הבריחה MDMA מהולנד ותישאר במעצר עד תום ההליכים

ביום 29.10.2018 הוגש נגד העוררת כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון ביום 7.7.2019. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר לתאריך 19.9.2018 קשרה העוררת קשר עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למשיבה לייבא סמים מסוכנים מהולנד לישראל. לשם כך, סוכם כי הסמים המסוכנים יישלחו בדואר לעוררת. בהמשך לכך, נשלחו לישראל מהולנד מספר חבילות, בהן אלפי טבליות של סם מסוכן מסוגMDMA.
נועם קוריס- נועם קוריס
בנוסף, בעת מעצרה של העוררת ונאשם נוסף, נמצאו בדירתם סמים מסוכנים מסוגים שונים. בגין מעשים אלה הואשמה העוררת בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ייבוא סמים לפי סעיף 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. ביום 5.11.2018 קיים בית המשפט (השופט א' פורת) דיון בבקשה, במהלכו הסכים בא-כוח העוררת לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד העוררת וביקש כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר על אודות העוררת. בתום הדיון קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין ובשים לב לשתיקתה של העוררת בחקירתה, אין מקום לתת בה אמון ואין לבחון חלופת מעצר בעניינה. לנוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. על החלטה זו הגישה העוררת ערר וביום 22.11.2018 הורה בית משפט זה על קבלתו באופן ששירות המבחן נתבקש לערוך תסקיר מעצר בעניינה של העוררת (בש"פ 8137/18, השופט י' עמית).

בהתאם לכך, ביום 10.12.2018 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר וביום 18.12.2018 הוגש תסקיר משלים. בתסקירים נמסר כי ניתן להתרשם מהעוררת שקיימים אצלה דפוסי התנהגות שוליים וקושי בהצבת גבולות נוכח פיתויים חיצוניים וחומריים. זאת לצד היעדר מעורבות קודמת בפלילים ורקע משפחתי נורמטיבי. שירות המבחן נפגש עם המפקחים המוצעים והתרשם כי הם ערים לדרישות הפיקוח ומעוניינים לשמש עבור העוררת גורם מייצב ומציב גבול. יחד עם זאת, העריך שירות המבחן כי המפקחים אינם מבינים את הסיכון במצבה ואת התחכום הכרוך בהתנהלותה וכי הם לא יוכלו לצמצמם את הסיכון הנשקף ממנה. לאור האמור, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורה לחלופת מעצר.

ביום 2.1.2019 קיים בית המשפט המחוזי דיון בעניינה של העוררת. חרף המלצת שירות המבחן, סבר בית המשפט כי תקופת המעצר בה שהתה העוררת יצרה אלמנט מרתיע וכי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנה. עוד ציין בית המשפט כי התרשם מן המפקחים המוצעים והסתייגויות שירות המבחן בעניינם אינן מקובלות עליו. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מעצר העוררת בפיקוח אלקטרוני בבית סבתה ללא חלונות התאווררות וללא גישה לאינטרנט. בהמשך, בהחלטה מיום 20.3.2019 התיר בית המשפט (השופט נ' סילמן) 'חלון התאווררות' בכל יום בין השעות 19:00-17:00.

ביום 7.7.2019 הציגו הצדדים לבית המשפט הסדר דיוני במסגרתו תוקן כתב האישום והעוררת הודתה בעבירות המיוחסות לה. בהתאם לכך, הרשיע בית המשפט (השופטת ר' בש) את העוררת בעבירות המפורטות לעיל, הורה על הכנת תסקיר שירות מבחן וקבע את הטיעונים לעונש ליום 27.10.2019. עם זאת, ביום 14.7.2019 הגישה העוררת בקשה לעריכת תסקיר מעצר נוסף במסגרתו תיבחן האפשרות להסיר את האיזוק האלקטרוני ולאפשר לה לצאת לעבוד. במסגרת הבקשה ציינה כי לנוכח הודאתה בעבירות המיוחסות לה ולקיחת האחריות מצידה, בשלה העת להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני והרחבת חלונות ההתאווררות כך שיתאפשר לה לצאת לעבוד ולסייע בפרנסת בני משפחתה.

ביום 1.8.2019 נדונה בקשת העוררת לעיון חוזר בתנאי מעצרה. לאחר ששמע את טענות באי-כוח הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ע' אטיאס) כי אין מקום לקבל את הבקשה. נקבע כי הודאתה של העוררת במיוחס לה מגבירה את המסוכנות הנשקפת ממנה ולא מחלישה אותה. כמו כן, התיק העיקרי קבוע לשמיעת טיעונים לעונש ביום 27.10.2019 והכנת תסקיר נוסף תימשך מספר שבועות. בשים לב לאמור, גם אם יבוא שירות המבחן בהמלצה על הקלה בתנאי מעצרה בפיקוח אלקטרוני של העוררת, הרי שאין זה סביר כי יימצא מעסיק לפרק זמן כה קצר ועל כן אין תוחלת בכך. עוד צוין כי העוררת סירבה להצעת בית המשפט להרחבת חלונות ההתאווררות בשעה נוספת בבוקר. מכאן הערר שהוגש עתה.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט עת דחה את בקשת העוררת ששירות המבחן יחווה דעתו פעם נוספת על תנאי מעצרה. לדבריה, מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מקדמה על חשבון העונש ואין חשש שהיא תמלט מאימת הדין. מרכז חייה של העוררת הוא בישראל, ובמשך כל התקופה בה שהתה בפיקוח אלקטרוני לא נרשמה כל הפרה מצידה. עוד ציינה העוררת כי תקופת המעצר בה שהתה מהווה גורם מרתיע וידוע לה היטב כי הפרת תנאי השחרור תהא עילה להחזירה למעצר. בנוסף, הגם שלאחר נטילת האחריות על מעשיה לא עומדת לה חזקת החפות, הרי שבשים לב למועד הדיון בתיק העיקרי ולאפשרות כי תתבקשנה דחיות נוספות מצד שירות המבחן, יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר נוסף בתנאי מעצרה, בקשה צנועה בנסיבות העניין. בסופו של דבר מדובר באישה שאין לה עבר פלילי וניתן לרחוש לה אמון ולאפשר לה הקלה בתנאי המעצר לשם חיפוש עבודה.

המשיבה החזיקה אחר החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי מסוכנותה של העוררת מוכחת וכי העונש הצפוי לה לא יהיה קל. הדיון בעניינה שבו תשמענה טענות הצדדים לעונש קבוע לעוד כחודשיים. על כן הזמנת תסקיר בשלב זה הינה חסרת משמעות.

בית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. העוררת הודתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן והטיעונים לעונש בעניינה קבועים כאמור לעוד חודשיים בלבד. במסגרת הליך גזירת הדין, העוררת אף ביקשה כי יוגש תסקיר בעניינה. שם יש להניח כי תינתן הדעת על מכלול צרכיה, מצוקותיה, התייחסויותיה, סגולותיה ואורחותיה של העוררת. אין טעם בנסיבות אלו להורות על שני תסקירים במקביל (ראו למשל: בש"פ 807/05 בסיוני נ' מדינת ישראל (2.2.2005)). זאת ועוד, בנסיבות העניין אני אף סבור כי מן הדין שבית המשפט אשר יגזור את דינה של העוררת, ולא שופט הדן בענייני המעצר לבדם, ייתן את דעתו על מכלול העניינים הקשורים בה, כמו גם הקלה בתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני במידה ויראה לנכון לעשות כן לפני גזירת העונש (ראו גם: בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3) 101 (2011)). בית המשפט אשר ישמע את הטיעונים לעונש הוא גם זה אשר ידע אם קיימת תוחלת במתן הקלה בתנאי המעצר. למשל, אם יהיה בדעתו במקרה זה להטיל על העוררת מאסר בפועל, החלטה מעין זו תהיה משמעותית ביותר במתן החלטתו בדבר גורל בקשת העוררת להקל עם תנאי מעצרה עד למועד מתן גזר דינה.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שעם הרשעתו של נאשם בדין פוקעת חזקת החפות שעמדה לו עד אותו שלב ונחלשת עוצמתה של זכותו לחירות. משכך, שונה מערך השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת בקשה לשינוי בתנאי המעצר של הנאשם המוגשת בשלב שלאחר שהורשע בדין וטרם גזירת הדין, ממערך השיקולים הנשקלים על-ידו בבואו לדון בבקשה מעין זו המוגשת טרם שניתנה הכרעת הדין (והשוו: בש"פ 2595/11 מדינת ישראל נ' הררי (14.4.2011)).

נקבע לסיכום שאין מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר עדכני של העוררת, וממילא אין מקום לשנות מתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני בהם היא נתונה לעת הזו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נאשם במרמה ולא יצא לחתונת אחותו

במסגרת הערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 19667-04-19, כב' השופטת י' רז-לוי) בגדרה נדחתה בקשת העורר, עצור עד לסיום הליכים, לצאת לחתונת אחותו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

לבית המשפט המחוזי הוגש כנגד העורר כתב אישום המכיל עשרה אישומים שונים ולפיו בין השנים 2016-2019 הציג עצמו במרמה בפניי מספר גורמים כבעל זכויות במקרקעין שונים או כמיופה כוח של בעלי זכויות במקרקעין. זאת, מתוך כוונה למכור במרמה קרקעות אלה. לקידום מעשי המרמה המיוחסים לו זייף העורר מסמכים רבים, עשה שימוש בחותמות ובחתימות מזויפות שנחזו להיות של עורכי דין, תוך הצגת מצג שווא על פיו הוא מוסמך למכור המקרקעין. בגין מעשים אלו קיבל העורר במרמה 2.3 מיליון ש"ח וכן ניסה לקבל במרמה סכום נוסף של מעל ל-15 מיליון ש"ח.

20190325_083534 נועם קוריס

בית משפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו עד לסיום ההליכים (מ"ת 43628-01-19, כב' השופט נ' אבו-טהה) תוך קביעה שישנן ראיות לכאורה, עילת מעצר והיעדר חלופה. בתסקיר שנערך מטעם שירות המבחן צוין כי העורר אדם שאפתן שעלול לקדם מטרותיו באמצעים לא חוקיים מבלי לשקול את השלכות התנהגותו על האחר. ערר שהוגש על החלטת המעצר נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 4257/19, כב' השופטת ד' ברק-ארז). בהחלטה זו צוין התחכום הניכר בביצוע העבירות המיוחסות לעורר.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו, ומכאן הערר. הסניגורית הדגישה כי מדובר בשחרור לשש שעות בלבד ואת הקרבה בין העורר לאחותו. בא כוח המדינה תמך בנימוקי בית המשפט המחוזי.

לצורך הכרעה בבקשה זו, הסתפק בית המשפט העליון בכלל לפיו אין מקום לאפשר חופשות מיוחדות לעצור עד סיום הליכים אך ציין שהפסיקה הכירה בסמכות של בית המשפט לעשות זאת במקרים מיוחדים ומתאימים.

בענייננו, העורר הודיע לבית המשפט כי אינו מעוניין באפשרות של יציאה בליווי שב"ס. באשר לבקשת העורר בדבר יציאה בליווי מפקחים מטעמו, צודק בא כוח המדינה כי בנסיבות קשה מאוד להעניק אמון למבקש שלא ינצל את המעמד. בל נשכח כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום שהוכח לכאורה והוא צפוי לעונש מאסר. העבירות שהוכחו לכאורה מלמדות על נועזות, והיעדר נכונות להציב גבולות להשגת המטרה העומדת לנגד עיניו. בית המשפט אף הדגים את העניין באמצעות אישום מס' 6 בכתב האישום על פיו העורר הגיש מסמכים מזויפים לרשם הוצאה לפועל בדימונה, בין היתר כדי לבטל עיכוב יציאה מן הארץ נגדו. לטענת בא כוח המדינה, העורר אף הגדיל לנסוע לחוץ לארץ כיומיים לאחר הביטול.

בית המשפט המחוזי כתב החלטה מנומקת תוך התייחסות גם למשמעות אירוע החתונה עבור העורר אך בצדק קבע כי השיקולים מנגד גוברים. אמנם מדובר בתקופה של כשש שעות בלבד אך לכאורה העורר הוכיח בהתנהגותו בעבר שמעשיו אינם משדרים את הביטחון הנדרש כדי להצדיק שחרורו המיוחד כפי שביקש.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

התקנות החדשות בחוק הגנת הפרטיות מחייבות בין היתר לפרסם מדיניות פרטיות בקשר עם מאגרי מידע שנשמרים, שימו לב שהמועצה להגנת פרטיות מעודדת אתרי אינטרנט לפרסם מדיניות פרטיות פשוטה, מנוסחת בשפה ידידותית, שתבהיר לגולשים מהם נוהגי האתר בתחום איסוף המידע האישי והשימוש בו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

למרות שפעמים רבות יכול מסמך גנרי לענות על דרישות תקנות חוק הגנת הפרטיות, כדאי לשים לב שלא תמיד יכולה להופיע מדיניות פרטיות כמסמך שנוסח בצורה אחידה. כפי שמציע אתר תקנון בקטגוריית מדיניות פרטיות, לעיתים דרישת מסמך מדיניות הפרטיות ותנאיו הוא נגזרת מנהגיו ופעילותו הפרטניים של כל אתר ואתר. על מסמך מדיניות הפרטיות לשקף בצורה מדוייקת ושלמה את הפעילות. במידה שחל שינוי בצורת ההתנהלות הנהוגה באתר, על המדיניות לשקפו במועד תחילתו.

IMG-20190420-WA0021 נועם קוריס

בין הנקודות שמסמך מדיניות פרטיות צריך להתייחס אליהן –

  • זהות הגוף המפעיל את האתר, מענו ודרכי ההתקשרות עימו;
  • איזה מידע אוסף האתר אודות המשתמש, תוך אבחנה בין מידע שנאסף בידיעת המשתמש מראש (לדוגמה: טפסים מקוונים המשתמש נדרש למלא) לבין מידע שנאסף כחלק מתהליך הגלישה באתר (כדוגמת כתובת IP שממנה מגיע הגולש, דפים שהוא צופה בהם וכיו"ב);
  • האם המידע מזהה אישית את הגולש;
  • כיצד יישמר המידע הנאסף;
  • האם חלה על המשתמש חובה חוקית למסור את המידע או שמסירתו מותלית ברצונו;
  • מה השימוש שייעשה במידע;
  • האם המידע יימסר לצדדים שלישיים, ואם כן – לאילו צדדים שלישיים ובאילו נסיבות;
  • האם האתר מפעיל אמצעים העלולים לשמש להתחקות אחר גולשיו, כדוגמת Cookies או Web Beakons.
  • במידה שמופעלים אמצעים כדוגמת Cookies – מהם אמצעים אלה, לאיזה מטרה הם משמשים, האם הגולש יכול לנטרל אותם ומה תהיה תוצאת הניטרול;
  • האם האתר מתיר לצדדים שלישיים – כדוגמת מפרסמים או חברות לניהול פרסום המשלבות 'באנרים' באתר – להתחקות אחר משתמשי האתר. אם כן, באילו אמצעים מתבצעת התחקות זו, לאיזו מטרה, מהו המידע האישי שהיא חושפת אודות הגולש וכיצד ניתן להמנע ממסירתו;
  • איזה צעדים נוקט האתר לאבטחת המידע הנאסף ומה מידת הבטחון שהם מעניקים לגולש;
  • הודעה בדבר זכותו של הגולש לעיין במידע ולתקנו או למוחקו, כאמור בהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
  • הבהרה האם מדיניות הפרטיות תתוקן מעת לעת, מה תהיה תחולת התיקון והיכן וכיצד יפורסם.

לא מיותר לציין, כי בהתאם לפרסומים, המועצה להגנת פרטיות בישראל סבורה עוד כי –

  • הצבת 'רוגלות' (Spywares) לסוגיהן במחשב המשתמש היא עבירה פלילית לכאורה אם לא קיבלה הסכמה מפורשת ומודעת של המשתמש. לעניין זה הסכמה מודעת פירושה חתימת הלקוח על טופס משוב חיובי וברור.
  • בכל מקום שהמידע הנאסף אודות הגולש הוא מידע המזהה או עלול לזהותו אישית, אין להסתפק במדיניות פרטיות אלא לקבל הסכמה מפורשת של הגולש לאיסוף המידע. בפרט יש להקפיד בכך בעת שהמידע הנאסף מיועד להעברה לצדדים שלישיים או בעת שאתר האינטרנט מתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על גולשיו (לדוגמה: בעת שחברות המנהלות את הפירסום באתר מורשות להציב Cookies במחשב המשתמש באמצעות ה'באנרים' שהן מציגות בפניו);
  • המועצה קוראת שלא להשתמש באמצעים המנטרים את פעילות הגולש באתר, כדוגמת Cookies, אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לתפקוד תקין כאמור ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר. במקרה כזה ממליצה המועצה להימנע ככל הניתן משימוש ב- Cookies קבועים ולהסתפק ב- Session Cookies בלבד, שיפקעו עם סגירת הדפדפן. בכל מקרה קוראת המועצה שלא לאחסן ב- Cookie מידע אישי בכלל, ובלתי מוצפן בפרט, כדוגמת כתובות דואר אלקטרוני;
  • המועצה קוראת שלא להתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על פעילות גולש באתר אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לכך ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר;

 

נוסח לדוגמה של מדיניות פרטיות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק דיני אינטרנט, פרטיות ובייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

בית המשפט סירב למנות כונס נכסים בכדי שהבנק לא ייפגע

בית המשפט סירב למנות כונס נכסים בכדי שהבנק לא ייפגע

בית המשפט העליון הכריע בבקשת ערעור שנסב על הכרעת בית המשפט המחוזי בתביעה שכנגד שהגישו המערערים. במוקד הדברים בקשה למינוי כונס נכסים שיקדם את הפרויקט שעתיד להיבנות על חלקות 28 וְ-29. נראה לכאורה כי הפרויקט נקלע למבוי סתום ומינוי כונס הינו אפיק אפשרי לקידומו הממשי.

לטוביה) קבע כי אינו רואה להורות על מינוי כונס נכסים שכן הבנק המלווה, לזכותו עומדת משכנתא, עלול להיפגע מצעד זה והוא לא צורף כצד להליך. איננו סבורים כי קיום משכנתא צריך להוות מניעה למינוי כונס,  בנסיבות בהן זכויותיו של הבנק לא יפגעו  מצעד זה (מבלי שיש באמור כדי לחסום את דרכו של הבנק להעלות טענות בנושא זה אם ירצה בכך). המשיבים טוענים כי אין מקום למינוי כונס שכן יש שיתוף פעולה מצדם לקידום הפרויקט. דא עקא שאין דיון בנושא זה בפסק הדין – בהקשר בו עסקינן –  וממילא לא נקבעו בו ממצאים.

20190325_083534 נועם קוריס

לאחר עיון הרכב השופטים בערעור הוחלט להחזיר את הדיון בסוגיית מינוי הכונס לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע ממצאים ויכריע מחדש בסוגיה זו.

באשר להשגת המערערים בנושא תביעתם הכספית שנדחתה – איננו שותפים לקביעת בית המשפט המחוזי כי היה מקום לדחיית התביעה על הסף בשל שהמערערים לא הסירו עיקולים שהוטלו על נושים של המשיבים 1 ו-3, בגדר החובה להקטנת הנזק. הואיל וההתחשבנות בין הצדדים בפרויקט לא הסתיימה, טענותיהם של הצדדים בהקשר זה שמורות להם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

פטור ממס הכנסה- פרשנות משפטית יצירתית –האור בקצה המנהרה

פטור ממס הכנסה- פרשנות משפטית יצירתית –האור בקצה המנהרה

ד' עבד שנים רבות במגזר הציבורי, לאחר עבודה קשה הצליח להתברג לתפקיד בכיר במקום עבודתו. לפני כ10 שנים חרב עליו עולמו, הראייה שלו הלכה ודעכה, בתחילה ניסה להתעלם ולהתגבר על הקושי, אך ככל שעבר הזמן המשוכה הפכה להיות קשה מנשוא. בלית ברירה ד' פנה לאבחון רפואי בקופת חולים. רופא עיניים שלח את ד' לבדיקות ראייה ובדיקות הדמיה ונתגלה שהוא סובל מגידול סרטני בעין ימין.  עקב המחלה ד' נאלץ לעבור ניתוח להסרת עין ימין. חרף המגבלה הרפואית ד' חזר למקום עבודתו וניסה ככל האפשר  לתפקד כאחד האדם כתמול שלשום.

עוד אמיר לוינשטיין

למרבה הצער הסרת העין לא גרמה להחזרת המצב לקדמותו, הוא התקשה בקריאת מסמכים, הריכוז פחת בצורה משמעותית, החל לסבול ממצבי רוח משתנים. התקשה לתפקד במקום עבודתו.

ד' פנה אליי לצורך קבלת פטור ממס הכנסה. המטרה הייתה לצאת לפנסיה רפואית מוקדמת. בחנתי את המסמכים המצויים בתיק. לאחר מכן הוסבר לד' שעל מנת להגיע לפטור המיוחל יש להגיע לזכאות של 90 אחוז  נכות רפואית משוקללת.

על מנת להמחיש עד כמה המשוכה גבוהה עד כדי בלתי אפשרית, מדינת ישראל אגף השיקום ישלם לנכה  בעל נכות בשיעור עשרים אחוז, שנפגע בעת שירות צבאי, גמלה חודשית עד אחרית ימיו, אותו רציונל לאדם שהיה מעורב בתאונת עבודה,  די בהגעה לנכות בשיעור 20 אחוז לצמיתות, על מנת להיות זכאי לתגמול חודשי רציף עד סוף ימי המבוטח.

לעומת זאת נכות בשיעור 89 אחוז לצמיתות  לגבי הפטור ממס הכנסה, לא תזכה את התובע ולו בפרומיל אחד של פיצוי. הרציונל שעומד מאחורי הפטור למס הכנסה, נועד לתת מענה אך ורק  לנכה בעל נכות גבוהה, שמצופה שעקב מוגבלותו הרפואית והתפקודית כאחד, לשהות בביתו , תוך שהוא מהווה מעמסה רגשית/תפקדותית/כלכלית על בני ביתו ו/או מדינת ישראל וחרף נכותו המוכחת חפץ לצאת ולעבוד כשכיר או כעצמאי.

על מנת לעודד את הנכה בעל דרגת נכות כמעט מקסימלית,  מדינת ישראל מאפשרת את קבלת הפטור עד 615,600 ₪   נכון לשנת המס 2019.

כתנאי מתלה לקבלת הפטור ,הגעה לזכאות  לשיעור נכות של 90 אחוז. נכה שזכאי לנכות בשיעור שמזכה פטור ממס הכנסה, יוכל ליהנות מפטור כספי שיאפשר לו ולעצמו חיי רווחה והמדינה תרוויח נכה שחרף מוגבלותו מפרנס את משפחתו על כל המשתמע.

ד' סבל מאובדן ראייה בעין אחת וקושי בראייה בעין השנייה. העדר עין מזכה בשלושים אחוז נכות בלבד, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי,  רחוק לאין ערוך מהסף הנדרש. בקשתי מד' לעשות בדיקה חוזרת בעין שמאל  לכאורה בראיה,  והתקבלה תוצאה ששדה הראייה עומד על  שיעור של  20 מעלות בלבד.

לאור התוצאה שהתקבלה הסכמתי לקבל על עצמי את מלאכת הייצוג.  בוועדה הרפואית טענתי שאדם שאיבד את יכולת הראיה בעין אחת, הנכות עומדת על שיעור של 30 אחוזי נכות אולם אדם שהתעוור לחלוטין( 20 מעלות היא בגדר אדם עיוור ,נכות שמזכה בתעודת עיוור) יש לראותו כאדם שסובל מנכות בשיעור 100 אחוז מהטעם שהוא איבד לחלוטין את מאור עיניו. הוועדה קבלה את טיעוני ומרשי זכה ליהנות מפטור רפואי שמאפשר לו לצאת לפנסיה מוקדמת ובעיקר לחיות חיי רוחה עד אחרית ימיו.

אמיר לוינשטיין, עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, מומחה בדיני נזיקין וביטוח

ועוד כמה מאמרים:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

ייבא אופניים חשמליים וירצה עבודות שירות

ייבא אופניים חשמליים וירצה עבודות שירות

על פי כתב האישום, המבקשים ייבאו מסין מכולה לגביה הוצהר כי היא כוללת 125 יחידות אופניים. בבדיקת המכולה התברר, כי בניגוד להצהרה המבקשים, הייבוא כלל 125 יחידות אופניים עם מנוע עזר חשמלי.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה, השופט י' צלקובניק, והשופטים י' עדן ו-ג' שלו) בע"פ 7668-07-18 מיום 16.1.2019 בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורם של המבקשים על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת ש' חביב) בת"פ 63555-12-12 מיום 9.1.2018 ומיום 24.5.2018 בהתאמה.

20190421_074709 נועם קוריס

המבקשים הם חברה שעסקה, בין היתר, בייבוא כלי רכב חשמליים, וכן בעליה ומנהלה של החברה (להלן: המבקש). המבקשים הורשעו, אחר ניהול הוכחות, בעבירות לפי פקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: הפקודה): הברחת טובין לפי סעיף 211(א)(1) לפקודה; הגשת רשימון כוזב לפי סעיף 212(א)(4) לפקודה; מסירת אמרה שאינה נכונה לפי סעיף 212(א)(6) לפקודה; הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו לפי סעיף 212(א)(9) לפקודה; וכן השטת טובין בניגוד לצו פיקוח לפי סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979. בתמצית, על פי כתב האישום, המבקשים ייבאו מסין מכולה לגביה הוצהר כי היא כוללת 125 יחידות אופניים. בבדיקת המכולה התברר, כי בניגוד להצהרה המבקשים, הייבוא כלל 125 יחידות אופניים עם מנוע עזר חשמלי, אשר חלות הגבלות על ייבואם, ולשם שחרורם מהמכס נדרשים היתרים שונים שלא היו בידי המבקשים. בכך, לפי כתב האישום המבקשים הבריחו אופניים חשמליים תוך עשיית מעשי כזב, לרבות הגשת רשימון כוזב בדבר זהות הטובין המיובאים והצגת מצג כוזב לפיו יש בידם אישור ממכון התקנים לייבוא האופניים. המבקש הכחיש את ביצוע העבירות, וטען, בין היתר, כי מדובר בייבוא של אופניים רגילים וכי הזמין אופניים שונים מאלו שסופקו לו.

יודגש, כי כפי שעולה מחוות דעתו של המעריך הראשי במכס אשדוד (להלן: המעריך ראשי), שהוגשה כראייה לבית משפט השלום, האופניים שיובאו אינם אופניים חשמליים מוגמרים, אלא אופניים בעלי מאפיינים המאפשרים את הסבתם לאופניים חשמליים, וביניהם קיומו של תא למצבר, מד מהירות ושקע חשמלי לחיבור המצבר למטען.

לאחר שמיעת הראיות, קבע בית משפט השלום כי המבקשים ייבאו את האופניים על מנת להסב אותם לאופניים חשמליים ולמכור אותם ככאלה, והרשיע את המבקשים בעבירות שיוחסו להם. בית משפט השלום קבע כי עדותו של המבקש אינה קוהרנטית ועל כן אינה אמינה, והעדיף את אמרותיו בחקירה, לפיהן נהג לפצל את ייבוא האופניים החשמליים, באופן שהאופניים יובאו בנפרד והמרכיבים ה"חשמליים" בנפרד, והמוצר המוגמר הורכב בבית העסק של המבקשים. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש לפסילת האמרות, משלא מצא כי נפלו פגמים בחקירה. כמו כן, הרשעת המבקש נתמכה בעדותו של המעריך הראשי, ובחוות הדעת מטעמו, בה צוין בין היתר, כי האופניים כוללים מרכיבים כגון לוח שעונים ותא מצבר, וכי באריזת כל אחד מזוגות האופניים שיובאו היה מטען שנועד להטענת מצבר, נתונים שאינם מתיישבים עם ייבוא אופניים רגילים. הרשעת המבקשים נתמכה בראיות נוספות, ביניהן עדויות מטעם סוכני המכס וכן רשימון ייבוא נוסף, לפיו המבקש הזמין מאותו הספק בסין מצברים ובקרים בכמות שתאמה את מספר זוגות האופניים שיובאו. לבסוף, נדחתה טענת המבקשים להגנת זוטי דברים, ונקבע כי אף שסכום המס שחסכו המבקשים אינו גבוה, טיב המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי מצביעים על כך שאין מדובר במעשים פעוטי ערך.

בטרם מתן גזר הדין, הופנה המבקש לממונה על עבודות השירות, אך הוא נמצא לא מתאים בשל מצבו הרפואי. בגזר הדין עמד בית משפט השלום על סוג הטובין המוברחים, היקף ההברחה, הפגיעה בקופה הציבורית, וכן השיטתיות והתחכום אותם נקטו המבקשים, וקבע מתחם ענישה בין 4 ל-12 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש, שקל בית המשפט השלום לקולה, בין היתר, את גילו של המבקש, את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, את מצבו הרפואי ואת הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות בשנת 2010. לבסוף, הושתו על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תחתיו, וחתימה על התחייבות. על המבקשת הושת קנס בסך 80,000 ש"ח.

ערעורם של המבקשים על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו דן בית המשפט המחוזי בהרחבה בשאלת סיווג האופנים. צוין, כי בהתאם לפסק הדין בע"א 566/73 נאות הככר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל, כח(2) 128 (1974) (להלן: עניין נאות הככר), שאלת סיווגו של המוצר המיובא מכס תיבחן על פי תכונות המוצר המהותיות ולא על פי כוונותיו של היבואן, וכן כי הסיווג יעשה על בסיס הראיות שהוצגו, לרבות חוות דעת מומחים. עוד צוין כי על פי סעיף 3(2)(א) לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשע"ב-2012, לפיו יסווג המוצר, גם כשאינו מושלם או מוגמר, כמוצר שלם ובתנאי שיש לו את "המאפיין המהותי של הפריט המוגמר או המושלם". בהמשך לכך נקבע כי סיווג האופניים כאופניים חשמליים מעוגן היטב בבסיס הראיות שהובאו בבית משפט השלום, ובפרט לאור חוות דעת המעריך הראשי, התרשמותם של עובדי וסוכני המכס, והתרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט השלום שבחן את האופניים. עוד בחן בית המשפט המחוזי בפירוט את היסוד הנפשי של המבקש ואת טענתו כי לא היה מודע לטיב האופניים, אך לא מצא כי נפל פגם במסקנותיו של בית משפט השלום. כמו כן, בית המשפט המחוזי שב ודחה את טענת המבקשים לתחולת הגנת "זוטי דברים". בשולי הדברים, מצא בית המשפט המחוזי לזכות את המבקשים מהרשעתם בעבירה של הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו לפי סעיף 212(א)(9) לפקודה. זאת, מאחר שהרשעת המבקשים התבססה על הטעייתו של "סוכן מכס", בעוד לשון העבירה מתייחס ל"פקיד מכס".

אשר לערעור על גזר הדין, הוחלט, לאחר בחינת הפסיקה הנוהגת, בשים לב לנסיבותיו של המבקש, ולאור נכונותו של בית משפט השלום לבחון את האפשרות לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, להפחית את עונשו של המבקש לשישה חודשי מאסר, אותם ניתן יהיה לבצע בעבודות שירות. כמו כן, הקנס שהושת על המבקשת הועמד על 50,000 ש"ח. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן פסק הדין התקבלה חוות דעת הממונה לפיה המבקש נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות. בהמשך לכך, ביום 27.2.2019 הורה בית המשפט המחוזי על ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות. בהחלטה נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי העונש ביום 1.4.2019. ביום 2.4.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה מאוד לעיכוב ביצוע עונש עד להחלטה בבקשת רשות הערעור" שנדחתה, בין היתר, נוכח מועד הגשתה. ביום 7.4.2019 הוּדע לבית המשפט כי המבקש התייצב לריצוי העונש. ביום 8.4.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיון מחדש בבקשה לעיכוב ביצוע", שנדחתה.

ביום 14.4.2019 הוגשה הבקשה שלפניי, ועימה בקשה לעיכוב ביצוע העונש, בה ציין המבקש כי טרם החל בביצוע עבודות השירות מאחר שבידיו אישורי מחלה.

בקשת רשות הערעור

בבקשה נטען כי בעניינם של המבקשים חרגו הערכאות דלמטה מפסיקתו המחייבת של בית משפט זה בעניין נאות הככר, לפיה אין להתייחס לכוונותיו של היבואן בעת קביעת סוג המוצר המיובא. לשיטתם, חריגה זו "מהנורמה המשפטית המקובלת של הלכה מחייבת" מעניקה לבקשה עניין ציבורי ומחייבת מתן רשות ערעור. בהמשך הבקשה הציגו המבקשים טענות רבות ושונות המופנות לכל חלקיו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לטענתם מצדיקות את זיכויים. לחלופין, טענו המבקשים כי יש לפחית באופן משמעותי מעונשם, שכן העונש שהושת עליהם חורג, לשיטתם, מהראוי. לטענתם, בגזירת הדין לא ניתן משקל מספיק לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של המבקש. 

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, על צרופותיה, סבר בית המשפט העליון כי דינה להידחות. רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010); רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.2017)).

הבקשה כאן, ברובה המוחלט, כלל לא התיימרה לעמוד באמות מידה אלה. הבקשה מורכבת מטענות ערעוריות גרידא בהן עותרים המבקשים לשוב ולבחון את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר אושרו בידי בית המשפט המחוזי, ובכך היא מחטיאה את מטרתה של בקשת רשות ערעור. טענות המבקשים נסובות כולן על עניינם הפרטני ואינן מעלות כל חשש לעיוות דין, ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

אשר לחלקה של הבקשה הנוגע להרשעה, בית המשפט המחוזי נתן מענה מנומק ומפורט לטענות המבקשים, תוך הפניות לחומר הראיות, ולא מצאתי פגם בקביעותיו. כידוע, התערבות ערכאת ערעור בקביעות עובדה ומהימנות היא מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בלבד, לא כל שכן מקום שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כבענייננו (ראו, למשל, רע"פ 6781/18 סלימאן סאמר בע"מ נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (1.11.2018)). כאמור, נקבע שענייננו אינו נכלל בגדר מקרים אלו.

אשר לחלקה של הבקשה המופנה לחומרת העונש, רשות ערעור הנסבה על חומרת העונשלא תינתן, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית מרף הענישה הנוהג והמקובל בעבירות דומות (רע"פ 9102/15 פאר נ' מדינת ישראל (26.1.2016); רע"פ 483/18 ברוכיאן נ' מדינת ישראל(14.2.2018)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. די בעיון בפסיקה אליה הפנו המבקשים בבקשתם כדי ללמוד כי העונשים שהושתו עליהם אינם חורגים, ובוודאי שלא במידה ניכרת, מהענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשעו.

לפני סיום העיר בית המשפט, כי הבקשה דנן, לה נלוות בקשה לעיכוב ביצוע, הוגשה בחלוף 45 יום ממועד מתן ההחלטה בעניין התייצבותו של המבקש, וכשלושה חודשים לאחר מתן פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי. לא די בכך, אלא שהבקשה הוגשה כשבועיים לאחר המועד שנקבע להתייצבותו של המבקש לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ולאחר ששתי בבקשות קודמות שהגיש לעיכוב ביצוע העונש, שהוגשו בחלוף מועד ההתייצבות גם הן, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. מכל האמור עולה כי הבקשה הוגשה לא "בדקה התשעים" אלא לאחר סיום תוספת הזמן. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת, כתוארה אז, מ' נאור ברע"פ 4073/05 אסרף נ' מדינת ישראל (27.04.2005):

"הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד הבקשה כפי שהוגשה. כפי שציינתי (למשל) ברע"פ 2669/04 לוי נ' מ"י (לא פורסם), 'אין לקבל נוהג של הכתבת לוח הזמנים לבית משפט זה מתוך תקווה שיינתן עיכוב ביצוע אך בשל קוצר הזמן'."

זאת ביתר שאת בענייננו, עת הבקשה הוגשה בלי תגובה, בלא נימוק למועד הגשתה, ולאחר שלמבקשים עמדו שלושה חודשים לשם הכנת בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, וכך ממילא אין מקום לעכב את הביצוע. הרבה לפנים משורת הדין, אני הורה בית המשפט כי המבקש יתייצב לריצוי עבודות השירות לאחר חג הפסח, ביום 29.4.2019.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

קיר טיפוס קרית אונו חוזר לבעליו

קיר איילת ארבר בקרית אונו, המאבק על הקירות טיפס עד לבית המשפט העליון שקבע בהחלטת כבוד השופט מני מזוז, כי קיר הטיפוס יוחזר לבעלים החוקי, לחברת אלפא אפיקים וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרות חברת הארד רוק ללא זכות שבדין.

בשבועות האחרונים נשמעו קולות ורחשים רבים בדבר הדרמה המתחוללת בקיר הטיפוס שבקרית אונו, בו גם נהגו להתאמן כוכבי הנינג'ה יובל שמלא ואלוף העולם בטיפוס לשעבר אלכס חזנוב.

נועם קוריס - משה אביב

משך מספר שנים מתופעל הקיר על ידי חברת הארד רוק ובחסות וגיבוי ראש העירייה מר ישראל גל, עתה קבע בית המשפט העליון שהיה מדובר בגזלה נגד החברה שהקימה את הקיר ושבהתאם להסכמים קיר הטיפוס נשאר בבעלותה, חברת אלפא אפיקים.

בהתאם להסכמים בן הארד רוק לעירייה, היה על הארד רוק לבנות קירות טיפוס חדשים אך מסתבר שהארד רוק העדיפה, בגיבוי העירייה, למנוע מהמפעיל הקודם (אלפא אפיקים) לקבל לידיו בחזרה את הקירות השייכים לו ולהמשיך להינות מהם בעצמה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריססוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריסכותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

אלפא אפיקים תקבל את קירות הטיפוס שבבעלותה- כך פסק בית המשפט העליון במסגרת החלטתו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שהגישה חברת הארדרוק (קירות טיפוס) בע"מ.

בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר; ק' ורדי – סג"נ; ו- ע' רביד) בע"א 55915-10-18 מיום 10.4.2019, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד' קוברסקי) מיום 4.10.2018 במסגרתו התקבלה תובענת המשיבה להצהיר כי קירות הטיפוס באולם הספורט ברח' הזית 1 בקריית אונו (להלן: האולם), למעט "קיר איילת" הינם בבעלותה, ובהתאם הורתה לעיריית קריית אונו (להלן: העירייה) ולמבקשת לאפשר לה לפרקם. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב ב"קביעות עובדתיות ברורות וחד משמעיות של בית משפט קמא שנתמכו בראיות ובעדויות", לפיהן המשיבה היא הבעלים של הקירות, וכל מסקנה אחרת הייתה מביאה להתעשרותה של המבקשת ללא זכות שבדין. "גם אם היו יכולים הקירות לדבר", כך נקבע, הרי משהוכח כי הקירות הוקמו במהלך התקופה בה המשיבה הייתה בעלת ההרשאה היחידה באולם; כאשר בחוזה בין המשיבה לבין העירייה נאמר שכל השקעות / מתקני הטיפוס יהיו בבעלותו הבלעדית של המפעיל והעירייה לא מימשה את זכותה לשלם למפעיל עבור השקעותיו (בניכוי פחת); ומשלא הוכחה שנים כה רבות דרישה או טענה של צד כלשהו לבעלות בקירות – לא ניתן לפסוק אחרת.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החליט בית המשפט העליון, מתוקף סמכותו לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצא כי הקביעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

בית המשפט העליון עוד קבע שהמבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.