הבריחה MDMA מהולנד ותישאר במעצר עד תום ההליכים

ביום 29.10.2018 הוגש נגד העוררת כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון ביום 7.7.2019. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר לתאריך 19.9.2018 קשרה העוררת קשר עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה לייבא סמים מסוכנים מהולנד לישראל. לשם כך, סוכם כי הסמים המסוכנים יישלחו בדואר לעוררת. בהמשך לכך, נשלחו לישראל מהולנד מספר חבילות, בהן אלפי טבליות של סם מסוכן מסוגMDMA.
נועם קוריס- נועם קוריס
בנוסף, בעת מעצרה של העוררת ונאשם נוסף, נמצאו בדירתם סמים מסוכנים מסוגים שונים. בגין מעשים אלה הואשמה העוררת בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ייבוא סמים לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. ביום 5.11.2018 קיים בית המשפט (השופט א' פורת) דיון בבקשה, במהלכו הסכים בא-כוח העוררת לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד העוררת וביקש כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר על אודות העוררת. בתום הדיון קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין ובשים לב לשתיקתה של העוררת בחקירתה, אין מקום לתת בה אמון ואין לבחון חלופת מעצר בעניינה. לנוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. על החלטה זו הגישה העוררת ערר וביום 22.11.2018 הורה בית משפט זה על קבלתו באופן ששירות המבחן נתבקש לערוך תסקיר מעצר בעניינה של העוררת (בש"פ 8137/18, השופט י' עמית).

בהתאם לכך, ביום 10.12.2018 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר וביום 18.12.2018 הוגש תסקיר משלים. בתסקירים נמסר כי ניתן להתרשם מהעוררת שקיימים אצלה דפוסי התנהגות שוליים וקושי בהצבת גבולות נוכח פיתויים חיצוניים וחומריים. זאת לצד היעדר מעורבות קודמת בפלילים ורקע משפחתי נורמטיבי. שירות המבחן נפגש עם המפקחים המוצעים והתרשם כי הם ערים לדרישות הפיקוח ומעוניינים לשמש עבור העוררת גורם מייצב ומציב גבול. יחד עם זאת, העריך שירות המבחן כי המפקחים אינם מבינים את הסיכון במצבה ואת התחכום הכרוך בהתנהלותה וכי הם לא יוכלו לצמצמם את הסיכון הנשקף ממנה. לאור האמור, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורה לחלופת מעצר.

ביום 2.1.2019 קיים בית המשפט המחוזי דיון בעניינה של העוררת. חרף המלצת שירות המבחן, סבר בית המשפט כי תקופת המעצר בה שהתה העוררת יצרה אלמנט מרתיע וכי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנה. עוד ציין בית המשפט כי התרשם מן המפקחים המוצעים והסתייגויות שירות המבחן בעניינם אינן מקובלות עליו. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מעצר העוררת בפיקוח אלקטרוני בבית סבתה ללא חלונות התאווררות וללא גישה לאינטרנט. בהמשך, בהחלטה מיום 20.3.2019 התיר בית המשפט (השופט נ' סילמן) 'חלון התאווררות' בכל יום בין השעות 19:00-17:00.

ביום 7.7.2019 הציגו הצדדים לבית המשפט הסדר דיוני במסגרתו תוקן כתב האישום והעוררת הודתה בעבירות המיוחסות לה. בהתאם לכך, הרשיע בית המשפט (השופטת ר' בש) את העוררת בעבירות המפורטות לעיל, הורה על הכנת תסקיר שירות מבחן וקבע את הטיעונים לעונש ליום 27.10.2019. עם זאת, ביום 14.7.2019 הגישה העוררת בקשה לעריכת תסקיר מעצר נוסף במסגרתו תיבחן האפשרות להסיר את האיזוק האלקטרוני ולאפשר לה לצאת לעבוד. במסגרת הבקשה ציינה כי לנוכח הודאתה בעבירות המיוחסות לה ולקיחת האחריות מצידה, בשלה העת להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני והרחבת חלונות ההתאווררות כך שיתאפשר לה לצאת לעבוד ולסייע בפרנסת בני משפחתה.

ביום 1.8.2019 נדונה בקשת העוררת לעיון חוזר בתנאי מעצרה. לאחר ששמע את טענות באי-כוח הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ע' אטיאס) כי אין מקום לקבל את הבקשה. נקבע כי הודאתה של העוררת במיוחס לה מגבירה את המסוכנות הנשקפת ממנה ולא מחלישה אותה. כמו כן, התיק העיקרי קבוע לשמיעת טיעונים לעונש ביום 27.10.2019 והכנת תסקיר נוסף תימשך מספר שבועות. בשים לב לאמור, גם אם יבוא שירות המבחן בהמלצה על הקלה בתנאי מעצרה בפיקוח אלקטרוני של העוררת, הרי שאין זה סביר כי יימצא מעסיק לפרק זמן כה קצר ועל כן אין תוחלת בכך. עוד צוין כי העוררת סירבה להצעת בית המשפט להרחבת חלונות ההתאווררות בשעה נוספת בבוקר. מכאן הערר שהוגש עתה.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט עת דחה את בקשת העוררת ששירות המבחן יחווה דעתו פעם נוספת על תנאי מעצרה. לדבריה, מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מקדמה על חשבון העונש ואין חשש שהיא תמלט מאימת הדין. מרכז חייה של העוררת הוא בישראל, ובמשך כל התקופה בה שהתה בפיקוח אלקטרוני לא נרשמה כל הפרה מצידה. עוד ציינה העוררת כי תקופת המעצר בה שהתה מהווה גורם מרתיע וידוע לה היטב כי הפרת תנאי השחרור תהא עילה להחזירה למעצר. בנוסף, הגם שלאחר נטילת האחריות על מעשיה לא עומדת לה חזקת החפות, הרי שבשים לב למועד הדיון בתיק העיקרי ולאפשרות כי תתבקשנה דחיות נוספות מצד שירות המבחן, יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר נוסף בתנאי מעצרה, בקשה צנועה בנסיבות העניין. בסופו של דבר מדובר באישה שאין לה עבר פלילי וניתן לרחוש לה אמון ולאפשר לה הקלה בתנאי המעצר לשם חיפוש עבודה.

המשיבה החזיקה אחר החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי מסוכנותה של העוררת מוכחת וכי העונש הצפוי לה לא יהיה קל. הדיון בעניינה שבו תשמענה טענות הצדדים לעונש קבוע לעוד כחודשיים. על כן הזמנת תסקיר בשלב זה הינה חסרת משמעות.

בית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. העוררת הודתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן והטיעונים לעונש בעניינה קבועים כאמור לעוד חודשיים בלבד. במסגרת הליך גזירת הדין, העוררת אף ביקשה כי יוגש תסקיר בעניינה. שם יש להניח כי תינתן הדעת על מכלול צרכיה, מצוקותיה, התייחסויותיה, סגולותיה ואורחותיה של העוררת. אין טעם בנסיבות אלו להורות על שני תסקירים במקביל (ראו למשל: בש"פ 807/05 בסיוני נ' מדינת ישראל (2.2.2005)). זאת ועוד, בנסיבות העניין אני אף סבור כי מן הדין שבית המשפט אשר יגזור את דינה של העוררת, ולא שופט הדן בענייני המעצר לבדם, ייתן את דעתו על מכלול העניינים הקשורים בה, כמו גם הקלה בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני במידה ויראה לנכון לעשות כן לפני גזירת העונש (ראו גם: בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3) 101 (2011)). בית המשפט אשר ישמע את הטיעונים לעונש הוא גם זה אשר ידע אם קיימת תוחלת במתן הקלה בתנאי המעצר. למשל, אם יהיה בדעתו במקרה זה להטיל על העוררת מאסר בפועל, החלטה מעין זו תהיה משמעותית ביותר במתן החלטתו בדבר גורל בקשת העוררת להקל עם תנאי מעצרה עד למועד מתן גזר דינה.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שעם הרשעתו של נאשם בדין פוקעת חזקת החפות שעמדה לו עד אותו שלב ונחלשת עוצמתה של זכותו לחירות. משכך, שונה מערך השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת בקשה לשינוי בתנאי המעצר של הנאשם המוגשת בשלב שלאחר שהורשע בדין וטרם גזירת הדין, ממערך השיקולים הנשקלים על-ידו בבואו לדון בבקשה מעין זו המוגשת טרם שניתנה הכרעת הדין (והשוו: בש"פ 2595/11 מדינת ישראל נ' הררי (14.4.2011)).

נקבע לסיכום שאין מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר עדכני של העוררת, וממילא אין מקום לשנות מתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני בהם היא נתונה לעת הזו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נאשם במרמה ולא יצא לחתונת אחותו

במסגרת הערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 19667-04-19, כב' השופטת י' רז-לוי) בגדרה נדחתה בקשת העורר, עצור עד לסיום הליכים, לצאת לחתונת אחותו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

לבית המשפט המחוזי הוגש כנגד העורר כתב אישום המכיל עשרה אישומים שונים ולפיו בין השנים 2016-2019 הציג עצמו במרמה בפניי מספר גורמים כבעל זכויות במקרקעין שונים או כמיופה כוח של בעלי זכויות במקרקעין. זאת, מתוך כוונה למכור במרמה קרקעות אלה. לקידום מעשי המרמה המיוחסים לו זייף העורר מסמכים רבים, עשה שימוש בחותמות ובחתימות מזויפות שנחזו להיות של עורכי דין, תוך הצגת מצג שווא על פיו הוא מוסמך למכור המקרקעין. בגין מעשים אלו קיבל העורר במרמה 2.3 מיליון ש"ח וכן ניסה לקבל במרמה סכום נוסף של מעל ל-15 מיליון ש"ח.

20190325_083534 נועם קוריס

בית משפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו עד לסיום ההליכים (מ"ת 43628-01-19, כב' השופט נ' אבו-טהה) תוך קביעה שישנן ראיות לכאורה, עילת מעצר והיעדר חלופה. בתסקיר שנערך מטעם שירות המבחן צוין כי העורר אדם שאפתן שעלול לקדם מטרותיו באמצעים לא חוקיים מבלי לשקול את השלכות התנהגותו על האחר. ערר שהוגש על החלטת המעצר נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 4257/19, כב' השופטת ד' ברק-ארז). בהחלטה זו צוין התחכום הניכר בביצוע העבירות המיוחסות לעורר.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו, ומכאן הערר. הסניגורית הדגישה כי מדובר בשחרור לשש שעות בלבד ואת הקרבה בין העורר לאחותו. בא כוח המדינה תמך בנימוקי בית המשפט המחוזי.

לצורך הכרעה בבקשה זו, הסתפק בית המשפט העליון בכלל לפיו אין מקום לאפשר חופשות מיוחדות לעצור עד סיום הליכים אך ציין שהפסיקה הכירה בסמכות של בית המשפט לעשות זאת במקרים מיוחדים ומתאימים.

בענייננו, העורר הודיע לבית המשפט כי אינו מעוניין באפשרות של יציאה בליווי שב"ס. באשר לבקשת העורר בדבר יציאה בליווי מפקחים מטעמו, צודק בא כוח המדינה כי בנסיבות קשה מאוד להעניק אמון למבקש שלא ינצל את המעמד. בל נשכח כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום שהוכח לכאורה והוא צפוי לעונש מאסר. העבירות שהוכחו לכאורה מלמדות על נועזות, והיעדר נכונות להציב גבולות להשגת המטרה העומדת לנגד עיניו. בית המשפט אף הדגים את העניין באמצעות אישום מס' 6 בכתב האישום על פיו העורר הגיש מסמכים מזויפים לרשם הוצאה לפועל בדימונה, בין היתר כדי לבטל עיכוב יציאה מן הארץ נגדו. לטענת בא כוח המדינה, העורר אף הגדיל לנסוע לחוץ לארץ כיומיים לאחר הביטול.

בית המשפט המחוזי כתב החלטה מנומקת תוך התייחסות גם למשמעות אירוע החתונה עבור העורר אך בצדק קבע כי השיקולים מנגד גוברים. אמנם מדובר בתקופה של כשש שעות בלבד אך לכאורה העורר הוכיח בהתנהגותו בעבר שמעשיו אינם משדרים את הביטחון הנדרש כדי להצדיק שחרורו המיוחד כפי שביקש.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

התקנות החדשות בחוק הגנת הפרטיות מחייבות בין היתר לפרסם מדיניות פרטיות בקשר עם מאגרי מידע שנשמרים, שימו לב שהמועצה להגנת פרטיות מעודדת אתרי אינטרנט לפרסם מדיניות פרטיות פשוטה, מנוסחת בשפה ידידותית, שתבהיר לגולשים מהם נוהגי האתר בתחום איסוף המידע האישי והשימוש בו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

למרות שפעמים רבות יכול מסמך גנרי לענות על דרישות תקנות חוק הגנת הפרטיות, כדאי לשים לב שלא תמיד יכולה להופיע מדיניות פרטיות כמסמך שנוסח בצורה אחידה. כפי שמציע אתר תקנון בקטגוריית מדיניות פרטיות, לעיתים דרישת מסמך מדיניות הפרטיות ותנאיו הוא נגזרת מנהגיו ופעילותו הפרטניים של כל אתר ואתר. על מסמך מדיניות הפרטיות לשקף בצורה מדוייקת ושלמה את הפעילות. במידה שחל שינוי בצורת ההתנהלות הנהוגה באתר, על המדיניות לשקפו במועד תחילתו.

IMG-20190420-WA0021 נועם קוריס

בין הנקודות שמסמך מדיניות פרטיות צריך להתייחס אליהן –

  • זהות הגוף המפעיל את האתר, מענו ודרכי ההתקשרות עימו;
  • איזה מידע אוסף האתר אודות המשתמש, תוך אבחנה בין מידע שנאסף בידיעת המשתמש מראש (לדוגמה: טפסים מקוונים המשתמש נדרש למלא) לבין מידע שנאסף כחלק מתהליך הגלישה באתר (כדוגמת כתובת IP שממנה מגיע הגולש, דפים שהוא צופה בהם וכיו"ב);
  • האם המידע מזהה אישית את הגולש;
  • כיצד יישמר המידע הנאסף;
  • האם חלה על המשתמש חובה חוקית למסור את המידע או שמסירתו מותלית ברצונו;
  • מה השימוש שייעשה במידע;
  • האם המידע יימסר לצדדים שלישיים, ואם כן – לאילו צדדים שלישיים ובאילו נסיבות;
  • האם האתר מפעיל אמצעים העלולים לשמש להתחקות אחר גולשיו, כדוגמת Cookies או Web Beakons.
  • במידה שמופעלים אמצעים כדוגמת Cookies – מהם אמצעים אלה, לאיזה מטרה הם משמשים, האם הגולש יכול לנטרל אותם ומה תהיה תוצאת הניטרול;
  • האם האתר מתיר לצדדים שלישיים – כדוגמת מפרסמים או חברות לניהול פרסום המשלבות 'באנרים' באתר – להתחקות אחר משתמשי האתר. אם כן, באילו אמצעים מתבצעת התחקות זו, לאיזו מטרה, מהו המידע האישי שהיא חושפת אודות הגולש וכיצד ניתן להמנע ממסירתו;
  • איזה צעדים נוקט האתר לאבטחת המידע הנאסף ומה מידת הבטחון שהם מעניקים לגולש;
  • הודעה בדבר זכותו של הגולש לעיין במידע ולתקנו או למוחקו, כאמור בהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
  • הבהרה האם מדיניות הפרטיות תתוקן מעת לעת, מה תהיה תחולת התיקון והיכן וכיצד יפורסם.

לא מיותר לציין, כי בהתאם לפרסומים, המועצה להגנת פרטיות בישראל סבורה עוד כי –

  • הצבת 'רוגלות' (Spywares) לסוגיהן במחשב המשתמש היא עבירה פלילית לכאורה אם לא קיבלה הסכמה מפורשת ומודעת של המשתמש. לעניין זה הסכמה מודעת פירושה חתימת הלקוח על טופס משוב חיובי וברור.
  • בכל מקום שהמידע הנאסף אודות הגולש הוא מידע המזהה או עלול לזהותו אישית, אין להסתפק במדיניות פרטיות אלא לקבל הסכמה מפורשת של הגולש לאיסוף המידע. בפרט יש להקפיד בכך בעת שהמידע הנאסף מיועד להעברה לצדדים שלישיים או בעת שאתר האינטרנט מתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על גולשיו (לדוגמה: בעת שחברות המנהלות את הפירסום באתר מורשות להציב Cookies במחשב המשתמש באמצעות ה'באנרים' שהן מציגות בפניו);
  • המועצה קוראת שלא להשתמש באמצעים המנטרים את פעילות הגולש באתר, כדוגמת Cookies, אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לתפקוד תקין כאמור ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר. במקרה כזה ממליצה המועצה להימנע ככל הניתן משימוש ב- Cookies קבועים ולהסתפק ב- Session Cookies בלבד, שיפקעו עם סגירת הדפדפן. בכל מקרה קוראת המועצה שלא לאחסן ב- Cookie מידע אישי בכלל, ובלתי מוצפן בפרט, כדוגמת כתובות דואר אלקטרוני;
  • המועצה קוראת שלא להתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על פעילות גולש באתר אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לכך ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר;

 

נוסח לדוגמה של מדיניות פרטיות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק דיני אינטרנט, פרטיות ובייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

פיצוי בתאונת דרכים גם בהעדר נכות צמיתה

פיצוי בתאונת דרכים גם בהעדר נכות צמיתה

חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, הוא בגדר חוק  שנוגע לנזקי גוף בלבד. החוק לעיל  מאפשר   לקבל פיצוי במנותק משאלת האשם. בית המשפט לרוב דן בשאלת גובה הנזק ולא בזכאות לפיצוי.

אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים למעט חריגים שקבועים בחוק למשל- נהג ברכב ללא רישיון ללא ביטוח בתוקף,  נהג למטרות פשע .. אזי במידה  והניזוק לא נכלל ברשימת החריגים בחוק, יהיה זכאי לקבל פיצוי מחברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע בהתאם לפקודת רכב מנועי.  גם במידה ואין כיסוי ביטוחי  לנהג ברכב הפוגע, יהיה זכאי  הנוסע ו/או הולך רגל לפיצוי  מקרן ממשלתית בשם "קרנית".

22024-nk

על מנת שניזוק יוכיח את נזקו הגופני, בהתאם לתקנה 127 לתקנות  סדר דין אזרחי. חל חובה לבעל דין להגיש חוות דעת רפואית, כתנאי מקדמי להוכחת תביעתו( למעט חריג " הדבר מדבר בעדו"), בהעדר חוות דעת, רשאי הצד שכנגד להגיש בקשה לבית משפט למחוק את התביעה. הבאת ראייה להוכחת הנזק באמצעות חוות דעת רפואית ערוכה כדין בהתאם לפקודת הראיות, אינה נוגעת לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, עשה הבחנה בין שני מסלולים להוכחת הנזק. מסלול א'- מדובר בתאונת דרכים משולבת.  למשל תאונת דרכים  שהתרחשה בעבודה. במקרה דנן רשאי הניזוק לפנות תחלה למיצוי הדין מול הביטוח הלאומי, הנכות שתקבעה לו בוועדה רפואית תשמש את הניזוק גם  נגד חברת הביטוח בבית המשפט. אין צורך לבקש מינוי מומחה רפואי. הקביעה השיפוטית מטעם המוסד לביטוח לאומי תשמש את בית המשפט בכל הקשור לגובה הנכות.( למעט במקרים שהנתבעת טוענת "ראיות לסתור") שהמצב הרפואי השתנה מיום בדיקת ועדה רפואית  ועד להתכנסות בבית משפט ו/או יש טעמים משפטיים אחרים לפיה הקביעה של ביטוח לאומי  אינה רלבנטית בהכרח גם לתאונת הדרכים).

מסלול ב'מדובר בתאונת דרכים בלבד. במקרה דלעיל הניזוק, אינו רשאי להביא חוות דעת לבית המשפט, אלא להביא מסמכים שהם בגדר "ראשית ראייה" למינוי מומחה. המומחה שמתמנה מטעם בית המשפט יחרוץ את גורל התיק מבחינת אחוזי נכות. בלשון אחר- הבאת חוות דעת רפואית בתביעה בגין תאונת דרכים, לא תחשב כראייה ואף עלולה לגרום להוצאות משפט לבעל הדין מטעם בית המשפט בהתאם למסלול ב'.

ניזוק שהמומחה לא קבע לגביו נכות צמיתה ו/או ניזוק שאינו סבור שהתאונה הותירה בגופו נכות צמיתה, עלול לוותר על עצם הגשת התביעה. רצוי לקבל יעוץ משפטי מעורך דין שמומחה בתחום, בטרם הגשת התביעה, על מנת שהניזוק ימצא את זכויותיו כדין.

מבחינה משפטית רצוי שבעל דין שמצד אחד היה בחופשת מחלה ממושכת( בהתאם לאישורי מחלה מטעם קופת חולים ו/או בית החולים), ומאידך התאונה לא הותירה  בגופו לקות לצמיתות.  להגיש בקשה למינוי מומחה גם לגבי הנכות הזמנית. אחרת בעל הדין עלול להפסיד עשרות אלפי שקלים שירדו לטמיון.

אמיר לוינשטיין,עו"ד בעל תואר שני במשפטים, מומחה בנזיקין וביטוח.

ועוד כמה מאמרים:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

פטור ממס הכנסה- פרשנות משפטית יצירתית –האור בקצה המנהרה

פטור ממס הכנסה- פרשנות משפטית יצירתית –האור בקצה המנהרה

ד' עבד שנים רבות במגזר הציבורי, לאחר עבודה קשה הצליח להתברג לתפקיד בכיר במקום עבודתו. לפני כ10 שנים חרב עליו עולמו, הראייה שלו הלכה ודעכה, בתחילה ניסה להתעלם ולהתגבר על הקושי, אך ככל שעבר הזמן המשוכה הפכה להיות קשה מנשוא. בלית ברירה ד' פנה לאבחון רפואי בקופת חולים. רופא עיניים שלח את ד' לבדיקות ראייה ובדיקות הדמיה ונתגלה שהוא סובל מגידול סרטני בעין ימין.  עקב המחלה ד' נאלץ לעבור ניתוח להסרת עין ימין. חרף המגבלה הרפואית ד' חזר למקום עבודתו וניסה ככל האפשר  לתפקד כאחד האדם כתמול שלשום.

עוד אמיר לוינשטיין

למרבה הצער הסרת העין לא גרמה להחזרת המצב לקדמותו, הוא התקשה בקריאת מסמכים, הריכוז פחת בצורה משמעותית, החל לסבול ממצבי רוח משתנים. התקשה לתפקד במקום עבודתו.

ד' פנה אליי לצורך קבלת פטור ממס הכנסה. המטרה הייתה לצאת לפנסיה רפואית מוקדמת. בחנתי את המסמכים המצויים בתיק. לאחר מכן הוסבר לד' שעל מנת להגיע לפטור המיוחל יש להגיע לזכאות של 90 אחוז  נכות רפואית משוקללת.

על מנת להמחיש עד כמה המשוכה גבוהה עד כדי בלתי אפשרית, מדינת ישראל אגף השיקום ישלם לנכה  בעל נכות בשיעור עשרים אחוז, שנפגע בעת שירות צבאי, גמלה חודשית עד אחרית ימיו, אותו רציונל לאדם שהיה מעורב בתאונת עבודה,  די בהגעה לנכות בשיעור 20 אחוז לצמיתות, על מנת להיות זכאי לתגמול חודשי רציף עד סוף ימי המבוטח.

לעומת זאת נכות בשיעור 89 אחוז לצמיתות  לגבי הפטור ממס הכנסה, לא תזכה את התובע ולו בפרומיל אחד של פיצוי. הרציונל שעומד מאחורי הפטור למס הכנסה, נועד לתת מענה אך ורק  לנכה בעל נכות גבוהה, שמצופה שעקב מוגבלותו הרפואית והתפקודית כאחד, לשהות בביתו , תוך שהוא מהווה מעמסה רגשית/תפקדותית/כלכלית על בני ביתו ו/או מדינת ישראל וחרף נכותו המוכחת חפץ לצאת ולעבוד כשכיר או כעצמאי.

על מנת לעודד את הנכה בעל דרגת נכות כמעט מקסימלית,  מדינת ישראל מאפשרת את קבלת הפטור עד 615,600 ₪   נכון לשנת המס 2019.

כתנאי מתלה לקבלת הפטור ,הגעה לזכאות  לשיעור נכות של 90 אחוז. נכה שזכאי לנכות בשיעור שמזכה פטור ממס הכנסה, יוכל ליהנות מפטור כספי שיאפשר לו ולעצמו חיי רווחה והמדינה תרוויח נכה שחרף מוגבלותו מפרנס את משפחתו על כל המשתמע.

ד' סבל מאובדן ראייה בעין אחת וקושי בראייה בעין השנייה. העדר עין מזכה בשלושים אחוז נכות בלבד, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי,  רחוק לאין ערוך מהסף הנדרש. בקשתי מד' לעשות בדיקה חוזרת בעין שמאל  לכאורה בראיה,  והתקבלה תוצאה ששדה הראייה עומד על  שיעור של  20 מעלות בלבד.

לאור התוצאה שהתקבלה הסכמתי לקבל על עצמי את מלאכת הייצוג.  בוועדה הרפואית טענתי שאדם שאיבד את יכולת הראיה בעין אחת, הנכות עומדת על שיעור של 30 אחוזי נכות אולם אדם שהתעוור לחלוטין( 20 מעלות היא בגדר אדם עיוור ,נכות שמזכה בתעודת עיוור) יש לראותו כאדם שסובל מנכות בשיעור 100 אחוז מהטעם שהוא איבד לחלוטין את מאור עיניו. הוועדה קבלה את טיעוני ומרשי זכה ליהנות מפטור רפואי שמאפשר לו לצאת לפנסיה מוקדמת ובעיקר לחיות חיי רוחה עד אחרית ימיו.

אמיר לוינשטיין, עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, מומחה בדיני נזיקין וביטוח

ועוד כמה מאמרים:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

קיר איילת ארבר בקרית אונו, המאבק על הקירות טיפס עד לבית המשפט העליון שקבע בהחלטת כבוד השופט מני מזוז, כי קיר הטיפוס יוחזר לבעלים החוקי, לחברת אלפא אפיקים וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרות חברת הארד רוק ללא זכות שבדין.

בשבועות האחרונים נשמעו קולות ורחשים רבים בדבר הדרמה המתחוללת בקיר הטיפוס שבקרית אונו, בו גם נהגו להתאמן כוכבי הנינג'ה יובל שמלא ואלוף העולם בטיפוס לשעבר אלכס חזנוב.

נועם קוריס - משה אביב

משך מספר שנים מתופעל הקיר על ידי חברת הארד רוק ובחסות וגיבוי ראש העירייה מר ישראל גל, עתה קבע בית המשפט העליון שהיה מדובר בגזלה נגד החברה שהקימה את הקיר ושבהתאם להסכמים קיר הטיפוס נשאר בבעלותה, חברת אלפא אפיקים.

בהתאם להסכמים בן הארד רוק לעירייה, היה על הארד רוק לבנות קירות טיפוס חדשים אך מסתבר שהארד רוק העדיפה, בגיבוי העירייה, למנוע מהמפעיל הקודם (אלפא אפיקים) לקבל לידיו בחזרה את הקירות השייכים לו ולהמשיך להינות מהם בעצמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

אלפא אפיקים תקבל את קירות הטיפוס שבבעלותה- כך פסק בית המשפט העליון במסגרת החלטתו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שהגישה חברת הארדרוק (קירות טיפוס) בע"מ.

בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר; ק' ורדי – סג"נ; ו- ע' רביד) בע"א 55915-10-18 מיום 10.4.2019, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד' קוברסקי) מיום 4.10.2018 במסגרתו התקבלה תובענת המשיבה להצהיר כי קירות הטיפוס באולם הספורט ברח' הזית 1 בקריית אונו (להלן: האולם), למעט "קיר איילת" הינם בבעלותה, ובהתאם הורתה לעיריית קריית אונו (להלן: העירייה) ולמבקשת לאפשר לה לפרקם. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב ב"קביעות עובדתיות ברורות וחד משמעיות של בית משפט קמא שנתמכו בראיות ובעדויות", לפיהן המשיבה היא הבעלים של הקירות, וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרותה של המבקשת ללא זכות שבדין. "גם אם היו יכולים הקירות לדבר", כך נקבע, הרי משהוכח כי הקירות הוקמו במהלך התקופה בה המשיבה הייתה בעלת ההרשאה היחידה באולם; כאשר בחוזה בין המשיבה לבין העירייה נאמר שכל השקעות / מתקני הטיפוס יהיו בבעלותו הבלעדית של המפעיל והעירייה לא מימשה את זכותה לשלם למפעיל עבור השקעותיו (בניכוי פחת); ומשלא הוכחה שנים כה רבות דרישה או טענה של צד כלשהו לבעלות בקירות – לא ניתן לפסוק אחרת.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החליט בית המשפט העליון, מתוקף סמכותו לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצא כי הקביעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בית המשפט העליון עוד קבע שהמבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עורכי הדין והמהנדסים ישלמו על השימוש ברכב

עורכי הדין והמהנדסים ישלמו על השימוש ברכב

לפי החלטת בית המשפט העליון בערעורן של שתי חברות על קביעות המס של פקיד השומה נקבע כי תקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות שווי השימוש או התקנות) יוצרת נוסחה לחישוב שווי ההטבה לעובד בגין שימוש ברכב שהועמד לרשותו על ידי מעסיקו. במסגרת הנוסחה ניתן ביטוי לשני רכיבים: האחד, מחיר הרכב; השני, שווי השימוש ברכב הננקב בסכומים מדויקים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזק לייב

במסגרת שני פסקי הדין מושא הערעורים שלפנינו התקבלה עמדת המשיבים (להלן: פקיד השומה) לפיה אופן חישוב ההטבה הגלומה בהעמדת רכב לרשות העובד, הקבוע בתקנה דלעיל מהווה כלל מחייב אשר לא ניתן לסטות ממנו. מנגד, עמדת המערערות הייתה ועודנה כי מדובר בכלל היוצר חזקה הניתנת לסתירה. מאחר והשאלות העיקריות המתעוררות בשני הערעורים זהות, הדיון בהם אוחד.

33c7f-25d725a925d7259e25d7259925d7259d2b25d725aa25d7259c2b25d7259025d7259125d7259925d725912b-2b25d725a025d7259525d725a225d7259d2b25d725a725d7259525d725a825d725

המערערת בע"א 4096/18, חכם את אור-זך עורכי דין, היא חברת עורכי דין (להלן: חכם). בשנים 2015-2012 העמידה חכם שני כלי רכב לשני עורכי דין המשמשים כמנהליה. כלי רכב אלה שימשו את עורכי הדין גם במסגרת עבודתם וגם לצרכיהם הפרטיים. בתוך כך, התקינה חכם בכלי הרכב יומן ממוחשב שפיתחה חברת "הוצאה מוכרת בע"מ" וכינויו מערכת save tax (להלן: המערכת). המערכת נועדה לצורך מעקב ורישום הנסיעות ברכב, באופן המאפשר, לטענת חכם, להבחין בין נסיעות לצרכי עבודה לבין נסיעות פרטיות של המנהלים. כך, בתחילת הנסיעה נדרש הנהג לסווג את נסיעתו כ"פרטית" או כ"עסקית". בתום כל חודש מחושב היחס בין הנסוּעה (קילומטרז') הפרטית של העובד לבין כלל הנסוּעה ברכב ובהתאם לכך מחושב שווי השימוש בו. בהתאם לכך, בשנות המס הרלוונטיות בחרה חכם לזקוף לעובדיה את שווי השימוש ברכב בהתבסס על הנתונים אותם קיבלה מהמערכת ולא על פי השווי הנובע מאופן החישוב הקבוע בתקנות שווי השימוש.

 

פקיד השומה, אשר סבר כי חכם לא זקפה את שווי השימוש כנדרש משום שאין מקום לעמדתו להתחשב בנתונים אשר עלו מהמערכת, הוציא צו שומה הקובע כי על חכם לשלם את הפער שנוצר מהחישוב המוטעה בסך של 423,883 ש"ח. על צו זה הגישה חכם ערעור לפי סעיף 153 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) לפני בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתו טענה, בעיקר, כי תקנות שווי השימוש משקפות חזקה הניתנת לסתירה, ולא כלל מחייב. יתרה מכך, יש להעדיף את הנתונים המופקים מהמערכת והמאפשרים חישוב "מס אמת", על פני חישוב המבוסס על סטטיסטיקות והערכות.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ (חי') 11574-06-17) מיום 7.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין) את עמדתה של חכם בקבעו כי תקנות שווי השימוש מהוות כלל משפטי מחייב ולא חזקה הניתנת לסתירה. בית המשפט דחה את הטענה כי שימוש בנתוני המערכת מביא לחיוב ב"מס אמת" בעוד שהחישוב על פי תקנות שווי הרכב אינו מוביל לתוצאה כלכלית סבירה, וזאת ממספר נימוקים. בעיקר עמד בית המשפט על שני הנימוקים העיקריים הבאים: הנימוק האחד, כי חישוב שווי ההנאה שניתנה לעובד, בשל כך שהמעסיק העמיד לרשותו רכב צמוד, אינו יכול לנבוע מחישוב פשטני של היחס בין השימוש הפרטי שנעשה ברכב לכלל השימושים ברכב. שווי ההטבה נקבע בהתייחס לרכיבים נוספים אשר יש לקחת בחשבון, כגון עלות הטיפולים, חיסכון בעלויות מימון רכישת כלי רכב ועוד, כמו גם שקלול טובת ההנאה הבלתי-מוחשית בשל עצם העמדת הרכב לרשות העובד על כל המשתמע מכך. הנימוק השני, כי הפרספקטיבה הנכונה לחישוב השווי צריכה להיקבע בהתבסס על זווית הראיה של העובד, ולא של המעסיק. כך, הנוסחה שנקבעה בתקנות מבוססת על אומדנים וממוצעים של חישוב העלויות בהן יישא אדם פרטי לצורך רכישה והחזקה של רכב בעל מאפיינים דומים לזה שקיבל מן המעסיק. מנגד, חישוב המתבסס על נתוני המערכת מביא לכל היותר, לחישוב העלויות שהיו למעסיק בקשר לאותו רכב. בהתבסס על האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של חכם והורה כי שומת הניכויים שהוציא פקיד השומה תעמוד בעינה.

א. הרקע העובדתי בע"א 7550/18 – אור חי הנדסה בע"מ, היא חברה העוסקת בעבודות שיפוץ ותחזוקה של מבנים (להלן: אור חי). במסגרת פעילותה נדרשת אור חי לספק שירותי תיקון ותחזוקה סביב השעון. לצורך כך, במהלך השנים 2012-2009 העמידה כלי רכב צמודים לחלק מעובדיה אשר שימשו אותם בעבודתם וכן בנסיעות פרטיות מחוץ לשעות העבודה. בד בבד, התקינה אור חי אף היא בכלי הרכב את המערכת. בהמשך, ובהתאם לנתונים אשר עלו לטענתה מהמערכת, זקפה אור חי שווי שימוש נמוך מהקבוע בתקנות במהלך השנים הרלוונטיות ולחלק מכלי הרכב לא זקפה כלל, בטענה כי מדובר ב"רכב עבודה" הפטור מזקיפת שווי שימוש.

 

זקיפת שווי השימוש כפי שנערכה על ידי אור חי לא הניחה את דעתו של פקיד השומה, אשר סבר כי יש לחשב את שווי השימוש אך ורק על פי הקבוע בתקנות וכי רכביה של אור חי אינם נכנסים בגדר "רכב עבודה". בהתאם לכך, הוצא לאור חי צו שומה הקובע כי עליה לשלם את ההפרשים הנובעים מהחישוב המוטעה בסך של 675,029 ש"ח. על שומה זאת הגישה אור חי ערעור לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

 

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"מ (ת"א) 13243-01-15) קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) את עמדת פקיד השומה. בית המשפט דחה גם בעניין זה את הטענה כי החישוב על פי התקנות אינו מהווה כלל מחייב. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי גם אם הייתה מתקבלת טענת אור חי כי האמור בתקנות הינו בגדר חזקה הניתנת לסתירה, הרי שלא הוכח כי ניתן להסתמך על נתוני המערכת כלל ועיקר לצורך כימות טובת ההנאה אשר צמחה לעובד כתוצאה מהעמדת הרכב לשימושו. בית המשפט הצביע על מספר ליקויים במערכת, בהם אי-רישום מטרות נסיעה, היעדר נתונים בדבר צריכת דלק, חוסר יכולת לוודא את זהות המשתמש ברכב ועוד. בנוסף, נדחתה טענת אור חי כי כלי הרכב המוצמדים לעובדיה באים בגדרי "רכב עבודה" המוחרגים מגדרי תקנות שווי השימוש. כך נקבע כי הגם שבחלק מכלי הרכב של אור חי מוחזקים כלי עבודה כבדים דרך קבע, הרי שאין כלי רכב אלה עולים לכדי "רכב עבודה" כהגדרתו בתקנות. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הלכה למעשה גם אור חי סברה כי כלי הרכב שהעמידה לרשות עובדיה אינם "כלי עבודה", דבר העולה מכך שבשנות המס 2012-2010, בשונה משנת 2009, זקפה לעובדיה שווי שימוש בגין שימוש פרטי שעשו בכלי הרכב. לאור האמור דחה בית המשפט את הערעור.

 

טענות המערערות אשר יוצגו על ידי אותו משרד עורכי-דין חופפות במידה רבה ועל כן לשם הנוחות אציגן כמקשה אחת. על פי הטענה, נוסחת החישוב המופיעה בתקנות שווי השימוש קובעת חזקה הניתנת לסתירה ואין היא יוצרת הסדר שלילי נוקשה. התכלית האובייקטיבית של תקנות שווי השימוש היא הטלת "מס אמת" ואילו התכלית הסובייקטיבית היא יצירת ודאות ויעילות. במצב דברים זה, יש לבכר את התכלית האובייקטיבית ולאפשר לנישומים לסתור את החזקה האמורה. בהקשר זה צוין כי התקנות נשענות על הנחות יסוד היוצרות שורה של עיוותים. כך, בבסיס התקנות עומדת ההנחה שעיקר השימוש ברכב הוא פרטי כאשר ללא הצמדתו היה העובד רוכש רכב זהה. התקנות גם מניחות כי מדובר בכלי רכב חדש, בן כ-3 שנים וכי השימוש הפרטי בו עומד על היקף של 16,300 ק"מ בשנה. לעומת זאת, בעניינן של המערערות, כמו גם בעניינם של נישומים רבים נוספים, הנחות יסוד אלה אינן נכונות. כך, למשל, בעניינה של אור חי מדובר בכלי רכב ישנים, בני לכל הפחות 7 שנים, היקף הנסוּעה הפרטית בהם נמוך בהרבה ובשל ציוד העבודה הנמצא ברכב נדרשים עובדיה להחזיק רכב נוסף.

 

בנוסף, נטען כי במקום שבו הרכב מהווה "גורם ייצור" והנאת העובד ממנו היא שיורית ואגבית, יש לאפשר לעובד לסתור את ההנחה כי עיקר השימוש ברכב הוא פרטי. זאת, על אחת כמה וכמה בעניינה של אור חי, בה הצמדת הרכב לעובדים נכפית עליהם בשל כוננויות. על כן, יש מקום לראות ברכב כמצוי בבעלות משותפת של העובד והמעסיק. מכל האמור עולה כי הנחות היסוד העומדות בבסיס התקנות מביאות למצב בו נזקף לעובד שווי אשר אינו משקף את מאפייני הרכב שהוצמד לו. לעומת זאת, המערערות טענו כי המערכת אותה התקינו ברכביהן מהווה חלופה כלכלית מהימנה לכימות טובת ההנאה של העובד בגין רכב צמוד. לדבריהן, המערכת מאפשרת כימות מדויק של סך הוצאות הרכב אשר שימשו את העובד בפועל לצרכיו הפרטיים. כך, המערכת מבוססת על נתוני GPS אובייקטיביים המאפשרים זיהוי מיקום הרכב בכל רגע נתון ומסלול הנסיעה המלא משודר בזמן אמת אל שרתי המערכת. בנסיבות אלה, התעלמות מנתוני המערכת מביאה לאי-הטלת מס אמת ולכך שנזקפת לעובד הכנסה הגבוהה בהרבה מהיקף ההנאה הנובע משימושו הפרטי ברכב.

 

לחלופין נטען כי ניתן לעמוד על שווי טובת ההנאה הניתנת לעובד מסך הוצאות הרכב בהן נשא המעסיק בפועל, לרבות ההוצאות הכרוכות בנסוּעה העסקית, וזאת חלף הקבוע בתקנות שווי השימוש. בהתאם לכך, יש להגביל את גובה שווי השימוש לגובה ההוצאות בפועל. בהקשר זה נטען כי פעמים רבות עלויות המעסיק גבוהות מעלויות אחזקת רכב דומה באופן עצמאי ואף אם לא, הרי שהן מדד מהימן לכימות טובת ההנאה המתקבלת אצל העובד.

 

בנוסף, לטענת אור חי, כלי הרכב אותם הצמידה לעובדיה באים בגדר "רכב עבודה" כהגדרתו בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) במסגרתה נקבע כי רכב עבודה הינו "רכב שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע, או שמבנהו עשוי לביצוע עבודה, ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים". הגדרה זו המופיעה בפקודת התעבורה כאמור, אומצה בתקנות במסגרתן נקבע כי כלי רכב מסוג זה פטורים מזקיפת שווי שימוש. לטענתה, יש לבחון את התנאי בדבר השימוש והייעוד ברכב על בסיס השימוש העיקרי בו ואין בעובדה כי קיימת אפשרות אגבית להסעת נוסעים כדי לשלול את העובדה שמדובר ב"רכב עבודה". בהקשר זה ציינה אור חי כי מרבית עיסוקה במתן שירותים למשרד הביטחון ובמסגרת תנאי המכרז בו היא מועסקת, עליה להיות זמינה בכל עת. משכך, כלי הרכב המוצמדים לעובדיה מצוידים באופן קבוע בכלי עבודה כבדים. כמו כן, העבודות אותן היא מבצעת מביאות לכך שאף אם ניתן לשבת במושבי הרכב, הרי שהם מלוכלכים ומזוהמים.

 

מנגד, פקיד השומה סבר כי יש לדחות את שני הערעורים. לדבריו לשון התקנות ברורה והפרשנות אותה מציעות המערערות נעדרת עוגן לשוני. מדובר בהסדר מקיף ושלם המעגן כלל מהותי לקביעת שווי השימוש ברכב וכך אף עולה מההיסטוריה החקיקתית של התקנות. המחוקק היה ער לכך שקביעת שווי השימוש אינו מדויק ביחס לכל נישום והחליט כי משיקולי יעילות וודאות יש לעשות אומדן כללי. דהיינו, שווי השימוש הינו מונח נורמטיבי המבוסס, בין היתר, על הכרעות ערכיות, ולא הערכה מתמטית בלבד.

 

באשר לטענה כי התקנות יוצרות שורה של עיוותים, נטען כי קביעת שווי השימוש מצוי בחשיבה מתמדת ומעודכן מעת לעת וזאת על מנת להבטיח כי לא ייווצר תת-זקיפה של טובת ההנאה הצומחת לעובד. כמו כן, שווי השימוש נקבע כסכום קבוע מפני שהערכת טובת ההנאה הגלומה בשימוש ברכב אינה פשוטה וקביעתה באופן מדויק כלפי כל נישום אינה אפשרית. מרבית המאפיינים המשפיעים על שווי השימוש הם עלויות משתנות ובהן היקף הנסיעה, דלק, טיפולים, תיקונים וירידת ערכו של הרכב. בשל כך, קובעות התקנות הוראה מהותית המאפשרת לנישומים ולרשות המיסים ליישמה בקלות.

 

באשר לטענת המערערות בדבר אמינות המערכת, בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי היא לא מהימנה וניתנת לשיבוש בנקל. המערכת מתבססת על דיווחי הנהגים והיא מאפשרת למנהל לבצע שינוי בדיווחים אלה ללא כל אפשרות ביקורת ומעקב. זאת אף ביתר שאת בשעה שהרכב מוצמד לבעל העסק כפי שמתקיים בעניינה של חכם. כמו כן, אף אם ניתן היה להתייחס לנתוני המערכת כמהימנים אין בכך כדי להשליך על העובדה כי חישוב גובה ההטבה בהתבסס על אותם נתונים הינו משימה מורכבת הדורשת משאבים רבים.

 

באשר לטענת המערערות כי יש להעמיד את גובה שווי השימוש בו נושא העובד על סכום ההוצאות בהם נשא המעסיק בפועל, נטען כי הוצאות המעסיק הן רק חלק מהמאפיינים המשליכים על חישוב ערכה של טובת ההנאה ממנה נהנה העובד. להוצאות אלה יש להוסיף עלויות מימון בהן היה נושא העובד לוּ היה רוכש רכב משלו לצד היבטים בלתי מוחשיים נוספים מהם הוא נהנה. כמו כן, עניינן של התקנות בשווי ההטבה הניתנת לעובד ולא בעלותה למעסיק, שכן פעמים רבות נהנה המעסיק מיכולת מיקוח גבוהה יותר כלפי נותני שירותים ומיתרונות נוספים שאינם מנת חלקו של העובד, ועל כן אין הכרח כי תתקיים חפיפה בין השתיים.

 

באשר לטענת אור חי כי כלי רכב שהצמידה לעובדיה הם "רכב עבודה", נטען כי אין רלוונטיות לשימוש העיקרי הנעשה בכלי הרכב ועל פי ההוראות הקבועות בפקודת התעבורה די באפשרות להסיע נוסעים כדי לשלול שמדובר ב"רכב עבודה". נוסף על כך, אף במישור העובדתי אין לטענה זו על מה לסמוך, שכן גם אם מושבי הרכב עמוסים בציוד ומלוכלכים, אין כל מניעה לפנותם מן חפצים המונחים עליהם ולאפסנם בתא המטען. בחקירתו הנגדית אף הודה מנהלה של אור חי כי חלק מן הציוד מפונה מכלי הרכב בתום יום העבודה וכי קיימת אפשרות להסעת נוסעים בהם. זאת ועוד, המערערת עצמה ייחסה שווי שימוש חלקי לעובדיה בשנים 2012-2010 בגין השימוש בכלי רכב אלה ועל כן היא מושתקת מלטעון אחרת.

 

כאמור, שני הערעורים, חרף הבדלים מסוימים ביניהם, עוסקים בשאלה עקרונית דומה במהותה: פרשנותן של תקנות שווי השימוש. וביתר דיוק – האם הנוסחאות הקבועות בתקנות הן הוראה מהותית הקובעת כלל אשר בצדו הסדר שלילי, או שמא מדובר בחזקה הניתנת לסתירה המאפשרת לנישומים להוכיח שווי שימוש בשיעור אחר.

 

 

בית המשפט העליון קבע שהאמור בתקנות אינו מהווה חזקה הניתנת לסתירה אל קביעה מוחלטת והכריע שיש לדחות את הערעורים ולחייב את כל אחת מהמערערות בתשלום הוצאות פקיד השומה, בסך של 40,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.