העליון קיבל בחלקו את ערעורה של לורי שם טוב

העליון קיבל בחלקו את ערעורה של לורי שם טוב

יועברו להגנה נתונים מחברת WordPress האמריקאית, ככל שהתבקשו והתקבלו ממשרד המשפטים האמריקאי

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בית המשפט העליון קיבל בחלקו את ערעורה של לורי שם טוב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט אברהם הימן) בבע"ח 21420-09-18 מיום 28.10.2018 שדחתה את בקשת העוררים לעיון בבקשה לעזרה משפטית שנשלחה על ידי משרד המשפטים הישראלי אל משרד המשפטים האמריקאי (להלן: "בקשת העזרה המשפטית"), ובחומרים נוספים הקשורים לבקשת העזרה המשפטית כגון צווים משפטיים שהוצאו, תכתובות המשך בין הגורמים המדוברים ותכתובות בינם לבין צדדים שלישיים וכיו"ב.

נועם קוריס- נועם קוריס

רקע והשתלשלות העניינים

ביום 6.4.2017 הוגש כתב אישום נגד העוררים (העוררת בבש"פ 7746/18 והעורר בבש"פ 8000/18. להלן: "גב' שם טוב" ו-"מר לייבל", בהתאמה) ונגד נאשם נוסף, שלישי במספר, שאיננו צד להליך זה (להלן: "הנאשם השלישי"). כתב האישום כולל למעלה מ-90 אישומים נגד העוררים והנאשם הנוסף (ובהמשך תוקן כתב האישום ונוספו עוד אישומים). לפי פרטי כתב האישום, שלושת הנאשמים הפעילו מערך אתרי אינטרנט ודפים ברשת החברתית "פייסבוק", בהם פרסמו באופן קבוע ושיטתי תכנים קשים ובוטים נגד עובדי ציבור, ובהמשך גם נגד אחרים שאינם עובדי ציבור, שהיו מעורבים בצורה כזו או אחרת בהליכים שעניינם הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם ובהליכים הנוגעים למשמורת ילדים המנוהלים במערכת הרווחה ובבתי המשפט. בכך, על פי כתב האישום, קשרו יחד הנאשמים קשר לביצוע עבירות פליליות שונות נגד גורמי רווחה, גורמי מערכת המשפט וגורמים נוספים, שעניינן פגיעה בפרטיות, הפרת צווי איסור פרסום, העלבת עובדי ציבור, זילות בית המשפט, ואף הטרדות מיניות. כמו כן, השלושה נאשמים בפגיעה בטובת הקטינים המטופלים במערכות הרווחה והמשפט, בכך שפרסמו את פרטיהם החסויים, תמונותיהם, ואף פרטים של משפחות אומנות ומשפחות מאמצות, והכול במטרה לחבל בהליכי האימוץ של אותם קטינים.

ביום 13.9.2018 הגישו גב' שם טוב ומר לייבל לבית המשפט קמא בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). בבקשה נטען כי במסגרת החקירה שהתקיימה נגד הנאשמים פנה משרד המשפטים הישראלי אל משרד המשפטים האמריקאי בבקשה לעזרה, בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק עזרה משפטית"). בבקשה זו ביקש משרד המשפטים הישראלי לקבל נתונים מחברת WordPress האמריקאית, המספקת פלטפורמה לבניית אתרים ובלוגים, אשר באמצעותה, על פי הנטען, הפעילו הנאשמים את מערך אתרי האינטרנט המתואר לעיל. במסגרת בקשת העיון התבקש לעיין בצווים שהוצאו על ידי בית המשפט בישראל ועל ידי בית המשפט בארה"ב לצורך קבלת הראיות מחברת WordPress, וכן לקבל פרפרזות של החומרים שנקבע לגביהם כי הם מהווים תרשומת פנימית. גב' שם טוב הוסיפה כי היא מבקשת לעיין גם בחומרים הבאים: צווים ובקשות הקשורים בהליכים משפטיים במדינות זרות אשר מכוחם חויבו חברת WordPress וחברות אחרות להמציא נתונים; מכתבים, פניות וצווים שהוחלפו בין משרד המשפטים הישראלי או האמריקאי לבין חברת WordPress וחברות אחרות, וכן חוות דעת משפטיות הקשורות בנושא; תכתובות בין המשטרה לבין משרד המשפטים בישראל בהקשר לקבלת הנתונים מהחברות הזרות; מסמכים הקשורים בהליכים משפטיים שנוהלו בישראל בעניין הליך עזרה משפטית בין מדינות; אישורי היועץ המשפטי לממשלה באשר להליכים אלה; פרפרזות של כל חומר מחומרים אלה אשר הוחלט שלא למסור לעיון ההגנה, לרבות פרטי הגורם המחליט בעניין זה ונימוקי החלטתו, וכן רשימה המסודרת באופן כרונולוגי וכוללת פירוט של כל חומרי החקירה המבוקשים

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.10.2017, ניתנה על ידי בית המשפט קמא החלטה בבקשה שהוגשה על ידי הנאשם השלישי בתיק (שאינו צד להליך זה), בה ביקש לעיין בכל המסמכים הקשורים לאותה בקשה לעזרה משפטית שהעביר משרד המשפטים הישראלי אל משרד המשפטים האמריקאי. לאחר שעיין במסמכי הבקשה לעזרה משפטית ובנספחיה, בית המשפט קמא דחה בקשה זו תוך שקבע כי אין מדובר בחומר חקירה שלנאשם השלישי זכות עיון בו, שכן בקשה לעזרה משפטית מהווה תכתובת פנימית בין רשויות שאין בה כל פרט מהותי, חדש ורלוונטי לטענה שביקש הנאשם השלישי לבסס, וכי הבקשה לעזרה משפטית כוללת עיבוד של חומרי החקירה שהועברו לידי ההגנה. בקשת ערר על החלטה זו הוגשה לבית משפט זה, נדונה ונדחתה בבש"פ 9275/17 פלוני נ' מדינת ישראל (14.12.2017) (להלן: "עניין פלוני"). בהחלטה נקבע כי הראיות שהועברו על ידי הרשויות האמריקאיות במסגרת בקשת העזרה המשפטית הועברו להגנה. לעומת זאת, ההתכתבות בין הרשויות אינה על פי מהותה בגדר "חומר חקירה", והרצון לעיין בכל ההתכתבות של משרד המשפטים הישראלי עם מקבילו האמריקאי על מנת לאתר סטייה מהוראות החוק היא מקרה מובהק של "מסע דיג".

החלטת בית המשפט קמא

בית המשפט קמא דחה את בקשתם של גב' שם טוב ומר לייבל. נקבע כי הצווים השיפוטיים שהוצאו בישראל מצויים זה מכבר בידי ההגנה. אשר לצווים השיפוטיים שהוצאו בארה"ב נקבע כי חזקה שהרשויות האמריקאיות פעלו כחוק, ומשהצווים המבוקשים אינם נמצאים כלל בידי המשיבה, הרי שאין מקום לחייבה בהמצאתם שכן אין מדובר בחומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. כמו כן, נקבע כי רצונם של גב' שם טוב ומר לייבל לברר את חשדם כי בקשת העזרה המשפטית הוגשה שלא כדין, באמצעות עיון בכל הבקשות לעזרה משפטית שהופנו למדינות זרות, אינו מצדיק עיון בחומר שבהגדרתו ובמהותו אינו חומר חקירה, שכן חשד בלבד אינו מבסס רלוונטיות אלא מהווה ניסיון ל"מסע דיג", שמונע מתוך תקווה בלתי מסוימת וספקולטיבית. יתרה מכך, ניתן לברר אודות חשד זה באמצעות עיון בצווים השיפוטיים שהוצאו בישראל באותו עניין. בהמשך הדברים, דחה בית המשפט גם את בקשותיה של גב' שם טוב לעיין בכל הצווים והבקשות הקשורים בהליכים משפטיים במדינות זרות, במסמכים נוספים הקשורים לבקשת העזרה המשפטית בין ישראל לארה"ב (כגון מכתבים, פניות, צווים וחוות דעת), בפרפרזות של הבקשות לעזרה משפטית אשר עיון בהן לא הותר, בתכתובות בין המשטרה ומשרד המשפטים בישראל, באישורי היועץ המשפטי לממשלה, וכן את בקשתה ליצירת רשימה כרונולוגית של החומרים המבוקשים.

ביום 31.10.2018 הגישה גב' שם טוב ערר על החלטה זו במסגרת בש"פ 7746/18, וביום 11.11.2018 הגיש מר לייבל ערר במסגרת בש"פ 8000/18. הדיון בשני התיקים אוחד (בהחלטתו של השופט יצחק עמית מיום 11.11.2018), וביום 18.11.2018 התקיים דיון בעל-פה לפניי. לאחר הדיון התאפשר לצדדים להגיש השלמת טיעון.

 

להלן יוצגו בקצרה טענות הצדדים, כפי שהובאו הן בכתב והן בעל-פה.

לטענת גב' שם טוב שגה בית המשפט קמא משקבע כי צווים שיפוטיים הם תרשומת פנימית שאינה עולה כדי חומר חקירה, שכן לטענתה צו שיפוטי מכל סוג שהוא, בין אם מקורו בישראל או מחוצה לה, אינו יכול להיות מסווג כתרשומת פנימית. כן טוענת גב' שם טוב כי טעה בית המשפט קמא בכך שנימק את סירובו להורות על גילוי הצווים האמריקאים באמצעות החלתה של חזקת התקינות המינהלית על הרשויות בארה"ב. נטען כי מקומה של חזקה זו נטוע במשפט המינהלי ולא במשפט הפלילי, וכי החלתה במשפט הפלילי היא פסולה, שכן היא מביאה לשבירת השוויון בין התביעה ובין ההגנה בכך שהתביעה זוכה לעדיפות. בנוסף, נטען כי טעה בית המשפט קמא עת הסתמך על חזקה זו, שכן מדובר על רשות זרה שאיננה כפופה לביקורת שיפוטית בישראל. עוד הוסיפה וטענה גב' שם טוב כי טעה בית המשפט קמא בקביעתו כי מכיוון שהצווים האמריקאים אינם נמצאים ברשות המשיבה, אין מדובר בחומר חקירה. נטען כי היה על בית המשפט להתייחס אל הצווים הללו כאילו ניתנו בישראל ובכלל, היה על המשיבה לפנות באופן אקטיבי אל הרשויות בארה"ב ולדרוש את העברת הצווים כדי שתוכל להעבירם לידי ההגנה. כמו כן, טוענת גב' שם טוב כי טעה בית המשפט כשהתעלם מהדרישה לקבלת השרשרת הראייתית של הפקת הנתונים הדיגיטליים. לשיטתה, נתונים אלה קלים יותר לזיוף מאשר שקיות סמים, ולכן ראיות השרשרת הן חיוניות. עוד הוסיפה הגב' שם טוב, תוך הפנייה לפסיקתו של בית משפט זה ברע"פ 11364/03 פלוני נ' משטרת ישראל, פ"ד נח(5) 583 (2004), כי "האזרח תמיד מפסיד" (פסקה 7 להשלמת טיעוני העוררת); בפסק דין זה דובר בבקשה לעזרה משפטית שכן סווגה כחומר חקירה, אך מכיוון שטרם הוגש כתב האישום, סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לא חל עליו ולכן לא התאפשר אין לחשוד לעיין בחומר המבוקש בשלב זה. לעומת זאת, במקרה של גב' שם טוב ומר לייבל, אומנם הוגש כתב אישום, כך שיש תחולה לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אך הבקשה לעזרה משפטית דווקא לא סווגה כחומר חקירה, כך שגם הפעם – לא מתאפשר לעיין בה.

מר לייבל טוען, באמצעות באי כוחו, כי טעה בית המשפט משקבע כי ביכולתה של ההגנה לברר את החשד שהועלה על ידי העוררים באמצעות הצווים שהוצאו בישראל, שכן למעשה לא הועברו להגנה צווים הנוגעים לנושא זה, כך שאינם יכולים לברר את החשד. בנוסף, ביקש מר לייבל לציין כי החשד אינו ספקולטיבי גרידא, אלא חשד שמקורו בשכל הישר וההיגיון, שכן מעשים רבים המיוחסים לנאשמים בתיק כלל אינם מהווים עבירות בארה"ב. עוד טען מר לייבל כי טעה בית המשפט משקבע כי משום שהחומר אינו נמצא בידי המשיבה, הרי שאין לסווגו כחומר חקירה. לטענתו, מדובר בחומר חקירה שעל המשיבה להעביר לידיו ולידי גב' שם טוב ואף לפעול באופן אקטיבי לשם כך, וזאת מכיוון שמדובר בחומרים העומדים במבחן הרלוונטיות – הם נוגעים לקבילותן של ראיות מרכזיות באמצעותן תבקש המשיבה להוכיח את הקשר של מר לייבל לתפעול האתרים בגינם הוגש כתב האישום. עוד טוען מר לייבל כי צווים שיפוטיים מועברים דרך קבע במסגרת העברת חומרי חקירה לנאשמים. לסיכום טענותיו, הדגיש מר לייבל כי זכותו לעיין בכל חומרי החקירה נובעת מזכותו הבסיסית למשפט הוגן, והימנעות המשיבה מהעברת החומרים עלולה לגרום עיוות דין חמור.

המשיבה טוענת כי יש לאבחן בין חומרי חקירה שנאספו לצורך חקירה, לבין התכתבויות, צווים או כוונות של הרשויות – החוסים תחת ההגדרה של תרשומת פנימית. הבחנה זו תלויה בסוג ההליך ותוכנו, אופן עריכתו ודרישות החוק הרלוונטיות. לשיטת המשיבה, תרשומת פנימית איננה בגדר "חומר גולמי", אלא אך ורק הגיגים, מחשבות, סיכומים ועיבוד של חומרי הגלם. לטענת המשיבה, חשיפה של תרשומות מהסוג המבוקש עשויה לפגוע קשות בשיח פנימי חופשי של רשויות האכיפה שקיומו הכרחי לעבודתן. בנוסף, הסבירה המשיבה כי בקשה לעזרה משפטית שמעבירה הרשות המוסמכת במדינת ישראל למדינה זרה היא בקשה מפורטת המועברת לרוב תוך כדי החקירה, ולעתים אף בשלבים מוקדמים שלה. בקשת הסיוע המשפטי תכלול לרוב סיכום של התשתית הראייתית הקיימת עד מועד שליחת הבקשה, פירוט התוצרים המבוקשים מהמדינה הזרה, הסבר על תרומתם לחקירה, וכן פירוט של סעיפי העבירה מושא החקירה. המשיבה הבהירה כי חומר החקירה שהתקבל בעקבות הבקשה לעזרה משפטית הועבר להגנה, ואילו הבקשה לעזרה משפטית גופה, אותה דורשים העוררים להעביר לעיונם איננה כוללת "חומר גולמי" שניתן להגדירו כ"חומר חקירה", אלא היא בגדר תרשומת פנימית בלבד, ולא קיים הבדל מהותי בין בקשת העזרה המשפטית הפותחת את ההליך לבין התכתבויות הנערכות בהמשכו. עוד טוענת המשיבה כי בקשת עזרה משפטית מעוגנת באמנות וביחסים בינלאומיים המושתתים על אמון בין רשויות. אילוץ המשיבה לחשוף את מערכת היחסים בין הרשויות עלול לפגוע ביחסי האמון בין המדינות, עליהם מושתתת כל מערכת העזרה המשפטית.

בנוסף, טוענת המשיבה כי מדובר בבקשה זהה לזו שהוגשה על ידי הנאשם השלישי בתיק, ואין מקום לדון בה בשנית. כן הוסיפה המשיבה כי אין בדין הוראה המורה למדינה להעביר בקשות לסיוע משפטי לרשות ההגנה, אלא כל שעליה להעביר הוא את החומר שהתקבל בעקבות הפניה. כמו כן, נטען כי בחומרים המבוקשים אין דבר שיכול לתרום להגנתם של גב' שם טוב ומר לייבל, ולא קיים מידע התומך בחשדות שהעלו. נוסף לכך, טוענת המשיבה כי במקרה שיחפצו בכך, יוכלו גב' שם טוב ומר לייבל לטעון נגד קבילותן של הראיות, ואם בית המשפט יקבל את טענותיהם, ראיות אלה יפסלו.

לסיכום טענותיה, ציינה המשיבה כי קביעת היקף חומר החקירה נמצא בגדר אחריותה, וקיימת חזקת תקינות מינהלית גם על החלטות המשיבה בהקשר זה. עוד ביקשה המשיבה לציין, כי קו ההגנה לפיו רשויות האכיפה הישראליות מרמות את הרשויות בארה"ב הוא מופרך מעיקרו. לעניין הבקשה לעיון בצווים שהוצאו בארה"ב, טוענת המשיבה כי הרשויות בארה"ב נענו לבקשה לעזרה, והעבירו תוצרים יחד עם מכתבי לוואי המפרטים אילו תוצרים נאספו, אך לא העבירו צווים. כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, לרשויות בארה"ב עומדת חזקת תקינות מינהלית, וממילא נטען כי צווי בית משפט אינם מהווים חומר חקירה, שכן מדובר בהליך שיפוטי.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון קבע שדין הערר להתקבל בחלקו, במובן זה שהמשיבה תעביר את בקשת העזרה המשפטית לידי העוררים. פרט לעניין זה, לא ראיתי מקום להיענות למבוקש בערר.

במכלול הבקשה. העוררים מבקשים לקבל חומרים שונים הנוגעים לבקשת העזרה המשפטית – החל בבקשה עצמה, דרך הצווים השיפוטיים שהוצאו בארץ לגביה, המשך בצווים השיפוטיים שניתנו בחו"ל וכלה בהתכתבויות שהוחלפו בין הגורמים השונים הקשורים להעברת המידע.

את המסמכים שהתבקשו על ידי העוררים ניתן לחלק לארבע קבוצות:

מסמכים שאינם קיימים ככל הנראה (כך, למשל, באת-כוח המשיבה הצהירה שלא התבקשו, וממילא לא ניתנו, צווים שיפוטיים בארץ ביחס לבקשה לעזרה משפטית);

מסמכים אשר אינם נמצאים ברשות המשיבה, ואין זה ברור אם הם קיימים (לדוגמא, צווים שיפוטיים בארה"ב);

מסמכים שניתן להניח כי הם קיימים, אך אינם מצויים ברשות המשיבה (לדוגמא, התכתבות בין הרשויות האמריקאיות לבין חברת WordPress);

 

מסמכים קיימים, המצויים בידי המשיבה (זהו המצב ביחס לבקשת העזרה המשפטית וביחס להתכתבויות אחרות מול הרשויות בארה"ב).

ככל שהדברים אמורים במסמכים מהקבוצות א'–ג', דין הערר להידחות. פשיטא כי לא ניתן להורות על העברת מסמכים שלא קיימים (קבוצה א'). לעומת זאת, ניתן באופן עקרוני לחייב את המדינה להשקיע מאמצים סבירים בחיפוש ובדרישת מסמכים שייתכן כי הם קיימים, ברמת הסתברות כזו או אחרת, אולם אינם נמצאים ברשות המשיבה (קבוצות ב' ו-ג'), ולהורות כי ככל שיתקבלו מסמכים אלה יועברו עותקים מהם להגנה (ראו בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 375-374 (2005); בש"פ 6237/06‏ קלושנדלר נ' מדינת ישראל (17.12.2006)). ואולם במה דברים אמורים? במצבים בהם הונחה תשתית עובדתית המלמדת כי קיימת הצדקה עניינית להטיל על המדינה את החובה לחפש ולדרוש את המסמכים האמורים, וזאת בשים לב לעלות הכרוכה במאמצים אלה, ולתועלת הצפויה מהם לבירור אשמת הנאשם.

כך, למשל, בבש"פ 10160/04 גולד נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 373 (2004) דובר, כמו בענייננו, בבקשה שעניינה חומר שהועבר על ידי מדינה זרה (גרמניה באותו מקרה) בעקבות בקשה לעזרה משפטית של מדינת ישראל. באותו מקרה הסתבר כי רשויות גרמניה תפסו בעקבות הבקשה 67 קלסרים של מסמכים, מיינו אותם, והעבירו למשרד המשפטים עשר תיקיות בלבד, שהן פחות מקלסר אחד. הנאשם באותו עניין הגיש בקשה לחייב את הרשויות הישראליות לפנות למקבילותיהן הגרמניות, ולבקש מהן את מכלול החומר שנתפס. בקשתו נדחתה. השופטת (כתוארה אז) דורית בייניש הבהירה כי בשים לב לחזקת התקינות החלה על פעולת הרשות, לכך שהעורר לא הצביע על חומר קונקרטי שלטענתו עשוי להועיל להגנתו ועל כן הוא טוען בשם "זיקה רחוקה וספקולטיבית", לקושי האובייקטיבי הקיים בהשגת החומר האמור, ולהסתברות הנמוכה שיימצא חומר בעל רלוונטיות לאישום – אין מקום להיענות לבקשה.

והדברים יפים גם לענייננו. בקשתם של העוררים מתייחסת למסמכים אשר לא הועברו על ידי הרשויות האמריקאיות עד כה, ואשר אין זה ברור כלל כי יהיו נכונים להעבירם אם יתבקשו. במצב דברים זה, ובהיעדר אינדיקציות קונקרטיות כי למסמכים אלו יש חשיבות לצורך ההליכים המתנהלים בעניינם של העוררים, אינני סבור שהורם הנטל המצדיק הטלת החובה על המדינה לדרוש מסמכים אלו.

ודוק, העוררים טוענים כי חלק מהמסמכים האמורים נחוצים על מנת להוכיח את "שרשרת הראיות" ביחס לחומר שהתקבל בעקבות בקשת העזרה המשפטית, ולפיכך היעדרם פוגע באפשרות להתבסס על המסמכים הללו במסגרת ההליך הפלילי. טענה זו, שאינה מקובלת על המשיבה, ראוי כי תתברר במשפט גופו, ואין לה השלכה ישירה על הבקשה שלפניי. לפיכך, בעניין זה אינני רואה צורך להביע עמדה שלב זה.

מוקשים יותר הדברים ביחס למסמכים השייכים לקבוצה ד', ובפרט בקשת העזרה המשפטית. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי המסמכים הללו, ובכללם גם בקשת העזרה המשפטית גופה, אינם בגדר "חומר חקירה גולמי", וכי מטעם זה אין הם נופלים לגרעין ההגדרה של "חומר חקירה", אותו יש למסור להגנה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. ודוק, המשיבה מבקשת לסווג חומרים אלה כ"תרשומת פנימית". סיווג זה מעורר קושי לשוני, שכן מבחינה טרמינולוגית קשה לראות בהתכתבות עם רשויות זרות משום "תרשומת פנימית". יחד עם זאת, צודקת המשיבה בטענתה כי ההצדקה לכך שמסמכי קבוצה ד' אינם חלק מגרעין ההגדרה של "חומר חקירה" דומה להצדקה שאין לראות ב"תרשומת פנימית" חלק גרעיני מחומר החקירה: בשני המקרים אין המדובר ב"'חומרי הגלם' (ראיות, לאו דווקא קבילות) הנאספים על ידי פעולות חקירה שונות (עדויות, ראיות חפציות, מזכרים בעניין פעולות חקירה)", אלא ב"עיבוד וריכוז של חומר כזה" (בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 74, פסקה 16 (2006)).

ואולם, גם אם בקשת העזרה המשפטית אינה חלק מגרעין ההגדרה של "חומר חקירה", עדיין ייתכן כי תוטל במקרים מתאימים החובה למסור אותה להגנה (כשם שקיימים סייגים המאפשרים עיון גם בתרשומת פנימית. ראו: בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם (13.9.2009)). זאת באותם מצבים בהם מתרשם בית המשפט כי עשויה להיות לה רלוונטיות לצורך הגנת הנאשם. במצבים אלה, ככל שקיימים שיקולים כלליים או פרטניים המצדיקים שלא לחשוף את המסמך להגנה, נדרש בית המשפט להכריע בין השיקולים, ולשם כך הוא רשאי לעיין במסמך המבוקש בטרם יחליט האם יש הצדקה למסור אותו להגנה (סעיף 74(ד) לחוק סדר הדין הפלילי. כן השוו לבש"פ 948/16 מדינת ישראל נ' פלוני (24.2.2016)).

ואכן, בבש"פ 2652/14 זוננשוילי נ' מדינת ישראל (13.5.2014), המקרה היחיד אליו הופניתי בו נדרש בית המשפט העליון לסוגיה של גילוי בקשת עזרה משפטית ישראלית לנאשם לגביו התבקש הסיוע, דחה אומנם השופט ניל הנדל את הבקשה, ואולם זאת לאחר שעיין במסמכים בהם מדובר והבהיר כי "מבדיקת החומר עולה כי מדובר בתרשומות פנימיות שבין משרד המשפטים לבין הרשויות הבלגיות. הבקשות עוסקות ברובן המכריע בפרטים הטכניים של המבצע, כגון האפשרות להחזיר את הסם המדובר לישראל ומסירת פרטי חקירה אודות החשוד. בנסיבות אלו נראה שסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מכסה את המקרה. לאמור: לא מדובר בחומר חקירה שזכאי הסנגור לקבל. כמו כן נראה שאין בחומר כדי לסייע לסנגור בהגנת מרשו" (שם, בפסקה 3).

הערה: כפי שצוין בפסקה 3 לעיל, בעניין פלוני נדחתה בקשה של הנאשם השלישי בפרשה בה עסקינן לעיין בכל התכתובות מול הרשויות האמריקאיות, מהנימוק שמדובר ב"מקרה מובהק של 'מסע דייג'". יצוין, עם זאת, כי מעיון בבקשה לעזרה משפטית שהוגשה לעיוני עולה כי היא מתייחסת לשני העוררים בלבד, ולא לנאשם השלישי. ממילא קשה להסיק מהתם להכא.

במקרה שלפניי מבקשים העוררים לעיין בבקשת העזרה המשפטית שעל בסיסה התקבלו הנתונים מחברת WordPress. העוררים חוששים כי העניין הוצג לפני הרשויות האמריקאיות בצורה מעוותת, ומצביעים על כך שחלק ניכר מהמיוחס להם אינו מהווה כלל עבירה בארה"ב. לשיטתם אם יתברר כי יש ממש בחשדם, הרי שהדבר עשוי להשליך על הגנתם, ובכלל זה על האפשרות לעשות שימוש במידע שהועבר.

ויובהר, הצדדים לא הרחיבו בשאלה מהן ההשלכות האפשריות של פגמים בבקשת העזרה המשפטית על ההליך הפלילי בעניינם. לפיכך, אמנע אף אני מלהתייחס לעניין זה, ואניח לטובת העוררים, מבלי לטעת מסמרות, כי ייתכנו השלכות כאלה, ככל שיוכח כי התקיימו פגמים משמעותיים בבקשת העזרה המשפטית.

המשיבה מכחישה מכל וכל את חשד העוררים כי נפלו פגמים בבקשת העזרה המשפטית, וייתכן מאוד כי הצדק עמה. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשה לעזרה משפטית הגעתי למסקנה כי במאזן האינטרסים והשיקולים, יש מקום להיענות למבוקש בהקשר זה. העוררים חושדים כי המידע שהתקבל בעניינם לא התקבל בעקבות בקשה 'כשרה', והגם שלא התרשמתי מעיון בבקשת העזרה המשפטית כי יש בסיס לחשדם זה, בשים לב לאופיו ומורכבותו של התיק בו עסקינן, יש מקום לאפשר לעוררים להתרשם מכך באופן בלתי אמצעי.

מאחורי ההחלטה לאפשר את עיון העוררים בבקשת העזרה המשפטית במקרה זה לפי החלטת בית המשפט העליון,  שני טעמים מצטברים:

ראשית, קיים קושי מובנה בבחינת רלוונטיות של ראיות על ידי בית המשפט במעמד צד אחד, במיוחד בתיק מורכב וסבוך כדוגמת התיק הנוכחי. לעיתים, אין מנוס מכך, וזאת כאשר קיים חשש כי חשיפת החומר שלא לצורך להגנה עלולה לגרום פגיעה בלתי מוצדקת באינטרסים רבי ערך, כגון פרטיות העדים והמתלוננים או חשש לשיבוש חקירה. ואולם מנימוקי המשיבה לא השתכנעתי כי קיימים בענייננו שיקולים כבדי משקל המונעים את חשיפת בקשת העזרה המשפטית לפני ההגנה, ובהיעדר שיקולים כאלה מוטב כי ההגנה תבחן את המידע בעצמה, בגדר "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא לפניו" (דברי השופט (כתוארו אז) יצחק אולשן ז"ל בע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד 429, 433 (1950)).

שיקולי הנגד המרכזיים שהוצג על ידי המשיבה הם החשש לפגיעה "בחופשיות ההתבטאות של הרשויות בכלל הבקשות לעזרה משפטית ובפריסת התמונה המלאה בפני המדינה המתבקשת" והשלכה אפשרית "על שיתופי פעולה עתידיים עם מדינות אחרות", שכן "חשיפה של הבקשה וההתכתבויות הנוגעות לה עלולה להפר את מחויבותה של מדינת ישראל להגנה על אינטרסים של צדדים שלישיים ועל האינטרס הציבורי הכללי בשיתוף פעולה בינלאומי במלחמה בפשיעה" (פסקה 15 להשלמת הטיעון מטעם המשיבה). ככל ששיקולים אלו נוגעים לבקשת עזרה משפטית שהעבירה מדינה זרה (השוו רע"פ 11364/03 פלוני נ' משטרת ישראל, פ"ד נח(5) 583 (2004)) או לתכתובת בין המדינות שבאה בעקבות בקשת העזרה המשפטית, הרי שהם נראים משכנעים. ואולם, ככל שמדובר בחשיפת בקשת העזרה המשפטית עצמה, והיא בלבד, דהיינו מסירת הבקשה הרשמית שיצאה ממשרד המשפטים הישראלי למשרד המשפטים האמריקאי – ספק בעיני. למען האמת, ניתן אף לטעון שיותר משנימוקים אלו מצדיקים את חיסיון בקשת העזרה המשפטית, הם עשויים להצדיק את חשיפתה, וזאת על מנת לוודא כי "חופשיות ההתבטאות" של הרשויות הישראליות לא פגעה בזכויות הנאשם, ובמטרה להבטיח את האינטרס הציבורי באמינות המידע המוצג על ידי מדינת ישראל במסגרת בקשות מסוג זה. מכל מקום, נזק כבד העלול לנבוע מהעברת בקשת העזרה המשפטית שהוגשה מטעם ישראל לעוררים במקרה שלפניי התקשיתי למצוא.

שנית, "מראית פני הצדק", גם אם אינה שיקול עצמאי היכול להצדיק הטלת חובת גילוי כשאין לכך כל הצדקה עניינית, היא בוודאי בגדר "שובר שוויון", היכול להצדיק חיוב במסירת מידע כאשר כפות המאזניים מעוינות. להתרשמותי, אף אם אניח כי יש לתת משקל מסוים לשיקולי הנגד שהעלתה המדינה בנוגע למסירת בקשת העזרה המשפטית, הרי לכל היותר יש בהם כדי להביא למצב של איזון בין טיעוני הצדדים. במצב דברים זה מוטב לבחור בגילוי על פני ההסתרה, ולו בשל תרומתו לכך שהצדק לא רק יעשה אלא גם יראה.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

קראתי בגלובס כתבה שמשבחת את הדס שטייף על כך שקיבלה לידיה ופרצה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה. בכתבה בגלובס נעשה ניסיון לשכנע שזה בסדר לחטט לאנשים בטלפון, עם קצת עיוות עובדות משמעותיות כמו ההבדל בין "נמצא" ל"נגנב" ובין מידע מקדים על פעילות פלילית או של טרור בטלפון- לבין העדר מקדים כזה ובכלל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

מעניין האם הדס שטייף שילמה בשביל קבל לגביה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה ומה המחירון לטלפונים גנובים של עורכי דין ועיתונאים – או של כל אחד אחר מאיתנו.

נ. קוריס עורכי דין לטובת הציבור

הנייד שנגנב מראש לשכת עורכי הדין לשעבר הנו אחד הפרטים הראשונים שפורסמו סביב מעצרו של עו"ד אפי נוה, פרט שהראה עד כמה הפגיעה בפרטיותו הייתה חריפה, ועד כמה אפילו החסינות הפלילית שניתנה לעיתונאית הדס שטייף שפרצה את הטלפון הנייד הגנוב לא יכולה להצדיק מניעת מיצוי הדין האזרחי בעניינה והחזרת הטלפון הנייד הגנוב לבעליו.

תחשבו לעצמכם שעיתונאי או כל אדם אחר, שם את ידו על הטלפון שנגנב ממכם ושנעלתם בסיסמא, ואחרי שהסיסמא והטלפון נפרצים, נלקחים פרטי מידע מהטלפון, ובמידע שנצבר על הטלפון גם נעשה עוד שימוש איטי ומידתי- המתפרסם אט-אט- לשיקולו של הפורץ ואולי לפי צווי איסור הפרסום המתחדשים של בתי המשפט.

עוד לפני הגשת התביעה בגין הפגיעה בפרטיות בסך של 7,000,000 ₪,  פנה עו"ד בועז בן-צור במכתב ההתראה לפני תביעה ששלח לגלי צה"ל, הבהיר בין היתר, כי:

"קיבלתם לידכם את הטלפון הנייד של מר נוה; פרצתם אותו; העתקתם את תכולתו; עניינתם בתכתובות האישיות של מר נוה; שידרתם עיקרים מעל גלי האתר; ומסרתם את התכתובות האמורות לידי המשטרה. התנהלות זו – לבד מכל שמדובר בהתנהלות שאינה חוקית (ובשל כך גם הוגשה תלונה למשטרה) – פגעה פגיעה חריפה ביותר במרשנו, כמו גם בצדדים שלישיים"

עוד במכתב הממוען לשטייף ולראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל, אילאיל שחר; לרזי ברקאי, מגיש התוכנית "מה בוער"; ולעורכת התוכנית, נורית קנטי; כותב עו"ד בן-צור כי "דומה שקשה עד מאוד להיזכר בהתנהלות עיתונאית כה לקויה ופסולה כפי זו העומדת על הפרק"

לפי אותו מכתב גם "נוה לא נתן לאיש רשות לעשות כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד שלו. מדובר במכשיר טלפון המוגן באמצעות סיסמה, הכולל תכתובת אישית ופרטית של מר נוה עם גורמים שונים ובכללם: עורכי דין, לקוחות שנים, חברי כנסת, גורמים מהמערכת השופטת, חברים, שרים, עיתונאים ועוד. ככל אדם, מר נוה מנהל שיחות אישיות בנושאים שונים, שאינן מיועדות לאוזניהם של אחרים. שיחות אלה הן שיחות פרטיות במובהק. נטילתן, בחינתן והפצתן כמותן, לכל דבר ועניין, כהאזנת סתר אסורה". כעת, התנהלות שקשה ליישבה עם אמת מידה חוקית או עיתונאית כלשהי".

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

עו"ד נועם קוריס: על ספאם אוף ומדיניות משפטית

עו"ד נועם קוריס: על ספאם אוף ומדיניות משפטית

בשנים האחרונות נחשפים ישראלים רבים לפרסומיה של חברת ספאם אוף שמציעה סיוע בהגשת תביעות כספיות לבתי המשפט לתביעות קטנות, בהתאם לפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק הספאם.

לאחרונה סדרת פסיקות של בתי המשפט השונים הביעו מורת רוח רבה על התנהלותה של חברת ספאם אוף.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- מיליון דרכים למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

כתבתי כאן לא מזמן כתבתי שני טורים, האחד אודות פרוטוקול דיון מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה שבו ניכר שחייל משוחרר הסתבך בתביעה שהגיש בסיוע ספאם אוף.

ובטור השני הזכרתי עוד מספר פסיקות מבתי המשפט, בנוגע לחברת ספאם אוף.

אני חייב לציין, שאחרי שפירסמתי את שני הטורים ובהם ציטוטים מבתי המשפט השונים, התחילו לזרום אלי עוד לא מעט ציטוטים בנוגע לאותה חברה ולצורה שבה בתי המשפט מתייחסים לתביעות שהוגשו באמצעותה במקרים מסויימים.

הלך הרוח הכללי הנלמד מפסקי הדין של הערכאות השונות, ולמשל בפסק דינו בתא"מ (שלום ת"א) 16-08-26873 אברהמי נ' ישראלי ( 25.12.2016) מפי  כבוד השופט ט' חבקין  קובע, כך:

"מאז פסקי הדין שניתנו בעניין גלסברג ובעניין חזני, מים רבים עברו בנהר. בתי המשפט, בעיקר לתביעות קטנות, החלו מתמודדים עם שטף, הולך וגובר של תביעות ספאם. אף שלא הוצגו נתונים כמותיים במסגרת תיק זה, דומה שהגידול במספרם הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. הגם שחלק מתביעות הספאם הן תביעות ראויות שמשרתות את אינטרס הציבור, חלק לא מבוטל מהן אינו משרת אותו. לא אחת מתחו בתי המשפט ביקורת על תובעים המנהלים תביעות כאלה בדרך שאינה ראויה… לאחרונה התעצם שטף תביעות הספאם בעקבות פעילותה של חברה מסחרית פלונית המעניקה שירות הכנת תביעות ספאם לתובעים פרטיים בתמורה לחלק מהפיצוי שייפסק … התנהלות זו מעוררת שאלות לא פשוטות. עידן הספאם הנוכחי שונה אפוא מזה שנהג בעת שניתנו פסקי הדין בעניין גלסברג וחזני "

בתק (ב"ש) 47628-11-16 השאש נ' טוטוקרד 5 בע"מ, שניתן על ידי כב' השופט עידו רוזין מבית המשפט בבאר שבע, נקבע כך:

"שיתוף פעולה בין ספאם אוף לבין התובעים. הנתבעת טוענת שהיא נרדפת ע"י ספאם אוף כאשר הוגשו נגדה למעלה מ- 300 תביעות קטנות ברוב בתי המשפט בארץ מתוך מטרה להוציא ממנה כספים שלא כדין כאשר במהלך מגעים למשא ומתן בינה לבין חברת ספאם אוף, דרשה ממנה ספאם אוף סכום העולה על מיליון ₪, בתמורה להפסקת התביעות כנגדה (מכתב הדרישה הוגש וסומן באות א'). במסגרת הדיון שבפניי נציג ספאם אוף לא הכחיש את האמור (דרישת הסכום). עוד הוברר כי התובעים נעזרו בספאם אוף בהגשת התביעות באופן הבא:

א. עו"ד מטעם ספאם אוף ניסח את כתבי התביעה שבכותרת.

ב. תשלום האגרה של התובעים בגין התביעות שולם לספאם אוף.

ג. הגשת התביעה לבית המשפט באמצעות מערכת נט – המשפט נעשתה ע"י ספאם אוף.

ד. ספאם אוף שותפה באחוזים ברווחים במידה ויינתן פסק דין לזכות התובעים.

ה. איסוף הראיות שצורף כנספחים לתביעות בוצע ע"י נציגי ספאם אוף.

ו. במידה וייפסקו הוצאות לחובת התובעים ספאם אוף מתחייבת לשאת בהוצאות (סומן באות ג').

מקריאת פסקי דין העוסקים בתביעות ספאם שונות עולה כי ספאם אוף והנתבעת הינם "שחקנים חוזרים" בבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ. נראה כי הטעם לכך מצוי בכך שספאם אוף היא הכוח המניע של ההליכים כנגד הנתבעת, תוך שהיא נעזרת בתובעים שונים כדי לעקוף את הוראות סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. התמונה המצטיירת במהלך ניהול ההליכים בתיק זה ובתיקים נוספים מעלה תחושה לא נוחה בנוגע למעורבות של חברת ספאם אוף בתביעות שבפניי. לטעמי, יש פגם בכך שספאם אוף פועלת בלהיטות יתר על מנת לקדם תביעות ספאם כנגד הנתבעת וכנגד חברות אחרות המפרות לכאורה את חוק התקשורת. אילו הדבר היה נעשה בתום לב ובשקידה סבירה הרי שהיה ניתן לומר שפעולותיה של ספאם אוף רצויות. אולם, לצערי לא כך הדבר ועולה חשש ממשי כי שיתוף הפעולה בין ספאם אוף לבין תובעים המקבלים הודעות ספאם, נהפך לעסק של ממש.

יש לזכור שהרציונל בהקמת בתי המשפט לתביעות קטנות הוא "פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן" (רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ [פורסם במאגרים משפטיים]. יש להניח, כי השאלות המתעוררות מעצם שיתוף פעולה בין ספאם אוף לבין תובעים יובאו לערכאות אחרות ואלה יאמרו את דברם".

ראו גם ת"ק 48952-12-16 (עכו) יעקובוב נ' אל.טי. ואח', כב' השופטת זהבה קאודרס בנר:

"אני קובעת כי חברה בע"מ היא המגישה תביעה זו בעצם (יחד עם התובע)… והיות ואין לחברה בע"מ סמכות להגיש תביעה בביה"מ לתביעות קטנות, התביעה נמחקת ללא צו להוצאות."

לא רק בתי המשפט לתביעות קטנות הביעו מורת רוח מההתנהלות של אותה חברה, וגם בתי המשפט המחוזיים, כבוד השופטת אביגיל כהן ברת"ק  43995-11-16 אוהד צוויק נגד לאומי קארד בע"מ, קבעה:

"אתחיל דווקא מהערת הסיום  שנכתבה בפסק דינו של בית משפט קמא בנוגע לריבוי ההליכים אשר ננקטים בבתי המשפט על ידי תובעים בעניין חוק התקשורת, כאשר פעמים רבות לא ניתן לעצום עיניים ולהתעלם מהעובדה שתובעים רבים (לא כולם כמובן) הפכו את החוק כ"קרדום לחפור בו", שלא תמיד בתום לב ובדרך מקובלת, ותביעותיהם אינן משרתות כלל את התכליות שבבסיס חוק התקשורת. ג) בתי המשפט לתביעות קטנות, בתי משפט השלום ואף בתי המשפט המחוזיים ובכלל זה גם בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור על בתי משפט לתביעות קטנות, מקדיש זמן שיפוטי לא מידתי ואף לא סביר לטעמי בכל הקשור לטיפול בתביעות המוגשות לפי חוק התקשורת… ברור, כי בזבוז זמן שיפוטי על חשבון צדדים שתביעותיהם הצודקות ממתינות להכרעה שיפוטית, המתעכבת בשל הצורך להשקיע זמן ניכר בתביעות ספאם, אינו בא לשרת את התכליות שבבסיס חוק התקשורת ". ראה גם דברי כבוד השופטת ב' טאובר בר ת"ק (חי') 16-11-42578 בן עמי נ' האוניברסיטה הפתוחה, הלישכה המשפטית "בשנים האחרונות הוגשו לא מעט תביעות מכוח חוק התקשורת ובפרט מכוח סעיף 30א לחוק, זאת על רקע התפשטותה של תופעת הספאם אשר הפכה למטרד ציבורי רחב היקף… עם זאת, פעמים רבות מוגשות תביעות סרק, שאי  ביסוד כל תשתית המצדיקה פיצוי מכוח סעיף זה".

באותו עניין ראו גם למשל ת"ק 13390-11-16 מארק ואח' נ' כוכבית סטאר פון ישראל בע"מ, מבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות, שנדון בפני כבוד השופטת אושרית הובר הימן, כדלקמן:

"משזו מסקנתי, הרי שהתייתר למעשה הצורך לדון בכל יתר השאלות שעלו באשר ליריבות בין הצדדים, תם ליבם, ואופן הגשת התביעה על ידם, כפי שפורטו בסעיף 6 לעיל. למעלה מן הצורך, יצוין באשר לתובעים 1-7 ו – 9, כי כבר נפסק שהגשת תביעה באמצעות חברת "ספאם אוף", ממילא לא תזכה את התובע בפיצוי. כך, שבעניינם אף אם קביעתי הייתה שונה ביחס לטיבו של המסר שנשלח, הרי שהתוצאה המתקבלת ממילא לא הייתה שונה"

וראו גם למשל ת"ק 57377-05-17 הורביץ נ' אגד, שנדון בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בפני כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב כדלקמן:

"במקרים רבים ניסוח התביעות על ידי גורם חיצוני מביא לתוצאה של הכבדה על בירור עובדתי של התביעה, מאחר והתובע אינו מתמצא בעובדות הכתובות בכתב התביעה, ולעתים העובדות הנרשמות אינן מדויקות.
אציין כי במקרה זה הסתייעות בגורם חיצוני הביאה למצב, בו התובע, על אף שהכיר היטב את העובדות שבבסיס כתב התביעה, כלל לא היה מודע לסכום התביעה, דבר שאינו ראוי בלשון המעטה."

ואת החלטתו של כבוד השופט השופט אמיר ויצנבליט, מבית המשפט בהרצליה שקבע במסגרת ת"ק 59642-12-16 אננבורג ואחרים נ' גיל גלוגובר, כדלקמן:

"ניתן לסבור כי תובע שהסתייע בחברת "ספאם אוף" המתנגד לייצוגו של הנתבע על-ידי עורך דין שייצגו בעשרות תביעות מאוחדות שהוגשו נגדו, אף לוקה בחוסר הוגנות. מחד גיסא, אותו תובע הסתייע בגורם מקצועי שיסייע לו בהגשת התביעה. באמצעות אותו גורם מקצועי לקח התובע הבודד חלק במהלך מתואם נגד הנתבע, שננקט על-ידי עשרות תובעים נוספים כמוהו. מאידך גיסא, כשמבקש אותו נתבע כי יינתנו בידו כלים מספקים כדי להתמודד עם אותן עשרות תביעות על סכומן המצטבר הגבוה כגון ייצוג על-ידי עורך-דין, משנה התובע את עורו מאדם שהוא חלק מקבוצה כוללת שנקטה במהלך נרחב ומתואם, לתובע הטוען כי הוא בודד ויחיד ולא יהיה כלכלי מבחינתו לשכור עורך-דין גם כן. אם כן, אות ו תובע מבקש ל יהנות מיתרונות הסיוע המקצועי, ההתאגדות וחוכמת ההמונים כשהדבר נוח בעיניו, ומיתרונות פיצול התביעות וראייתו כתובע נפרד ומובדל מחבריו כשהדבר נוח בעיניו. אף ניתן לסבור כי הדבר עולה לכדי שימוש לרעה בכלי הדיוני של התביעה הקטנה. ומנקודת מבט נוספת: אם התובעים שהגישו תביעתם באמצעות "ספאם אוף" לקחו חלק באותו מהלך מתואם באמצעות "גורם צללים" שסייע להם בהגשת התביעה , אין זה ברור מדוע אין הם יכולים לשתף פעולה פעם נוספת וגם לשכור יחדיו עורך-דין מטעמם שייצגם אם מבקש הנתבע שיותר לו להיות מיוצג .

אוסיף, כי אף שהחלטתי הראשונה בנושא הייצוג ניתנה נוכח העובדה שאחד התובעים בתביעות שלא הוגשו בסיוע ספאם אוף הוא עורך-דין, הרי שלאחר שקילה ומחשבה, איחוד עשרות התיקים שמרביתם הוגשו בסיוע "ספאם אוף" הוא הטעם העיקרי למסקנתי שיש להיעתר לרצון הנתבעים.".

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן 

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

 

נועם קוריס – על עורכי דין ומקדמי אתרים שמנצלים לרעה את חופש הביטוי….

נועם קוריס – על עורכי דין ומקדמי אתרים שמנצלים לרעה את חופש הביטוי….
לפני כמה חודשים נכחתי בפגישה מוזרה ואפילו הזויה, בפגישה היה איזה מישהו שטען בהתרסה שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר הוא טען שהוא מתמחה בקידום אתרים של עורכי דין.
אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי בכל דרך שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו או אפילו שמתקרב לרמתו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שכל עורך דין היה רוצה לשכור את שירותיו לקדם לעצמו את האתר. נקודה.
כבר שמעתי סיפורים או אגדות על מקדמי אתרי אינטרנט שקידמו את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת במנוע החיפוש של גוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג מהלקוח הפוטנציאלי תשומת לב בכדי שישכור את שירותיהם.
האמת, אני יכול להבין את ההיגיון, הלקוח הפוטנציאלי מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את ששמו, הוא בודק במה מדובר ואותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת הצליחה להשיג את תשומת ליבו.
בכל מקרה באותה הפגישה ולאחריה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים באינטרנט.
אוי כמה מאמצים טיפשיים וחסרי פרופורציות הוא עשה, כבר בהתחלה הוא קנה שם מתחם, (דומיין) עם השם המלא שלי (נועם-קוריס) ועוד מהיקרים… בשפה העברית ועם סיומת קום.
באתר האינטרנט שהקים לכבודי על הדומיין עם השם שלי, נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי שוב ושוב בצורה סזיפית וחוזרת ללא שום סדר, בלי קשר מינימאלי בין המילים ובלי אסטטיקה בסיסית, ממש ככה:
"הבלוג של נועם קוריס או שלא הבלוג של נועם קוריס או הבלוג של נועם קוריס לכאורה ולכאורה נועם קוריס והבלוג של נועם קוריס נועם קוריס עורך דין עו"ד נועם קוריס נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא נועם קוריס ה- עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון קורסון אוכל נועם קוריס, כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים או אולי נועם קוריס לא אוהב לאכול קוראסונים נועם קןריס בתל אביב נועם קוריס בפריז, נועם קוריס הולך ליד קיר אם תחפש את נועם קוריס אז תמצא את נועם קוריס במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס…"
בתור מקדם אתרים מיומן ובכדי ללכוד גם תוצאות חיפוש טועות שיכולות להיות קשורות בדרך כולשהי אל השם שלי, למשל במקרים שהגולשים הקלידו את שמי עם טעויות בהקלדה, אותו מקדם אתרים הזוי כתב את שמי שוב ושוב בשם חופש הביטוי הנודע, גם עם עשרות טעויות מכוונות וכל מיני עוויתות וגרסאות מגוחכות ומוזרות, למשל:
"קוריפ נועם נועם קוריסססס נועם טור נועם חומסקי נועם לניר נועם קוריסדיס נועם קודיס נועפ קוריס נועם קורים נועם קוריץ נוועם קוריס קווריס נועם נעם קוריס נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו נוטם קוריס נורם קוריס נןעם קוריס נועם קוריצ קוריסלו נועם קוריס נועם רותם נועם קניאל קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם…"
אותו מקדם אתרים אובססיבי המשיך לנסות להרשים אותי יום וליל ונכנס לאינספור פורמים טוקבקים וקבוצות באינטרנט, רק בכדי להציף בתגובות לא רלוונטיות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם המוני קישורים חוזרים לאתר הפיקטיבי שהקים לכבודי בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם הזוי החליט לקדם את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל בחיפושים הנושאים את השם "נועם קוריס", התחילו הגולשים למצוא את שמי בכל מקום באינטרנט עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס נועם קוריס בטוקבק כזה ונועם קוריס בקבוצה אחרת, נועם קוריס בפורום תביעות ייצוגיות נועם קוריס בפורום כלכלה, נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים משוחררים, נועם קוריס בפורום סטודנטים, נועם קוריס בפורום נשואים ונשואות, נועם קוריס בפורום גרושים גרושות, נועם קוריס בפורום מחשבים ואינטרנט, נועם קוריס בפורום דיני עבודה וזו רק ההתחלה…
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך ואובססיבי שלא מסוגל להקפיד ולו על קמצוץ של טוב טעם או מינימום היגיינה וירטואלית.
ביני לביני היה נראה לי אפילו שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב תכנים לאתר האינטרנט שלי או תגובות באופן כללי, שיהיו מנוסחות ברמה גבוהה ואיכותית  יותר מיכולותיו של המקדם ההזוי…
אותו מקדם הזוי ואובססיבי לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך נחישות לא מובנת להוכיח לי שגוגל הוא לא יותר מרובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאות החיפוש בו אתר אינטרנט שכל מה שיש לו להציג זה את שם הערך שאותו חיפש הגולש, במגוון ואריאציות שונות וחסרות עניין או תוכן ממשי.
מסתבר, שבניגוד לגולשים בשר ודם גוגל אוהב ומציג אתרים שכל מה שיש להם להראות זה משהו בסגנון הזה:
"נועם-קוריס, קוריס נועם עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא נועם קוריס לכאורה אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה…"
עבר עוד זמן ודעתי מטבעם של דברים לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
לאחרונה הופתעתי לגלות שמקדם האתרים המעוות התחיל לקדם באתר הפיקטיבי שהקים תחת שמי מספר עורכי דין אחרים, דוגמת עו"ד יהונתן קלינגר השנוי במחלוקת שמפעיל לעצמו בלוג בשם 2jk.org ואתר אינטרנט נוסף בשם jonathanklinger.com , באתר שנושא את שמי קודם גם אתרו של עו"ד אביב איילון (שמפעיל את אתר דיני רשת לצד הטור שלו בYNET), כמו גם עו"ד רותם שפירא מהמשרד הצעיר  שפירא, פרידמן, צבר.
את עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון, עו"ד רותם שפירא לא שאלתי עדיין האם הם חושבים שזה חוקי ונכון שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות הזויות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה החבורה, עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון או השלישי עו"ד רותם שפירא נעזרים בקידום אתרים כל כך מגוחך, נמוך ולא מכובד, כמו זה שנעשה על ידי מקדם האתרים ההזוי.
נכון שיש מי שיאמר שאותו הזוי שמקדם אתרים של עורכי דין אכן הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות לא מובנות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר ופתאום זה גורם לך להרגיש מאוד חשוב, הרי שלדעתי אתר אינטרנט כזה ממילא לא באמת מעניין את הגולשים בשר ודם ולאורך הזמן ודרך השיפור במנוע החיפוש של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל…
אני כשלעצמי מניח שאת הגולשים בשר ודם שמחפשים את השם שלי, "נועם קוריס" במנוע החיפוש של גוגל יותר מעניין לראות את הבלוג האותנטי של נועם קוריס, או את הסקירות של תיקים מעניינים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי והצירופים האקראיים של השם נועם קוריס.
אחרי שכתבתי טיוטה לפוסט הזכירו לי חברים, שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולש הסביר מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס, שמופיעות באתר הפיקטיבי.
נראה גם, שמצגות של משרד נועם קוריס, נניח בנושא הרפורמה בהוצאה לפועל, מה יש לנועם קוריס לומר על רשת פייסבוק או האזור והפוסטים של נועם קוריס בקפה דה מרקר, כמו גם – פרוטוקולים מועדת הכנסת בנושא חוק התקשורת או דיני המדע או חוק הגנת הפרטיות, בהם נועם קוריס השתתף – כל אלו יעניינו יותר, את הגולשים האנושיים.
סביר להניח לפי אותו היגון שגולש דובר אנגלית, יתעניין בהמלצת הנספח הכלכלי הישראלי בהונג קונג שבחר להמליץ על שירותי משרד Noam Kuris, לחברות במזרח הרחוק שמעוניינות לעשות עסקים בישראל או רק לקבל בנושא יעוץ משפטי. גולש דובר אנגלית ימצא יותר עניין גם בקטגורית Noam kuris בבלוג, משיוכל למצוא באוסף וריאציות לא ברור של השם שלי noam kuris, kuris noam, noam kuris lawyer
הרי בסופו של יום, גוגל זה רק גוגל וגולשים שהם בני אדם הם גולשים שהם בני אדם והמסקנה הבלתי מעורערת היא שהכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לעורכי הדין השונים ולכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.

נועם קוריס כותב על חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים

נועם קוריס – על חופש הביטוי, גוגל וקידום אתרים
לפני כמה חודשים לקחתי חלק בפגישה הזויה, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים הכי טוב במדינת ישראל, בעיקר אתרים של עורכי דין.
אותו אדם הזוי ניסה לשכנע אותי שהוא מקדם האתרים הכי טוב ושאין בכל ישראל מישהו יותר טוב ממנו. בכלל הוא ניסה לטעון שהוא כל כך תותח בתחום שכל עורך דין היה רוצה לשכור את שירותיו לקדם לעצמו את האתר.
כבר שמעתי סיפורים לפני זה על מקדמי אתרים שמקדמים את שמו של מנכ"ל חברה זו או אחרת בגוגל, בכדי להשיג את התוצאה בעמוד הראשון של גוגל במנוע החיפוש, וכך להשיג ממנו תשומת לב ולהראות כמה הם טובים בקידום.
יש בזה משהו, מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו וחושב שאותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת טובה.
בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים.
אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.
באתר שהקים על הדומיין נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:
"נועם קוריס עו"ד נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב נועם קוריס רואה קיר קורס וקורא לנועם קוריס שיציל מהקיר הקורס כי נועם קוריס הוא עו"ד נועם קוריס משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים שכהוא במשרד עורכי דין נועם קוריס או נ. קוריס…"
בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, הכניס אותו מקדם אתרים הזוי את שמי בשם חופש הביטוי המקודש, גם עם טעויות מכוונות וכל מיני עוויתות, למשל:
"נוועם קוריס קווריס נועם נעם קוריס נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס נועםם קוריס נועם קוריסס נועם קורים נוועם קוריס נועם קוריס נ קורס נ קוריסס נועם קוריסק קריס קוריסים קוריסון קוריסו קוריסלו נועם קוריס קוריססס קוריס נוע אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם…"
המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים, נועם קוריס בפורום דתיים, נועם קוריס בפורום מתנדבים, נועם קוריס בפורום מחשבים, נועם קוריס בפורום דיני מיסים וזו רק ההתחלה…
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו…
ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.
אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:
"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא XXXX אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה…"
עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים דוגמת יהונתן קלינגר השנוי במחלוקת שמפעיל בלוג בשם 2jk.org ואתר נוסף בשם jonathanklinger.com  או גם עו"ד אביב איילון (שמפעיל את אתר דיני רשת לצד הטור שלו בYNET), כמו גם עו"ד רותם שפירא מהמשרד הצעיר  שפירא, פרידמן, צבר.
לא שאלתי אותם עדיין (את עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון, עו"ד רותם שפירא)  האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה עו"ד יהונתן קלינגר, עו"ד אביב איילון או עו"ד רותם שפירא נעזרים בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.
אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים  ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל…
אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.
ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר, אקדמיקס, ורידר, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, וואלה, NRG או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס.
נראה גם, שמצגות של משרד נועם קוריס, בנושא הרפורמה בהוצאה לפועל, מה יש לנועם קוריס לומר על רשת פייסבוק או האזור של נועם קוריס בקפה דה מרקר, כמו גם – פרוטוקולים מועדת הכנסת בנושא חוק התקשורת או חוק הגנת הפרטיות, בהם נועם קוריס השתתף – כל אלו יעניינו לדעתי יותר, כל גולש אנושי.
שלא לדבר על גולש דובר אנגלית, שיתעניין בהמלצת הנספח הכלכלי הישראלי בהונג קונג שבחר להמליץ על שירותי משרד noam kuris, לחברות במזרח הרחוק שמעוניינות לעשות עסקים בישראל או רק לקבל בנושא יעוץ משפטי.
אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים.
הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לעורכי הדין השונים ולכל מקדמי האתרים, הטובים והטובים יותר.

מה האיזון הנכון בין חופש הביטוי לאינטרס הציבורי

בית המשפט רשאי להגביל את חופש הביטוי רק לאור פגיעה חמורה באינטרס הציבורי.
מה משמעות דחיית טענותיו של יהונתן קלינגר והאיסור בצו על חברו ערן ורד להמשיך להטריד את קציני בית המשפט ובני משפחותיהם, למרות חופש הביטוי.
ניתוח לאור מתן צו למניעת הטרדה מאיימת בפסק הדין ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד
לאחר שניתחנו את פס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד בו דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי, ניסנו להבין את המשמעויות של הצו לגבי התנהגותם של המשיבים.
חופש הביטוי משתרע על כל צורות הביטוי; הוא כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות ודעות חריגות; הוא משתרע על דעות שאוהבים לשמוע ועל דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש להביע דעת – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).
  
למרות העדר גבולות חופש הביטוי, במקרים חריגים, גם הלגיטימיות שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.
בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי.
באותו הדיון, דחה בית המשפט את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, שיאסור עליו לבצע חלק מפעולותיו, אותן נאסר עליו להמשיך לבצע.
בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר כבוד הנשיא, השופט אהרון ברק, כי:
"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. ענין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."
הנשיא דאז, כבוד השופט אהרון ברק הדגיש בפסק דינו, שרק במקרי קיצון חריגים, בהם קיימת הסתברות קרובה לוודאות שהניצול לרעה של חופש הביטוי יפגע באינטרס הציבורי, יוגבל חופש הביטוי בצו שיפוטי.
הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר לימדו, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות יש כאלו המוצאים את הדרך לנצלו לרעה ולבגוד במטרתו האמיתית של חופש הביטוי מנצלים לרעה את יסודות הדמוקרטיה, בכדי לפגוע באינטרס הציבורי ולמעשה במהות הדמוקרטיה עצמה.
נזכיר שהערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."
בית המשפט באותו עניין עוד הסביר בקביעותיו על גבולות חופש הביטוי, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"
הכותב הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי
נ.ב.
לאחר כתיבת המאמר גילנו שהביקורת על ניצול לרעה של חופש הביטוי והתנהלות בלתי אתית של יהונתן קלינגר אינן דבר חדש.
מוזמנים לראות מה יש לעו"ד יאיר אולמרט לומר בנושא : כאן

יהונתן קלינגר, הניצול לרעה של חופש הביטוי

בית המשפט: צו למניעת ניצול לרעה של חופש הביטוי

בית המשפט קבע: לבקשת עורכי דין נועם קוריס ושות' ניתן צו הטרדה מאיימת נגד מטרידן ונאסר עליו לשלוח דואר אלקטרוני, למשך 6 חודשים.
בהחלטה שהותרה לפרסום בימים אלו, קבע בית השלום בתל אביב (כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק) במסגרת תיק הטרדה מאיימת ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח'  (ה"ט 30520-09-10), נקבע, כי התנהגותו של המטריד או לפחות חלק ממעשיו, מהווים הטרדה מאיימת נגד חמישה מבקשים לפחות, שפנו לאור המעשים לקבלת צו הגנה מבית המשפט.
בית המשפט ביקר את ההטרדות שביצעו בקשר עם קטינים, בני משפחות המבקשיםואסר עליו בצו להמשיך במעשיו הפוגעים בקטינים.
ההטרדות החוזרות , כנגד צוות משרד עורכי הדין ובני משפחותיהם החלו, לאור הסתה לכאורה שננקטה על ידי באי כוח המטריד, שטענו בפורמים שונים כי עו"ד החולק על דעתם בקשר לחוק הספאם עובר על החוק, למרות דעותיהם של מומחי משפט ועורכי דין (ונכון להיום גם בתי משפט שונים), שדווקא תמכו בפרשנות שניתנה על ידי המבקשים לחוק הספאם.

צו ההטרדה המאיימת, ניתן למרות  התעקשותו התמוהה שלעו"ד יהונתן קלינגר בא כוח המטריד, שניסו לטעון במרץ כאילו אין פסול בנקיטת מעשים שיש בהם פגיעה בקטינים, עד כדי שסירב לגבולות שנועדו למנוע ניצול לרעה, של חופש הביטוי.
בעקבות צו ההטרדה המאיימת הועלתה אף ביקורת, על עו"ד קלינגרעוד דרש מהטעמים ששמר עימו, להעדיף הטרדות הפוגעות בבני המשפחות של קציני בית המשפט, על פני פעולות משפטיות חוקיות, שהיה יכול לנקוט לכאורה לשיטתו, על פי דין.
בית המשפט עוד התריע בנושא, כי גם פרסומים שאינם מהווים הטרדה מאיימת אינם בהכרח ראויים והסביר שגם אלו "יכלו להיעשות בדרך אחרת".

בשל אופיו המיוחד של הליך צו ההטרדה המאיימת, בית המשפט לא נכנס לדקויות בדיקת אי אמיתות הפירסומים במקרה הפרטיקולארי שהובא בפניו, אך בכל מקרה יאמר שהרשת חברתית פייסבוק החליטה ממילא להסיר את הפרסומים ולהזהיר את מקימי הקבוצה, כיוון שממילא מעשיו היו פסולים גם פייסבוק.
בית המשפט נתן גם, צו למניעת הטרדה מאיימת שאוסר על המטריד לפנות אל המבקשים באמצעות המייל והטלפון, וכן קבע שלפחות חלק מפרסומיו מהווה שימוש לרעה בחופש הביטוי.
"לאור כל האמור לעיל ניתן צו, שתוקפו 6 חודשים מהיום, האוסר על המשיב לפנות למשרד המבקש או למי מהמבקשים בדואר אלקטרוני או טלפונית, וכן אוסר עליו לפרסם תמונות או לינקים לתמונות הכוללות צילום של קטין מחשבון הפייסבוק של המבקש."
בית המשפט ציין, שפניות אל משרד עורכי דין נ. קוריס ושות' באמצעות המייל או הטלפון ממילא נועדו על מנת לקבל יעוץ משפטי ולא קיבל את הטענה שזו היא מטרת המטריד.