק. נטילתן, בחינתן והפצתן כמותן, לכל דבר ועניין, כהאזנת סתר אסורה". כעת, התנהלות שקשה ליישבה עם אמת מידה חוקית או עיתונאית כלשהי".

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בנק לאומי, תיק 4000 וביזור גרעין השליטה בבורסת תל אביב 

בנק לאומי, תיק 4000 וביזור גרעין השליטה בבורסת תל אביב 

פעם אחר פעם אנו שומעים על שימוש לרעה שעשה בעל שליטה זה או אחר בחברה הנסחרת בבורסה בתל אביב במעמדו. התקשורת והרשות לניירות ערך חושפות שוב ושוב חשדות ולעיתים גם ראיות ואישומים כנגד בעלי שליטה בחברות שונות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בארה"ב שהנה עדיין הכלכלה המובילה בעולם אין גרעין שליטה יחיד וברור במרבית החברות הנסחרות בבורסה, כך שאין בסופו של דבר אדם אחד שידו על השאלטר בחברות הגדולות, ושלו אינטרס מחד וכוח מאידך, לפעול שלא לטובת כלל ציבור המשקיעים בחברה.

81a3b-nk

בבורסה בתל אביב נסחרות כיום כ–500 חברות שונות שלגבי מרביתן קיים בעל שליטה יחיד וברור. רק מיעוטן של החברות בבורסת תל אביב הן חברות ללא גרעין שליטה והבולטות שבהן הן מניית בנק לאומי, מניית בנק דיסקונט ומניית חברת פז.

בארה"ב רוב רובן של החברות מתנהלות בלא גרעין שליטה המוחזק על ידי יחיד. בישראל, העדיפו הרגולטורים בעבר, שבחברות ציבוריות יהיה בעל שליטה יחיד. כיום, נראה כי שגם בישראל נוטים להעדיף ביזור של גרעיני שליטה בבורסה. מבחינת הענשה בארה"ב משך שנים עולה שאין ואקום בשליטה: כאשר אין בעל שליטה יחיד מובהק מקרב בעלי המניות, הנהלת החברה השכירה הופכת לבעלת השליטה בפועל — בלי "ליפול" בפועל להגדרת בעל שליטה כפי שמגדיר החוק. תופעה זו נובעת מהפיזור המשמעותי של בעלי המניות מקרב הציבור ועקב שליטה רציפה וקבועה של ההנהלה במידע על החברה ועל בעלי מניותיה.

היתרונות בביזור השליטה בחברות הנסחרות בבורסה הינם ברורים, כך למשל ניתן להניח שחשדות כפי שעולות בתיק 4000 לא היו באות לעולם, אילו השליטה בחברת בזק למשל הייתה מבוזרת וללא בעל שליטה ברור ויחיד.

מנגד, קיימים גם חסרונות למצבים של ביזור המניות, בין היתר הכוח שמקבלת ההנהלה השכירה והקלות היחסית של גורמים שונים להשתלט על החברות המבוזרות, ולהשיג גרעין שליטה במקום שלא היה קודם לכן.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

80,000 ₪ הוצאות בגין עתירה שנדחתה

80,000 ₪ הוצאות בגין עתירה שנדחתה

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשה לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (השופט העמית ג' גינת) בעת"מ 7052-04-18 מיום 17.2.2019, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת שהופנתה נגד תנאי "מכרז הסעות" שפורסם על ידי המשיבה 1, המועצה המקומית ירכא (להלן: המועצה), והושתו על המבקשת הוצאות בסך 80,000 ש"ח.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

מספר ימים לאחר פרסום המכרז, ביום 22.3.2018, עתרה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 50374-03-18) למתן צו על תנאי נגד תנאי המכרז, ולמתן צו ביניים שיורה על עיכוב הליכי המכרז עד להכרעה בעתירה.

נועם קוריס

עוד באותו יום, ולאחר הגשת העתירה, הגישה המבקשת למשיבה 1 הערות והסתייגויות הנוגעות לתנאי המכרז במסגרת "ישיבת הבהרות" שיזמה האחרונה.

ביום 29.3.2018 נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים, וזאת לאחר שהמועצה הודיעה כי תמסור את תשובותיה להערות המבקשת "בהקדם האפשרי" ולאחר שהאריכה את המועד האחרון להגשת הצעות במכרז.

אולם, משהחליטה המועצה שלא להיענות להערותיה של המבקשת, הגישה זו האחרונה עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 7052-04-18) לשינוי תנאי המכרז ובצידה בקשה לצו ביניים שיורה על עיכוב הליכי המכרז. במקביל, הגישה המבקשת את הצעתה במסגרת המכרז בכדי לא להחמיץ את המועד האחרון הקבוע לכך במכרז.

בהחלטתו מיום 18.4.2018 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (השופט העמית ג' גינת) את הבקשה לצו ביניים, וקבע כי העתירה תידון לאחר סיום המכרז.

ביום 24.5.2018 התכנסה ועדת המכרזים וקבעה כי הצעת המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז. מספר ימים לאחר מכן, הודיע יו"ר המועצה המקומית ירכא כי הצעתה נפסלה וכי המשיבה 2 זכתה במכרז.

בשלב זה, עדכנה המבקשת את בית המשפט בתוצאות המכרז, ותיקנה את עתירתה כך שתופנה הן נגד תנאי המכרז והן נגד תוצאותיו.

בפסק דינו מיום 17.2.2019, דחה כאמור בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (השופט העמית ג' גינת) את העתירה והשית על המבקשת הוצאות בסך של 40,000 ש"ח כלפי כל אחת מהמשיבות, ובסכום כולל של 80,000 ש"ח.

 

המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ובצדו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות שנקבע בו

בבקשתה, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, מצבה הכלכלי מאז ההפסד במכרז בכי רע, ותשלום צו ההוצאות עלול להסב לה "נזק בלתי הפיך" ואף עלול "לגרום לקריסתה", כלשונה. עוד טוענת המבקשת כי חיובהּ בתשלום ההוצאות יפגע ביכולתה לשאת בהוצאות הערעור ועל כן "יפגע קשות בזכות של המבקשת לגישה לערכאות משפטיות".

דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל אין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב פסק הדין שכלפיו הוא מופנה – וזאת, אלא אם המבקש מוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. בין תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור נמוכים, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש חמור יותר – ולהיפך. ואולם, פסק דין המטיל חיוב כספי על המבקש, ובכלל זה חיובי הוצאות, יעוכב רק כאשר "מאזן הנוחות" נוטה באופן ברור לטובתו (עע"מ 478/19 אבו אלזלף נ' אסד (‏17.2.2019)).

בנסיבות העניין, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, בית המשפט העליון לא שוכנע כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתה.

אמנם, המבקשת תמכה את בקשתה בתצהיר רואה חשבון ממנו עולה כי היא מצויה בחובות וכי חלה ירידה משמעותית בהכנסותיה בחודשים האחרונים. ואולם, אין בכך כדי לתמוך בטענה כי ייגרם לה "נזק בלתי הפיך" כתוצאה מביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובת המשיבות, אין צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

עו"ד נועם קוריס- מחזיק מניות ותיק ני"ע?

עו"ד נועם קוריס- מחזיק מניות ותיק ני"ע?

אם יש לך מניות וני"ע בבנק, אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?! איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית ? 200,000 ₪ שולמו למחזיק המניות שטבינסקי לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת עורכי דינו לאשר הגשת תביעה נגזרת כפי שביקש, סך של 250,000 ₪ שולמו כהוצאות עם אישור הגשת התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס –  מקור ראשון,  על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

השבוע פנה אלי לקוח במייל (mailto:kurislaw@gmail.com), ושאל אותי איך הוא יכול להחזיר לעצמו את חסרון הכיס שנגרם לו באחזקת מניות שהחזיק בבנק בשנים האחרונות. הוא קרא במדורי הכלכלה כמה כתבות שקצת הטרידו אותו, בנוגע לחלק מהמניות שהחזיק.

לא כל אחד מסוגל להבין כל ניואנס בכל כתבה כלכלית או כתבה משפטית, בעיקר לא כל אחד יכול להבין כתבות שלא מדברות בגובה העיניים, או כתבות שנראה שמי שכתב אותן לא כל כך הבין מה הוא כותב.

נועם קוריס

לעיתים קריאת הכתבה או אפילו הכותרת בעיתון היא רק הניצוץ או הטרייגר שמביא לבחינת העובדות לאשורן, לפעמים בדיקה של העובדות על ידי עורך דין יכולה להביא גם להמלצה על אכיפה אזרחית אקטיבית ואפקטיבית.

יש מקרים שבהם אדם שמחזיק אפילו מניות בודדות בתיק הני"ע בבנק, יכול לזכות בסכומי עתק, אם בית המשפט ימצא את טענות עורך דינו ראויות להתברר במסגרת תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית.

פנה אלי למשל פעם מישהו באינטרנט, וביקש שאבחן עבורו האם כדאי לנקוט בהליכי תביעה ייצוגית נגד בנק יהב וחברת הלמן אלדובי, פנייה לבדיקה שהראתה לי שלציבור לכאורה הוצגו באותה העת מצגים שונים ותנאים מסויימים שלא בוצעו על ידיהם בפועל לכאורה, באותה העת.

החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים אכיפה אזרחית, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת זכויות יוצרים, הפרטיות, חוק הגנת הצרכן וחוק התקשורת ממגדירים לצד אחריות פלילית ואפשרות לטיפול משטרתי בעבירה על חוקים אלו, גם מנגנון אכיפה אזרחית המקנה שיקול דעת לבית המשפט לפסוק אלפי ועשרות אלפי שקלים בעבור כל מעשה עוולה לפי סעיפים מסויימים בחוקים לעיל.

כך למשל, אם פלוני הכפיש אותך באינטרנט, קיימת לך אפשרות להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל שתהיה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, וגם תעמוד לך האפשרות להגיש בעצמך קובלנה פלילית- וגם תביעה אזרחית לפיצוי גם ללא הוכחת נזק- בסכום שיכול להגיע עד 144,000 ₪ לכל פרסום מפר.

תיקון 40 לחוק התקשורת, המוכר לרובנו גם כחוק דואר זבל, הוכיח את עצמו במיגור תופעת הספאם בישראל, כאשר אלפי תביעות בעניין ספאם הוגשו מאז שנת 2008, מדי שנה ושנה ותוך דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ לכל הודעת פרסומת בלתי רצויה, שיצרו בפועל אכיפה אזרחית יעילה, שהוציאה את הכלכליות של מרבית הודעות הספאם שנשלחו לאזרחי ישראל קודם לכן.

בצורה דומה, לצד הרשות לניירות ערך שתפקידה להגן על ציבור המשקיעים ולפקח על אכיפת החוק בשוק ההשקעות המקומי, מאפשר החוק בישראל שני מנגנונים עיקריים של אכיפה אזרחית והגנה על האינטרסים, גם של בעלי מניות פרטיים מהציבור הרחב.

מנגנון התביעה הייצוגית, אשר מתאים למספר עניינים וביניהם נושאים מתוך דיני הבנקאות, קרנות פנסיה, הביטוח, הצרכנות, תיקון 40 לחוק התקשורת וכמובן בעלי מניות או יחידות השתתפות מן הציבור.

בעל מניות מן הציבור, אפילו אם הוא מחזק מספר מניות מצומצם בשווי של אלפי שקלים בודדים, רשאי בתנאים מסויימים להגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות ובגין כל שווי העוולות המתוארות בבקשתו- היכולות להגיע גם למיליארדי שקלים.

כאשר מתקבלת תביעה ייצוגית, יכול בעל המניות מן הציבור, שהגיש את התביעה האישית שלי לאור אחזקתו אפילו במניות בודדות, להיות מתוגמל לפי החלטת בית המשפט גם במיליוני שקלים.

מנגנון נוסף שמגדיר אכיפה אזרחית במקרים של אחזקת מניות בתאגידים, הנו מנגנון התביעה הנגזרת, מנגנון התביעה הנגזרת מאפשר אפילו לבעל מניות בודדות בחברה מסויימת, נניח מניות שנרכשו על ידו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובאמצעות הבנק- להגיש במקרים מסויימים בקשה לבירור תביעה נגזרת, אשר די בכך שתאושר בכדי שבית המשפט ישקול את גובה התגמול לאותו בעל מניות מקרב הציבור.

הגשת בקשה לניהול תביעה נגזרת היא למעשה פעולה שנועדה להשיב לחברה עצמה כספים או חסרון כיס, אשר בדרך כלל בעלי השליטה בחברה מונעים מאינטרס אחר לגבי אותה השבה- השונה מהאינטרס של בעלי מניות המיעוט או הנושים.

החזרת חסרון הכיס לקופת החברה עצמה הוא גם האינטרס של בעלי מניות המיעוט והנושים, אשר קופת המזומנים של החברה מהווה חלק מהנכס שלהם או הבטוחה להחזרת החוב כלפיהם בהתאמה.

בכדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות נפסקו לא פעם תגמולים בסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר לטובת בעלי מניות מיעוט, ואפילו בשלב האישור להגיש את התביעה הנגזרת כבר נפסקו 200,000 ₪ למחזיק מניות בתנ"ג 18-10-00311 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ ואח', בעוד לא פחות מ- 250,000 ₪ נפסקו כהוצאות עם אישור התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.