נאשם במרמה ולא יצא לחתונת אחותו

במסגרת הערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 19667-04-19, כב' השופטת י' רז-לוי) בגדרה נדחתה בקשת העורר, עצור עד לסיום הליכים, לצאת לחתונת אחותו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

לבית המשפט המחוזי הוגש כנגד העורר כתב אישום המכיל עשרה אישומים שונים ולפיו בין השנים 2016-2019 הציג עצמו במרמה בפניי מספר גורמים כבעל זכויות במקרקעין שונים או כמיופה כוח של בעלי זכויות במקרקעין. זאת, מתוך כוונה למכור במרמה קרקעות אלה. לקידום מעשי המרמה המיוחסים לו זייף העורר מסמכים רבים, עשה שימוש בחותמות ובחתימות מזויפות שנחזו להיות של עורכי דין, תוך הצגת מצג שווא על פיו הוא מוסמך למכור המקרקעין. בגין מעשים אלו קיבל העורר במרמה 2.3 מיליון ש"ח וכן ניסה לקבל במרמה סכום נוסף של מעל ל-15 מיליון ש"ח.

20190325_083534 נועם קוריס

בית משפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו עד לסיום ההליכים (מ"ת 43628-01-19, כב' השופט נ' אבו-טהה) תוך קביעה שישנן ראיות לכאורה, עילת מעצר והיעדר חלופה. בתסקיר שנערך מטעם שירות המבחן צוין כי העורר אדם שאפתן שעלול לקדם מטרותיו באמצעים לא חוקיים מבלי לשקול את השלכות התנהגותו על האחר. ערר שהוגש על החלטת המעצר נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 4257/19, כב' השופטת ד' ברק-ארז). בהחלטה זו צוין התחכום הניכר בביצוע העבירות המיוחסות לעורר.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו, ומכאן הערר. הסניגורית הדגישה כי מדובר בשחרור לשש שעות בלבד ואת הקרבה בין העורר לאחותו. בא כוח המדינה תמך בנימוקי בית המשפט המחוזי.

לצורך הכרעה בבקשה זו, הסתפק בית המשפט העליון בכלל לפיו אין מקום לאפשר חופשות מיוחדות לעצור עד סיום הליכים אך ציין שהפסיקה הכירה בסמכות של בית המשפט לעשות זאת במקרים מיוחדים ומתאימים.

בענייננו, העורר הודיע לבית המשפט כי אינו מעוניין באפשרות של יציאה בליווי שב"ס. באשר לבקשת העורר בדבר יציאה בליווי מפקחים מטעמו, צודק בא כוח המדינה כי בנסיבות קשה מאוד להעניק אמון למבקש שלא ינצל את המעמד. בל נשכח כי תלוי ועומד נגדו כתב אישום שהוכח לכאורה והוא צפוי לעונש מאסר. העבירות שהוכחו לכאורה מלמדות על נועזות, והיעדר נכונות להציב גבולות להשגת המטרה העומדת לנגד עיניו. בית המשפט אף הדגים את העניין באמצעות אישום מס' 6 בכתב האישום על פיו העורר הגיש מסמכים מזויפים לרשם הוצאה לפועל בדימונה, בין היתר כדי לבטל עיכוב יציאה מן הארץ נגדו. לטענת בא כוח המדינה, העורר אף הגדיל לנסוע לחוץ לארץ כיומיים לאחר הביטול.

בית המשפט המחוזי כתב החלטה מנומקת תוך התייחסות גם למשמעות אירוע החתונה עבור העורר אך בצדק קבע כי השיקולים מנגד גוברים. אמנם מדובר בתקופה של כשש שעות בלבד אך לכאורה העורר הוכיח בהתנהגותו בעבר שמעשיו אינם משדרים את הביטחון הנדרש כדי להצדיק שחרורו המיוחד כפי שביקש.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית מששפט קבע: מעשיו של המערר פגעו בשלום הציבור וביטחונו

בית מששפט קבע: מעשיו של המערר פגעו בשלום הציבור וביטחונו

בית המפשט העליון הכריע בימים אלו בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' קובו) בת"פ 60792-07-18 מיום 23.5.2019 בגדרו הושת על המערער עונש של 32 חודשי מאסר בפועל; עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, ועונש נוסף של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וכן תשלום קנס ופיצויים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.7.2018 בסמוך לשעה 23:00 החנו חיילת ואחותה את רכבן בחניון באזור טרמינל 3 שבנמל התעופה בן גוריון. השתיים יצאו מהרכב, ולאחר שהאחות נעלה את הרכב פנו לאזור קבלת הפנים על מנת להמתין לקרובת משפחתן שהייתה צפויה להגיע מחו"ל.

בעת יציאתן מהרכב, השאירה החיילת את נשקה האישי, רובה מסוג "16-M  מקוצר", מונח ברכב מתחת למושב שליד הנהג באופן שהוא מוסתר על ידי תיקהּ שהכיל שתי מחסניות וחפצים אישיים (להלן: תיק החיילת). האחות הותירה ברכב מזוודה ובה חפצים אישיים בשווי כולל של כ-2000 ש"ח.

מספר דקות לאחר מכן, המערער הגיע למתחם נמל התעופה, החנה את רכבו באזור טרמינל 3, והחל מסתובב בחניון. לאחר זאת ניגש לרכב האחיות, הבחין בחפצים המונחים בו, והתרחק מן הרכב במטרה להיערך לגניבת החפצים.

בסמוך לחצות הליל שב המערער לרכב, ובעודו לובש חולצה על ראשו על מנת להסתיר את זהותו פתח אותו והבחין לראשונה בנשק. בשלב זה נטל המערער את הנשק, הכניסו למזוודה אשר הכילה את חפצי האחות, ונשא אותה עמו יחד עם תיק החיילת.

בחלוף מספר דקות ניגש המערער למונית שחנתה במקום ונסע בה לאזור בית חנינה כשברשותו המזוודה עם הנשק ותיק החיילת.

המערער כפר בעובדות כתב האישום בתחילה, אולם משהחלה שמיעת הראיות בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו המערער יחזור בו מכפירתו ויודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בביצוע עבירות של נשיאת נשק בלא רשות על פי דין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת אבזר לנשק, לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין; פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין; וכן בגניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין.

20190325_083531 נועם קוריס

בגזר דינו קבע בית משפט המחוזי מתחם עונש הולם אחד לעבירות שבגינן הורשע המערער. בקביעת מתחם זה עמד בית המשפט על כך שמעשיו פגעו בשלום הציבור וביטחונו; הדגיש כי להתפרצות וגניבת חפצי האחות מן הרכב קדם תכנון מוקדם מצדו; ואף ציין כי עלול להיגרם נזק רב כתוצאה ממעשיו, בפרט לנוכח העובדה כי מקום הנשק כיום איננו ידוע.

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי המערער נע בין 26 חודשי מאסר בפועל ל-52 חודשי מאסר בפועל.

בגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם, שקל בית המשפט המחוזי לחוּמרא את העובדה כי הנשק שנגנב טרם הושב, וקבע כי לא שוכנע כי המערער עשה מאמצים לשיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק במטרה להשיב את הנשק לידי רשויות המדינה.

עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את הצורך במתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה מפני ביצוע עבירות נשק, ועמד על הנזק שנגרם לחיילת ולאחותה כתוצאה מגניבת חפציהן.

מנגד, התחשב בית המשפט לקוּלא בכך שהמערער נעדר עבר פלילי; בנסיבותיו האישיות ובכלל זאת במצבו הכלכלי; בהשתלבותו בהליך טיפולי במסגרת מעצרו; ובכך שנטל אחריות על מעשיו בתחילת משפטו, וגזר עליו עונש של 32 חודשי מאסר בפועל, ואת יתר העונשים המפורטים בפסקה 1 לעיל.

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור המופנה כלפי חומרת העונש שהוטל עליו, למעט רכיב הפיצוי.

בנימוקי הערעור ובדיון שנערך לפנינו טען בא-כוח המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן ביטוי הולם במסגרת גזירת העונש לנסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זה היותו נעדר עבר פלילי ונטילת האחריות על מעשיו.

עוד טען בא-כוח המערער כי העונש שהוטל על מרשו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, וכי יש מקום להקל בעונשו לנוכח השתלבותו בהליכי שיקום שונים במסגרת מעצרו ומאסרו.

במהלך הדיון שנערך לפנינו ביקש בא-כוח המערער כי נקל בעונשו בתמורה להחזרת הנשק הגנוב על ידו. לצורך כך ביקש כי תינתן לו אורכה בת חודש ימים לצורך השבת הנשק לידי רשויות החוק.

מנגד, בא-כוח המשיבה הגדיר את הצעת המערער להשבת הנשק בתמורה להקלה בעונשו כ"סחיטה". מעבר לכך לא נתבקשה תגובת בא-כוח המשיבה לגוף הערעור.

דין הערעור להידחות.

הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות בהן נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין או כאשר העונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים (וראו למשל: ע"פ 9965/17 פלוני נ' מדינת ישראל (29.4.2018)).

אין להקל ראש בחומרתן של העבירות בהן הורשע המערער. בית משפט זה שב ופסק כי אין להשלים עם ביצוען של עבירות נשק, וכי יש להחמיר בעונשם של המורשעים בעבירות אלו תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הממשית הנשקפת ממעשיהם (וראו: ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' בסל (8.3.2017); ע"פ 2808/18 ג'ואמיס נ' מדינת ישראל (26.7.2018)).

במקרה דנן, נסיבות גניבתו של רובה מסוג "16-M מקוצר" על ידי המערער – אשר פרץ לרכב במטרה לבצע גניבה – הינן חמורות ביותר, כמתואר במסכת העובדתית המפורטת לעיל.

זאת ועוד, יש לייחס חומרה יתירה למעשי המערער לנוכח העובדה כי כלי הנשק אותו נטל טרם הושב לידי גורמי האכיפה עד עצם היום הזה. כלי נשק אשר אינם נמצאים בידי רשויות החוק עלולים לשמש לפעילות עבריינית המסכנת את שלום הציבור ואת ביטחונו, ואף לסייע לפעילות חבלנית עוינת על רקע ביטחוני (וראו: ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)).

לנוכח כל זאת, אני סבור כי כי העונש אשר הוטל על המערער אינו חורג במאומה ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. אדרבה, העונש שהוטל עליו מקל עמו בשים לב לעבירות בהן הורשע.

בהקשר זה מצאנו לנכון להדגיש את המובן מאליו: ניסיונו של המערער לבצע "עסקה" להחזרת הנשק בתמורה להקלה בעונשו אינה מקובלת כלל ועיקר ויש לדחותה על הסף. טוב היה עושה המערער לוּ חלף ניסיונותיו לרקום "עסקאות" שונות עם רשויות החוק היה משיב את הנשק לידי גורמי האכיפה, ומסייע בכך להקטין את פוטנציאל הנזק אותו יצר במו ידיו.

ולבסוף, אין לקבל את טענת המערער לפיה יש להוסיף ולהקל בעונשו לנוכח נסיבותיו האישיות ומשיקולי שיקום.

ראשית, הלכה היא כי בגזירת עונשם של אלו שהורשעו בביצוע עבירות נשק על בית המשפט ליתן משקל עודף לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד על פני נסיבותיו האישיות של העבריין (וראו: ע"פ 6924/12 בעארני נ' מדינת ישראל (29.10.2013)).

שנית, והיא העיקר, עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי נסיבותיו האישיות של המערער והליכי שיקום אותם עבר נלקחו בחשבון לקוּלא בעת גזירת עונשו– ובהתאמה מוּקם עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע לו.

משכך, ולנוכח חומרת מעשיו של המערער, לא מצאתי מקום להקל בעונשו פעם נוספת מעבר להקלה שהקל עמו בית המשפט המחוזי.

סוף דבר, הערעור נדחה.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

מדיניות הפרטיות – לא הרבה יודעים ! במה מחוייבים בעלי האתרים

התקנות החדשות בחוק הגנת הפרטיות מחייבות בין היתר לפרסם מדיניות פרטיות בקשר עם מאגרי מידע שנשמרים, שימו לב שהמועצה להגנת פרטיות מעודדת אתרי אינטרנט לפרסם מדיניות פרטיות פשוטה, מנוסחת בשפה ידידותית, שתבהיר לגולשים מהם נוהגי האתר בתחום איסוף המידע האישי והשימוש בו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

למרות שפעמים רבות יכול מסמך גנרי לענות על דרישות תקנות חוק הגנת הפרטיות, כדאי לשים לב שלא תמיד יכולה להופיע מדיניות פרטיות כמסמך שנוסח בצורה אחידה. כפי שמציע אתר תקנון בקטגוריית מדיניות פרטיות, לעיתים דרישת מסמך מדיניות הפרטיות ותנאיו הוא נגזרת מנהגיו ופעילותו הפרטניים של כל אתר ואתר. על מסמך מדיניות הפרטיות לשקף בצורה מדוייקת ושלמה את הפעילות. במידה שחל שינוי בצורת ההתנהלות הנהוגה באתר, על המדיניות לשקפו במועד תחילתו.

IMG-20190420-WA0021 נועם קוריס

בין הנקודות שמסמך מדיניות פרטיות צריך להתייחס אליהן –

  • זהות הגוף המפעיל את האתר, מענו ודרכי ההתקשרות עימו;
  • איזה מידע אוסף האתר אודות המשתמש, תוך אבחנה בין מידע שנאסף בידיעת המשתמש מראש (לדוגמה: טפסים מקוונים המשתמש נדרש למלא) לבין מידע שנאסף כחלק מתהליך הגלישה באתר (כדוגמת כתובת IP שממנה מגיע הגולש, דפים שהוא צופה בהם וכיו"ב);
  • האם המידע מזהה אישית את הגולש;
  • כיצד יישמר המידע הנאסף;
  • האם חלה על המשתמש חובה חוקית למסור את המידע או שמסירתו מותלית ברצונו;
  • מה השימוש שייעשה במידע;
  • האם המידע יימסר לצדדים שלישיים, ואם כן – לאילו צדדים שלישיים ובאילו נסיבות;
  • האם האתר מפעיל אמצעים העלולים לשמש להתחקות אחר גולשיו, כדוגמת Cookies או Web Beakons.
  • במידה שמופעלים אמצעים כדוגמת Cookies – מהם אמצעים אלה, לאיזה מטרה הם משמשים, האם הגולש יכול לנטרל אותם ומה תהיה תוצאת הניטרול;
  • האם האתר מתיר לצדדים שלישיים – כדוגמת מפרסמים או חברות לניהול פרסום המשלבות 'באנרים' באתר – להתחקות אחר משתמשי האתר. אם כן, באילו אמצעים מתבצעת התחקות זו, לאיזו מטרה, מהו המידע האישי שהיא חושפת אודות הגולש וכיצד ניתן להמנע ממסירתו;
  • איזה צעדים נוקט האתר לאבטחת המידע הנאסף ומה מידת הבטחון שהם מעניקים לגולש;
  • הודעה בדבר זכותו של הגולש לעיין במידע ולתקנו או למוחקו, כאמור בהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
  • הבהרה האם מדיניות הפרטיות תתוקן מעת לעת, מה תהיה תחולת התיקון והיכן וכיצד יפורסם.

לא מיותר לציין, כי בהתאם לפרסומים, המועצה להגנת פרטיות בישראל סבורה עוד כי –

  • הצבת 'רוגלות' (Spywares) לסוגיהן במחשב המשתמש היא עבירה פלילית לכאורה אם לא קיבלה הסכמה מפורשת ומודעת של המשתמש. לעניין זה הסכמה מודעת פירושה חתימת הלקוח על טופס משוב חיובי וברור.
  • בכל מקום שהמידע הנאסף אודות הגולש הוא מידע המזהה או עלול לזהותו אישית, אין להסתפק במדיניות פרטיות אלא לקבל הסכמה מפורשת של הגולש לאיסוף המידע. בפרט יש להקפיד בכך בעת שהמידע הנאסף מיועד להעברה לצדדים שלישיים או בעת שאתר האינטרנט מתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על גולשיו (לדוגמה: בעת שחברות המנהלות את הפירסום באתר מורשות להציב Cookies במחשב המשתמש באמצעות ה'באנרים' שהן מציגות בפניו);
  • המועצה קוראת שלא להשתמש באמצעים המנטרים את פעילות הגולש באתר, כדוגמת Cookies, אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לתפקוד תקין כאמור ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר. במקרה כזה ממליצה המועצה להימנע ככל הניתן משימוש ב- Cookies קבועים ולהסתפק ב- Session Cookies בלבד, שיפקעו עם סגירת הדפדפן. בכל מקרה קוראת המועצה שלא לאחסן ב- Cookie מידע אישי בכלל, ובלתי מוצפן בפרט, כדוגמת כתובות דואר אלקטרוני;
  • המועצה קוראת שלא להתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על פעילות גולש באתר אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לכך ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר;

 

נוסח לדוגמה של מדיניות פרטיות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק דיני אינטרנט, פרטיות ובייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

רשות מקרקעי ישראל חדלה היא מלהפעיל סמכותה ולהגן על האינטרס הציבורי

רשות מקרקעי ישראל חדלה היא מלהפעיל סמכותה ולהגן על האינטרס הציבורי

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למנהל מקרקעי ישראל, כיום רשות מקרקעי ישראל (להלן: המשיבה 1) לבוא וליתן טעם מדוע היא "חדלה מלפעול ומלמלא תפקידה בהגנה על מקרקעי המדינה בעניין משק 68 במושב גינתון" (להלן: החלקה).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

אביו של העותר, שנפטר בשנת 2004 (להלן: המנוח), והמשיבה 3, אשתו הראשונה של המנוח, היו חתומים על הסכם משבצת עם מושב גינתון (להלן: המושב) לגבי החלקה, כאשר למושב היה הסכם חכירה על החלקה עם המשיבה 1. העותר ואחיו, כך נטען, היו אמורים לרשת מאביהם המנוח רבע מהזכויות בחלקה, כל אחד. עוד עולה מהעתירה, כי לפי ההסכמים לא ניתן היה לפצל את החלקה, וכי חרף זאת, מכר המושב לצד שלישי חלק מהזכויות בחלקה ללא ידיעתה וללא אישורה של המשיבה 1, כאשר את הרווחים מהעסקה שאמור היה לקבל המנוח – וכפועל יוצא העותר ואחיו – קיבלה לידיה המשיבה 3. בהמשך לכך, פרצה מחלוקת בין המשיבה 3 והעותר לגבי החלקה, והתנהלו הליכים משפטיים רבים שהחלו עוד בשנת 2008 לעניין פירוק השיתוף בה. עוד יצוין, כי עקב הפרת ההסכם בין המושב והמשיבה 1, כך עולה מהעתירה, הבהירה המשיבה 1 כי היא מנועה מלאשר הסכם מכר לגבי החלקה במסגרת הליכים של כינוס נכסים.

בעתירה נטען כי משך שנות התדיינות רבות בבתי המשפט בעניין, המשיבה 1, בעלת הקרקע, התנגדה נחרצות לביצוע כל דיספוזיציה בחלקה, וחרף זאת, "חדלה היא מלהפעיל סמכותה ולהגן על האינטרס הציבורי" בכך שאפשרה למשיב 2, כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה עוד בשנת 2011, להעביר למשיבה 3 את מלוא הזכויות בחלקה. כך, מוצגות בעתירה טענות שטענה המשיבה 1 לאורך השנים בערכאות השונות במטרה למנוע את העברת הזכויות בחלקה, וכי "לאחר שנים, ככל הנראה, הותשה המשיבה 1 ושינתה טעמה באשר למקרה וכבר אינה עומדת על דעתה כבעבר, על פיה לא ניתן לבצע כל שינוי במקרקעין…".

IMG-20190420-WA0021 נועם קוריס

 

דינה של העתירה להידחות על הסף. חרף אופן ניסוח הסעד המבוקש בעתירה זו, הרי שהטענות המועלות בה, בעיקרו של דבר, מופנות כלפי המשיב 2 ומינויו, ומשכך, הלכה למעשה, ממשיך העותר בניסיונותיו לתקוף החלטות של בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתן מונה המשיב 2 ככונס הנכסים על החלקה. ויוער, כי תביעה שהגיש העותר לאחרונה לבית המשפט המחוזי, באותם העניינים המועלים בעתירתו זו – נדחתה על הסף נגד המשיבים 3-2, ונמחקה על הסף בהעדר עילה נגד המשיבה 1 (ת"א (מרכז) 31179-09-18 קורקין נ' מורג (כונס נכסים) ואח', החלטות מיום 13.3.2019 ומיום 20.6.2019 בהתאמה). אם כן, באצטלא של טענה הבאה לתקוף את השינוי שחל לכאורה בעמדתה של המשיבה 1 בעניין דנן, מנסה העותר לפתוח את ההתדיינות שהוכרעה בין הצדדים בפסקי דין חלוטים של הערכאות המוסמכות השונות בעניין כינוס הנכסים ומכירת המקרקעין.

הלכה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנות בהליכים אזרחיים על ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות (בג"ץ 6594/12 מרבי נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים (20.9.2012); בג"ץ 2712/02 קריב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ).(22.4.2002)

סוף דבר, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

רצח בכוונה תחילה ונגזר עליו עונש מאסר עולם וחיוב בפיצויים למשפחת המנוח על-סך 600,000 ₪

רצח בכוונה תחילה ונגזר עליו עונש מאסר עולם וחיוב בפיצויים למשפחת המנוח על-סך 600,000 ₪

זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 2362/16 (השופטים י' עמית, ד' מינץ וע' גרוסקופף) מיום 1.7.2019 (להלן: פסק הדין) אשר דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו ברצח משה עוקבי ז"ל (להלן: המנוח).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריסכותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב

המבקש הורשע ביום 21.12.2015 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא מ' פינקלשטיין , והשופטים ל' ברודי ור' אמיר) בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 24.2.2016 נגזר על המבקש עונש של מאסר עולם והוא חויב בתשלום פיצויים לקרוביו של המנוח בסכום כולל של 600,000 ₪.

המבקש ערער על הכרעת הדין ובמוקד הערעור עמדה הטענה כי לא היה לו כל מניע לרצח. במסגרת טענותיו ניסה המבקש להצביע על אדם אחר בשם שחר, מכר של המבקש ושל המנוח, כמי שהיה לו מניע לרצוח את המנוח ולהפליל את המבקש במעשה (להלן: שחר). המבקש אף עתר להשלמת חקירה בעניינו של שחר ולביצוע בדיקות נוספות בעניינו ובהן מחקר תקשורת ואיכון הטלפון הנייד שלו במועד הרצח.

ביום 1.7.2019 דחה בית המשפט, כאמור, את הערעור. בפסק הדין בחן בית המשפט בהרחבה את מארג הראיות הנסיבתיות שהובילו להרשעת המבקש וקבע כי במקרה דנן קיימות ראיות ברורות שמפלילות את המבקש וקושרות אותו לביצוע הרצח (פסקה 13 לפסק דינו של השופט י' עמית). עוד נקבע כי המבקש לא הצליח להוכיח קיומן של ראיות מזכות. אשר לגרסתו של המבקש לפיה שחר הוא זה שרצח את המנוח והפליל את המבקש במעשה, בית המשפט שלל אפשרות זו וקבע כי לא עלה בידי המבקש לקשור את שחר לביצוע הפשע (שם, בפסקה 37). בדחותו את עתירת המבקש לערוך בדיקות נוספות בעניינו של שחר קבע בית המשפט כי:

"המערער [המבקש דכאן] הלין על כך שהמשטרה לא ערכה מחקר תקשורת בעניינו של שחר, לרבות איכון במועד הרצח. בהנחה שהמערער משוכנע בכנות באשמתו של שחר, לא ברור מדוע הוא לא ביקש זאת במסגרת בקשה מתאימה בבית המשפט קמא. אדגיש כי אינני מביע עמדה לגבי ההכרעה בבקשה כזו, אך לכל הפחות מצופה מהמערער לפעול להשגת הראיה בשלב הבירור הראייתי ולא לשמור את הטענה לדיון בערעור." (שם, בפסקה 34)

ועוד ציין בית המשפט בהקשר זה כי "הבקשה הצנועה לכאורה, להוסיף ולבצע פעולות חקירה בעניינו של שחר, אינה עולה בקנה אחד עם הכרעת דין מרשיעה שמבוססת על ראיות נחרצות נגד המערער, והבקשה צורמת בעיקר בשים לב לכך שההגנה לא עשתה את המינימום הנדרש, לרבות חקירה נגדית רלוונטית של שחר […]" (שם, בפסקה 37). עוד דחה בית המשפט בקשה אחרת של המערער להוספת חוות דעת של מומחה מטעמו כראיה בהליך. לבסוף נקבע בפסק הדין – בהסכמת המשיבה – כי יש להפחית את הפיצוי שנפסק לנפגעי העבירה ולהעמידו על הסכום המרבי הקבוע בחוק – 258,000 ש"ח (זאת בהתאם להלכה שנקבעה בסוגיה זו בדנ"פ 5625/16 קארין נ' טווק).  (13.9.2017)

20190325_083537 נועם קוריס

בבקשה דנן טוען המבקש כי בקביעותיו לעניין בדיקת איכון הטלפון של שחר שינה בית המשפט את ההלכה בדבר גביית ראיה חדשה בערעור. לשיטתו, בהחלטה שלא להכריע בבקשה, חרג בית המשפט מהוראות סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ומהפסיקה שפירשה אותו וקבעה כיצד יש לבחון בקשות מסוג זה. לשיטת המבקש, היה על בית המשפט לשקול – לצד השאלה האם ניתן היה להשיג את הראיות במסגרת הדיון בערכאה הקודמת – גם את עקרון סופיות הדיון ובעיקר את טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה של בית המשפט קמא. לדבריו, הראיות שנתבקשו הן בעלות פוטנציאל דרמטי להשפיע על תוצאת ההליך ועל מארג הראיות המצביע לדבריו על אשמתו של שחר. עוד מציין המבקש כי ככל שיידרש יגיש חומרים נוספים אשר ישלימו לדבריו את התמונה בתיק. כמו כן מוסיף המבקש ומפרט "שגיאות עובדתיות מהותיות" שנפלו לטענתו בפסק הדין.

דין הבקשה להידחות. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי תנאי לקבלת בקשה לדיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נפסקה הלכה (ראו למשל דנ"פ 3678/19 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (12.6.2019) (להלן: עניין אמסלם)) וכבר נפסק כי על ההלכה החדשה "לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת" (דנ"פ 7749/17 ‏מדינת ישראל נ' אוחנה, פסקה 7 (6.2.2018המקרה דנן לא מקיים איזה מן התנאים הללו. עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה חדשה בסוגיית גביית ראיה בהליכי ערעור. הקביעות בפסק הדין שנוגעות לביצוע חקירה נוספת נטועות בנסיבות המקרה וכל שנקבע הוא כי לו היה המבקש משוכנע באשמתו של שחר – טענה שאותה העלה גם בערכאה קמא – לא היה שומר את בקשותיו להשלמת החקירה לשלב הערעור. אין בסיס לטענה כי בכך בית המשפט "שינה בצורה דרמטית את ההלכה בעניין גביית ראיות נוספות בערעור", כלשונו של המבקש והדברים מקבלים משנה תוקף לאור הדיון שערך בית המשפט בבקשתו של המערער להוספת ראיה, במסגרתו יישם את השיקולים השונים שנקבעו בהלכה הפסוקה בעניין זה (פסקאות 44-39 לפסק הדין). יתר טענותיו של המבקש הן טענות ערעוריות מובהקות לגביהן נפסק שוב ושוב כי הן אינן מצדיקות דיון נוסף וכי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" (עניין אמסלם, בפסקה 4).

מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בית המשפט קבע התניית הסרתו של עיקול מותנה בהפקדה כספית על-סך 600,000 ₪ לקופת בית המשפט

בית המשפט קבע התניית הסרתו של עיקול מותנה בהפקדה כספית על-סך 600,000 ₪ לקופת בית המשפט

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.7.2019 (רע"א 52238-06-19, השופטת העמיתה ש' דותן). בית המשפט המחוזי הותיר על כנה את החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 3.6.2019 (ת"א 30432-04-19, הרשם הבכיר א' לכנר) בדבר הסרתו של עיקול זמני בכפוף להפקדה כספית, אך הורה על הפחתתו של סכום ההפקדה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

מקורה של הבקשה שבפני בהחלטת בית משפט השלום מיום 15.4.2019 שהורתה על מתן צו עיקול זמני נגד המבקשת, חברה סינית שרשומה בישראל כחברת חוץ, בסכום של עד 600,000 שקלים. הצו ניתן במעמד צד אחד בהתאם לתקנות 362, 366 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעקבות תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת בעניין הפרה נטענת של ההסכם שנכרת ביניהן. הבקשה לצו עיקול זמני התייחסה לסכומים המגיעים לכאורה למשיבה, והוגבלה כאמור לסכום של 600,000 שקלים המשקף חוב שלפי הנטען המבקשת הודתה בקיומו (כאשר סכום התביעה עצמו עמד על כמיליון שקלים).

המבקשת הגישה ביום 15.5.2019 בקשה לבטל את צו העיקול הזמני, בין היתר בנימוק שהיא איתנה כלכלית ואין חשש לגביית הכספים מצדה במקרה שתפסיד בתביעה. בהמשך לכך בית משפט השלום נתן את ההחלטה העומדת ביסוד ההליך דנן – בדבר הסרתו של צו העיקול הזמני, בכפוף להפקדה של 800,000 שקלים בקופת בית המשפט. בכלל זה בית משפט השלום הבהיר כי מעדות נציגה של המבקשת עולות אינדיקציות רבות המקימות חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין לכשיינתן, וכן עולה כי קיימת עילת תביעה חזקה נגדה נוכח הודאתו של אותו נציג בחוב בהיקף של 800,000 שקלים לפחות.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי התניית הסרתו של העיקול הזמני בהפקדה כספית איזנה כראוי בין זכויות הצדדים ולכן אין להתערב בה. עם זאת, בד בבד הורה בית המשפט המחוזי להעמיד את סכום ההפקדה על 600,000 שקלים, הוא סכום החוב כלפי המשיבה שבו הודתה המבקשת, וזה שהתבקש על-ידי המשיבה מלכתחילה.

בבקשת רשות הערעור דנן טוענת המבקשת כי נפלו שגיאות בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות וכי לא התקיים דיון מספק בכל טענותיה (בין היתר בהתייחס לשוני בין גובה העיקול שהוטל בפועל לעומת זה שהתבקש) וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי יש להורות על ביטול הסעד הזמני שניתן מאחר שמחזור הכנסותיה בסין איתן דיו, או לחלופין על החזרת הדיון בעניין לבית המשפט המחוזי.

20190325_083534 נועם קוריס

לאחר עיון בבקשה מצא בית זה כי דינה להידחות. הבקשה איננה עומדת באמות המידה הצרות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ומבוססת על ממצאי עובדה ויישום הדין בלבד. עניינה של המבקשת נידון בשתי הערכאות הקודמות, ובניגוד לדבריה לא התרשמתי כי קיימת טענה ממשית שטרם נבחנה על-ידיהן בסוגיות הרלוונטיות, מה גם  שהתערבותו של בית המשפט המחוזי בסכום ההפקדה נעשתה בעקבות טענותיה בנושא. במצב דברים זה, אינו סבור בית המשפט שדחייתה של הבקשה תוביל לעיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר ענייננו בהחלטה הנוגעת לסעד זמני, שככלל מדיניות ההתערבות בהן היא צרה (ראו למשל: רע"א 693/18 ‏ פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (22.4.2018); רע"א 4273/18 אימפופיקס בע"מ נ' אורבן קופיקס בע"מ, פסקה 2 (5.6.2018)).  על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הבקשה נידחת. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של המערר לבקר בירדן לרגל חג הקורבן

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של המערר לבקר בירדן לרגל חג הקורבן

נגד העורר הוגש ביום 8.11.2016 כתב אישום בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, בגין אירוע במהלכו גנבו העורר ושותפיו מכשירי טלפון סלולריים. לפי המתואר בכתב האישום, במהלך השוד תקף העורר את קרבן העבירה, הכה אותו יחד עם שותפיו בבעיטות ואגרופים, הצמיד סכין לצווארו ואיים עליו. ביום 15.11.2016 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 17117-11-16, כב' השופט ר' יעקובי) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המתואר, המספיקות להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

תחילה היה העורר עצור בפיקוח אלקטרוני, בהמשך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו לחלופת מעצר בדרך של "מעצר בית לילי" ומאוחר יותר הוחלט על הקלה בתנאי מעצרו כך שהמעצר הלילי לא יחול בסופי שבוע. ביום 30.7.2019 פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה "לעיון חוזר" במסגרתה התבקש בית המשפט "להורות על פתיחת חלון" לצורך יציאת העורר לירדן לביקור משפחתו. ביום 31.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אברבנאל) את בקשת העורר לצאת מהארץ לביקור משפחתי בירדן משזו לא נומקה. כמו כן ציין בית המשפט  כי אין עילה ממשית לביטול מעצר הבית שנקבע. לאחר שהבהיר המבקש כי כוונתו הייתה לצאת מהארץ לאור חג הקורבן אשר יחול במהלך חודש זה, התקבלה החלטה נוספת ביום 2.8.2019 הדוחה את הבקשה, על פיה אין בביקור המשפחתי לרגל החג כדי להצדיק בנסיבות העניין יציאה מגבולות המדינה.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפני בית המשפט העליון, במסגרתו ביקש לבטל את תנאי מעצר הבית הלילי שנקבעו לו וכן לאפשר לו לצאת לביקור משפחתי בירדן לרגל חג הקורבן אשר יחול החל מיום 11.8.2019. לטענת העורר חירותו וחופש התנועה שלו נפגעו במשך תקופה ארוכה החל מחודש נובמבר 2016 באופנים שונים, ללא עוול בכפו, והגיעה השעה להסיר מעליו את כל המגבלות שאין עוד היגיון בקיומן. כמו כן, יש לאפשר לו כאדם השוהה לבדו בישראל לשהות בצל משפחתו בחג הקורבן בירדן. בעניין זה טען כי הוא כבר יצא מישראל לירדן 8 פעמים בהסכמת המשיבה ולכן אין נימוק משביע רצון להתנגדות המשיבה שלא יצא שוב לעת הזאת. הוא הדגיש כי התיק העיקרי בו הוא הואשם רחוק מסיום וכי האשמה להתמשכות ההליכים אינה רובצת לפתחו. יתר על כן, חברו שהואשם יחד עמו הורשע בדינו והוסרו מעליו כל ההגבלות, ולכן על דרך קל וחומר, שיש להקל עמו כאשר עדיין עומדת לו חזקת החפות.

המשיבה התנגדה להקלה בתנאי חלופת המעצר בהצביעה על כך שהלכה למעשה העורר כלל לא ביקש להסיר את התנאים המגבילים של מעצר הבית בהם הוא נתון. היה זה בית המשפט המחוזי שנדרש לעניין מפאת טעות במסגרת הבקשה להתיר לעורר לצאת לירדן. כמו כן, בקשר למתן אפשרות לעורר לצאת מהארץ לירדן, הרי שבאופן עקרוני המשיבה התנגדה ליציאתו של העורר לירדן, אלא כאשר היו לו נסיבות משפחתיות מיוחדות. זאת ועוד, באחת הפעמים שהתאפשרה יציאתו של העורר לירדן הוא לא שב לישראל אלא לאחר חצי שנה. באשר להתמשכות ההליכים, הרי שקיימת קביעה של בית המשפט המחוזי שהעורר הוא זה שגורם להתמשכותם ואין לו בעניין זה להלין אלא על עצמו.

20190325_083532נועם קוריס

ואכן, כדעת המשיבה, עיון בבקשת העורר כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי מגלה כי הוא לא ביקש כלל להקל בתנאי השחרור שלו, אלא להורות על "פתיחת חלון ליציאת המבקש לירדן לצורך ביקור משפחתו". משכך, קשה לדון בעניין זה, מקום שבו בערכאה קמא כלל לא נתבקש הדבר. אך מעבר לכך, ולגופו של עניין, אכן עברה תקופה ארוכה מאז התחילו הליכי המעצר של העורר ובמשך הזמן תנאי חלופת המעצר שונו. לעת הזאת הוא נמצא "במעצר בית לילי" למעט סופי שבוע. עם זאת, נלמד כי לא ניתן לומר כי העורר פועל כדבריו "ללא עוול כפו" בעניין התמשכות ההליכים ודי בעניין זה להפנות להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.6.2019 בה נאמר כי "התמשכות ההליכים בתיק העיקרי באה בעיקר בשל עניינים הקשורים במשיב (העורר דהכא)". קיימת חשיבות גם בשלב הזה לפקח על העורר ולו באופן מינימאלי. גם נלמד כי התנאים המגבילים שהוסרו משותפו של העורר הוסרו מפאת מצבו הרפואי. לא נראה אפוא שיש עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

ובאשר לבקשת העורר לביקור בירדן. נמצא טעם של ממש בטיעוני המשיבה. מרחף מעל ראשו של העורר אישום חמור של עבירת ביצוע שוד בנסיבות מחמירות, וכל עוד לא יסתיים משפטו יש לפקח על תנועותיו. אכן נלמד כי בית המשפט המחוזי אפשר לעורר בעבר לצאת לירדן, לעתים בהסכמת המשיבה ולעתים חרף התנגדותה. ברם, עיון בפרוטוקול הדיונים, בבקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, מלמד כי דיוני הוכחות נדחו בעטיו של העורר שלא שב לישראל במועד שנקבע לו. קשה גם להלום היעדרות מישראל למשך חצי שנה ללא אישור. לפיכך, בנסיבות אלו, יהיה זה מרחיק לכת לאפשר לו לצאת מגבולות הארץ לעת הזאת.

הערר נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

שללו מהמנוחה את זכות הקניין ופגעו בזכותה לשוויון

שללו מהמנוחה את זכות הקניין ופגעו בזכותה לשוויון

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה שעניינה להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין לערעורים של הכנסייה היוונית קתולית, שאישר פסק דין של בית הדין של הכנסייה היוונית קתולית בנוגע לצו ירושה שבמחלוקת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

בקצירת האומר, העותרים הם יורשיה של המנוחה וידאד פדל תומא דביאת ספורי ז"ל (להלן: המנוחה) ומשיבים 3 ו-4 הם אחיה (להלן: המשיבים). אביהם של המנוחה והמשיבים (להלן: האב)  נפטר בשנת 1965, וביום 16.5.1966 הוציא משיב 1 (להלן: בית הדין) צו ירושה על עזבונו (להלן: צו הירושה), בו לא הוכרה המנוחה כיורשת של אביה. לטענת העותרים, צו הירושה הוצא שלא בנוכחות או בידיעת המנוחה ובהתבסס על כתב ויתור לא תקף, מכוחו ויתרה לכאורה המנוחה על חלקה בעיזבון.

ביום 13.11.2005 פנתה המנוחה אל בית הדין בבקשה לתיקון צו הירושה וכן בבקשה לצו מניעה לפיו ייאסר כל שימוש במקרקעין שהיו רשומים על שם האב והועברו מכוח צו הירושה למשיבים.

ביום 7.12.2011 דחה בית הדין את תביעת המנוחה. בפסק דינו קבע בית הדין כי לא עלה בידי המנוחה להוכיח את טענתה כי צו הירושה התקבל בדרך של מרמה וזיוף. עוד ציין בית הדין כי המנוחה לא נתנה הסבר מספק לשיהוי הכבד שנפל בהגשת התביעה – למעלה מ-40 שנים לאחר מות האב ומתן צו הירושה, וכי מאז מתן צו הירושה נהגו המשיבים בכל נכסי הירושה כמנהג בעלים, ללא שום התנגדות מצד המנוחה. בנסיבות אלה נקבע כי כף המאזניים נוטה לעבר עיקרון סופיות הדיון וכי יש לתמוך בקשה לביטול פסק דין חלוט לאחר תקופה כה ארוכה בראיות כבדות משקל, וכאלה לא צורפו.

ערעורה של המנוחה לבית הדין הכנסייתי לערעורים נדחה. בפסק הדין מיום 24.1.2018 נקבע כי המנוחה לא הוכיחה לפני בית הדין את זכותה לתיקון צו הירושה וכי קביעה זו נשענה על ממצאי מהימנות ועובדה, שבית הדין לערעורים אינו מתערב בהם אלא במקרים חריגים.

בעתירה שלפנינו טוענים העותרים נגד פסקי הדין של בתי הדין בק"נ טעמים כשבפיהם טענות נגד חוקיותם כיד הדמיון הטובה עליהם. בעיקר טוענים העותרים כי בתי הדין שללו מהמנוחה את זכות הקניין ופגעו בזכותה לשוויון. לטענתם, בתי הדין לא דנו באופן מספק בכתב הוויתור עליו חתמה המנוחה לכאורה. עוד טענו לפגיעה בזכויותיה הדיוניות של המנוחה על ידי בתי הדין.

דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתגובה.

הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים בלבד של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית הדין הדתי (ראו, למשל: בג"ץ 8132/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים במושבו בבאקה אל גרביה, פסקה 4 (18.11.2018); בג"ץ 9534/11 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה ג (27.12.2011)). לא שוכנע בית המשפט כי המקרה הנידון נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו. בית הדין קבע בפסק דין מנומק כי לא עלה בידי המנוחה להוכיח טענותיה בדבר צו הירושה ואין כל עילה להתערבותנו בקביעתו זו.

יתרה מכך, בית הדין לערעורים נתן בפסקו מענה לכל טענות העותרים, גם לטענותיהם הדיוניות וגם לטענותיהם המהותיות לגופו של עניין. בית הדין לערעורים גם התייחס לטענות העותרים בדבר מתן צו הירושה בתרמית וקבע כי פסק דינו של בית הדין בערכאה הראשונה מבוסס כדבעי על ממצאי עובדה שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. הוא אף העביר ביקורת לא קלה על התנהלות העותרים והתייחס ביתר שאת לסוגיית השיהוי בהגשת התביעה לבית הדין בערכאה הראשונה.

במידה רבה מעבר לנדרש, מכשול נוסף הניצב לפני העותרים הוא השיהוי בו הוגשה העתירה – למעלה משבעה חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין לערעורים. אפשר שדי היה בשיהוי זה, כשלעצמו, כדי להוביל לדחייתה של העתירה (ראו: בג"ץ 7758/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 17 (2.10.2007)).

העתירה נדחית אפוא

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

95504-25d725a025d7259525d725a225d7259d2b25d725a725d7259525d725a825d7259925d725a1-2b25d725aa25d7259c2b25d7259025d7259125d7259925d725912017

מה הדין כאשר עו"ד חתם על הסכם גישור ללא אישור הלקוחה?

מה הדין כאשר עו"ד חתם על הסכם גישור ללא אישור הלקוחה?

במסגרת ערעור שנדון בימים אלו בבית המשפט העליון הכריע בית המשפט העליון בטענה בדבר חתימת הסכם גישור על ידי עורך הדין, ללא אישור הלקוחה לכאורה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

 

בקצירת האומר, המבקשת הוכרזה פושטת רגל ביום 28.1.2016 על פי בקשת נושה. המבקשת בעלת זכויות בנכס ברחוב האפרסמון 10 בעיר אילת (להלן: הנכס) בשותפות עם משיבה 1 (להלן: הנושה). התגלעה מחלוקת בין המבקשת לבין הנושה בדבר החיובים הכספיים שביניהן. סכסוך זה הוכרע בהליך גישור בהסדר אשר קיבל את ברכתו של הנאמן ואושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.3.2018 (להלן: הסדר הגישור). אלא שלפי טענת המבקשת, היא לא נתנה את הסכמתה להסדר הגישור והיה זה בא-כוחה בשעתו שחתם על ההסדר ללא הסכמתה. אדרבה, לטענת המבקשת היא הגיעה להסדר מאוחר יותר וטוב יותר עם הנושה, המיטיב עם כלל הנושים, הסדר שבא לידי ביטוי במכתב מטעם הנושה מיום 16.9.2018 (להלן: ההסדר השני). בית המשפט המחוזי לא שעה לטענות המבקשת כי לא נתנה את הסכמתה להסדר הגישור, וקבע כי בכל מקרה ההסדר השני נטול תוקף – יהיה תוכנו אשר יהיה – בהיותו הסדר שלא נערך בידיעתו או בהסכמתו של הנאמן על נכסיה. המבקשת משיגה על החלטה זו מק"נ טעמים.

בית המשפט העליון קבע, כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את עמדות הצדדים האחרים לה.

ראש לכל והכול מכל כל, אין להסכם מעין ההסדר השני שהוא בעל אופי חיובי-כספי-כלכלי שהמבקשת פושטת הרגל כרתה, כל תוקף. מושכלות יסוד הם כי לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 נכסי פושט רגל מוקנים לנאמן. לפיכך, הנכס אינו עוד בבעלות המבקשת, וודאי שהיא אינה יכולה להגיע לכלל הסכמות בדבר גורלו. כמו כן, כפי שנאמר בהסדר השני גופו (סעיף ד שבו) "אין בהסכמה זו כדי להיכנס לתוקף ככל שבית המשפט ו/או הכנ"ר ו/או המנהל המיוחד יקבעו כי הסכם זה אינו בר תוקף – ובמקרה כזה יראו אותו כ-void". הלכה למעשה אפוא, ההסדר השני במקרה זה בטל אף מכוח הוראותיו עצמן.

המבקשת אמנם טוענת כי הנאמן ידע על קיומו של ההסדר השני והסכים לו. אכן עיון בראשית הפרוטוקול מיום 10.3.2019 עשוי ללמד כי הנאמן ידע בסופו של יום על ההסדר. ברם, הנאמן לא נתן את ברכתו להסדר והביע את דעתו הנחרצת באותו דיון כי לא אישר ולא היה מאשר את ההסדר מכיוון שלדעתו אין הוא מטיב עם כלל הנושים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

20190325_083532נועם קוריס

החל בבנייה אך צו ההריסה יישאר בתוקף לאור שלא הציג תוכנית מפורטת

החל בבנייה אך צו ההריסה יישאר בתוקף לאור שלא הציג תוכנית מפורטת

בית המשפט העליון הכריע בימים אלה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מ' לומפ) ב-עפ"א 13339-09-18 מיום 5.5.2019 במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט פ' שטרק) ב-בב"נ 33565-06-18 מיום 23.7.2018.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סקירות משפטיות בישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

ביום 14.5.2018 הוצא נגד המבקש צו הריסה מנהלי לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). הצו הוצא בגין ביצוע עבודה אסורה להכשרת קרקע וחפירת יסודות לבנייה בשטח של כ-500 מ"ר באזור דיר אל עמוד בירושלים.

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים קיבל את בקשת המבקש לביטול צו ההריסה וקבע שצו ההריסה הוצא שלא כדין.

נקבע כי עבודות יישור הקרקע שבוצעו בשטח אינן טעונות היתר בנייה מאחר שבוצעו לצורך בניית גדר אשר פטורה מקבלת היתר בהתאם לאמור בתקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות התכנון והבניה או תקנות הפטור).

בתוך כך קבע בית משפט לעניינים מקומיים כי לא חלה על המקרקעין מושא הצו תכנית המגדירה את ייעודם, ועל כן ברירת המחדל היא שניתן לאשר שימושים חקלאיים בקרקע ככל שאלו לא פוגעים בתכנון עתידי של הרשות.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל.

בית המשפט המחוזי קבע כי תקנות התכנון והבניה, ובפרט הפטור המנוי בתקנה 5 לתקנות, לא חלות בנסיבות העניין. זאת, בהסתמך על רע"פ 7099/17 אוויסון בע"מ נ' מדינת ישראל (20.12.2017) (להלן: עניין אוויסון), במסגרתו נקבע כי דרושה תכנית מפורטת במקרקעין לצורך החלת תקנות הפטור.

בנסיבות העניין נקבע כי מאחר שלא חלה על המקרקעין תכנית מפורטת, ומכיוון שתכנית המתאר המחוזית הרלוונטית קובעת כי ייעוד המקרקעין הוא ל-"אזור לפיתוח עירוני", הרי שממילא אין תחולה לתקנות הפטור בעניינו של המבקש.

זאת ועוד צוין כי גם אם הייתה תכנית מפורטת כאמור, ספק אם הוראות הפטור חלות על בניית "חומה מאסיבית" כבמקרה דנן.

 

מכאן הבקשה, במסגרתה נטען כי בהתאם לתקנה 5 לתקנות הפטור רשאי היה המבקש לבצע את העבודות נשוא צו ההריסה, ולבנות גדר אשר אינה עולה על 1.5 מטר מעל פני הקרקע בהתאם לאמור בתקנה 5(א)(1). בפרט נטען כי על פי חוק התכנון והבניה, אין כל דרישה לקיומה של תכנית מפורטת לצורך עמידה בתנאי הפטור.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים במסגרתם מעלה הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם קיים חשש לעיוות דינו של המבקש.

עניינה של הבקשה דנן בפרשנות הוראות חוק התכנון והבניה ותקנות הפטור שהותקנו מכוחו, וישומן הקונקרטי על נסיבות העניין בין הצדדים. הבקשה לא מעלה כל סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומטעם זה דינה להידחות.

אף לגופו של עניין סבר בית המשפט העליון כי בדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע את המסגרת הכללית לאסדרה התכנונית. בין היתר מתנה סעיף זה כל עבודה או בניה בקיומה של  תכנית. סעיף 145ג לחוק התכנון והבניה מסמיך את שר האוצר לקבוע פטור מקבלת היתר להקמת סוגי בניינים, ביצוע עבודות וסוגי שימושים, וזאת בכפוף למספר הוראות. ההוראה הרלוונטית לענייננו מנויה בסעיף 145ג(ד) הקובע כי:

"אין בהוראת סעיף זה כדי לאפשר הקמת בניין, ביצוע עבודה או שימוש שלא בהתאם לתכנית, להנחיות מרחביות או להוראות לפי חוק זה".

מהוראה זו אנו למדים כי אין בסעיף 145ג ובתקנות שהתקין השר מכוחו "כדי לשנות את המבנה הבסיסי של החוק ואת עקרונותיו", וכמו כן החובה לקיומה של תכנית לצורך ביצוע עבודות או שימושים בקרקע (וראו: שרית דנה ושלום זינגר דיני כרך א 35 (2015)).

משכך, שימוש המתבצע בקרקע או שינוי הנעשה בה אשר יש בו כדי להביא לסיכול מימושה של תכנית קיימת או תכנית שעתידה להתקיים בקרקע מהווה שימוש אסור.

בנסיבות העניין נקבע כי עבודות ההכנה שבוצעו בקרקע נעשו ללא קיומה של תכנית פרטנית, ויש בהן כדי לסכל קיומה של תכנית כאמור. על כן, בדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה והכשיר את צו ההריסה שהוטל כנגד המבקש.

אשר על כן, בית המשפט העליון קבע שיש לדחות הבקשה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

20190325_083534 נועם קוריס