בג"צ קבע שיש לפנות את חאן אלאחמר

בג"צ קבע שיש לפנות את חאן אלאחמר

בית המשפט העליון קבע, שהעתירות הן "הסיבוב החמישי" בסאגה שעניינה בהחלטת המשיבים לפנות את המבנים במתחם הידוע במקומותינו כ'ח'אן אלאחמר' (להלן: מתחם ח'אן אלאחמר או המתחם).

העובדות הצריכות לעניין פורטו ב"סיבוב הרביעי" בפסק הדין מיום 24.5.2018 בשלוש עתירות בבג"ץ 3287/16, 2242/17 ו-9249/17 (להלן: פסק הדין, או פסק הדין החלוט).

בתמצית שבתמצית, לפני למעלה מתשע שנים הוצאו צווי הריסה למספר מבנים במתחם. שלוש עתירות שהוגשו על ידי צדדים שביקשו לאכוף צווי ההריסה, נדחו על ידי בית משפט זה מן הטעם שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בסדרי העדיפויות של המדינה ולהורות לה לאכוף את הדין (בג"ץ 6288/09 עראערה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (2.3.2010) (להלן: עניין עראערה); (בג"ץ 5665/11 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הבטחון (10.10.2012) (להלן: עניין כפר אדומים הראשון); בג"ץ 7969/13 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון (13.5.2014) (שלוש העתירות הנ"ל נדונו באותו הרכב: השופטת א' חיות (כתוארה אז), השופט ע' פוגלמן והח"מ).

התוצאה של סבב ההתדיינות הרביעי הייתה שונה, בעקבות החלטת המשיבים לממש את צווי ההריסה. בית המשפט התיר את מימוש צווי ההריסה, מן הטעם שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בסדרי העדיפויות של המדינה ולהורות לה שלא לאכוף את הדין. השורה התחתונה של פסק הדין היתה כי אין עילה משפטית להתערב בהחלטה לממש את צווי ההריסה שהוצאו למבנים במתחם ח'אן אלאחמר.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

אך יבשה הדיו על פסק הדין, וכבר הוגשו שלוש העתירות שלפנינו:

(-)     העתירה בבג"ץ 5193/18 הוגשה ביום 6.7.2018 (להלן: העתירה העיקרית), ובמסגרתה ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לקבל תכנית מפורטת שהוגשה על ידי תושבי הכפר וכי יינתן צו ביניים האוסר על המשיבים לבצע את צווי ההריסה עד לדיון והכרעה בעתירה. באותו יום ניתן על ידי השופטת ע' ברון, צו ארעי האוסר לבצע את צווי ההריסה.

(-)     העתירה בבג"ץ 5257/18 הוגשה ביום 9.7.2018 (להלן: עתירת הפינוי) ובמסגרתה ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים להימנע מלבצע הליכי פינוי כנגד תושבי המתחם ללא הוצאת צווי פינוי ונקיטת הליכי פינוי כנגד התושבים, וכן על ביטול צווי התפיסה מיום 3.7.2018 שהוצאו לצורך הפינוי. גם בעתירה זו נתבקש צו ביניים, ובאותו יום ניתן על ידי השופט ע' גרוסקופף צו ארעי האוסר על פינוי תושבי הכפר ח'אן אלאחמר.

(-)     העתירה בבג"ץ 5410/18 הוגשה ביום 29.7.2018 על ידי תנועת רגבים, ובמסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבים 3-1 לנקוט בכל הפעולות הנדרשות לאיטום מבנה בית הספר במתחם (להלן: בית הספר) ולהימנע מאכלוס בית הספר

שלוש העתירות אוחדו ונשמעו בפנינו ביום 1.8.2018. בתום הדיון הורה בג"ץ כי הצדדים ישלימו בלוח זמנים שקבענו טיעוניהם בכתב, וכי ינסו למצות בתוך תקופה זו נסיונות להסדיר המחלוקת משום דרכי שלום, שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית. כעת, משהונחו בפנינו השלמות הטיעון, לאחר ארכות קצרות שנתבקשו על ידי שני הצדדים, ומשלא הסתייע הסדר בין הצדדים, הגיעה העת למתן פסק דין.

מתשובת המשיבים עולה כי העתירה היא בבחינת התפרצות לדלת פתוחה. כפי שנטען על ידי העותרים עצמם, עניינו של פסק הדין במימוש צווי ההריסה, ואין צו המורה להם להעתיק את מקום מגוריהם. החלופה בג'הלין מערב שהוצעה והוכנה עבור תושבי המתחם על ידי המדינה, בדמות הקצאה בחינם של מגרשים מפותחים המחוברים לתשתיות מים וחשמל, היא בבחינת זכות, ולא חובה, העומדת לרשות התושבים. החלופה לא נועדה לשם פינוי כפוי של התושבים במתחם אל מקום החלופה, אלא לשם העמדת קורת גג וחלופה הולמת וראויה עבורם.

המשיבים הצהירו כי בדעתם ליישם את פסק הדין בדרך של הריסת הבינוי הבלתי חוקי. אין כוונה לפנות את התושבים מהמתחם אלא להוציאם מחוצה לו לצורך מימוש ההריסה (בכך אכן שונה המקרה שלפנינו ממקרים של תפיסת קרקע פרטית, שאז פינוי המקרקעין נדרש בד בבד וכחלק בלתי נפרד מביצוע ההריסה). במסגרת זו, וכפי שמקובל בכל פעולה של מימוש צווי הריסה, על מנת שלא להרוס מבנה על יושביו ועל תכולתו, ועל מנת להבטיח את הסדר הציבורי, ייסגר המרחב המקיף את המתחם והתושבים והשוהים יורחקו באופן זמני על מנת לאפשר את פעילות ההריסה. לאחר מכן, תתאפשר התנועה אל המתחם וממנו. על מנת לבצע את צווי ההריסה, פורסמו צווי תפיסה והוצבו שערים בשטח על הדרכים שנפרצו, וזאת כחלק מההיערכות למימוש צווי ההריסה ובמסגרת צווי התפיסה.

רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה כי מדובר בתפיסה לצורך הליכי ההריסה וכי במועד הפינוי יוטל ככל הנראה צו בדבר שטח צבאי סגור (איסור כניסה ושהיה) בהתאם להערכת המצב בשטח. איני רואה אפוא מקום להיעתר לבקשת העותרים, בתגובתם מיום 16.8.2018, להורות מראש כי יתאפשר לתושבים לחזור לשטח תוך שעתיים מתום הפינוי, ולהורות להיכן ייעשה הפינוי של התושבים. נושאים אלה מסורים לשיקול דעת המפקד הצבאי בהתאם להתפתחויות בשטח. מכל מקום, מובן כי היתר לתושבים לחזור לשטח הפתוח, אינו היתר לחזור ולקומם מחדש את המבנים והאוהלים שייהרסו, ככל שלכך נועדה חזרתם לשטח.

לאור האמור לעיל, אין ממש בעתירת הפינוי ודינה להידחות.

העתירה העיקרית (בג"ץ 5193/18)

פסק הדין הוא נקודת המוצא של דיוננו והוא גם נקודת הסיום. פסק הדין מהווה מעשה בית-דין לכל דבר ועניין, והעתירה העיקרית היא בבחינת ניסיון לפתוח מחדש פסק דין חלוט, בניגוד לעקרון סופיות הדיון, ודי בטעם זה, כשלעצמו, כדי לדחותה על הסף.

זאת ועוד. העתירה העיקרית לוקה על פניה בשני פגמים, שכל אחד מהם מצדיק, כשלעצמו, דחיית העתירה העיקרית על הסף.

ראשית, העתירה נועדה לעקוף את פסק הדין והיא מהווה, הלכה למעשה, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לבחינת החלופה "החדשה" שהוגשה על ידי העותרים.

בהיבט הדיוני, היה על העותרים להגיש את העתירה כבקשה לעיכוב ביצוע או לשינוי פסק דין, במסגרת העתירות נשוא פסק הדין, כפי שנעשה במקרים קודמים בבית משפט זה. ראו, לדוגמה, לגבי המבנים ביישוב עפרה (בג"ץ 5023/08 שחאדה נ' שר הביטחון, החלטות מיום 5.2.2017 ומיום 27.2.2017. בשתי ההחלטות נדחו בקשות להארכת מועד, אם לתקופה קצרה עד להשלמת בתי הקבע החלופיים ואם על מנת למצות הליכי התכנון על פי חוק ההסדרה (להלן ובהתאמה: עניין עפרה הראשון והשני)). כך גם לגבי מאחז עמונה (בג"ץ 9949/08 חמאד נ' שר הביטחון (14.11.2016) (להלן: עניין עמונה), שם נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עד להעמדת חלופת מגורים לתושבי עמונה).

בית משפט התריע לא אחת מפני הגשת עתירה חדשה חלף בקשה לעיכוב ביצוע בפסק הדין העיקרי. לדוגמה, בבית משפט זה ניתן פסק דין המורה על הריסת בית הכנסת "איילת השחר" בגבעת זאב (בג"ץ 9496/11 רבאח נ' שר הביטחון (30.7.2014)). משפקעו ההארכות שניתנו לביצוע פסק הדין, הוגשה עתירה חדשה בה נתבקש בית המשפט להורות על אי ביצוע הצו עד למציאת חלופה הולמת למתפללי בית הכנסת. וכך נאמר על ידי השופט (כתוארו אז) ח' מלצר:

"חוסר תום לב דיוני

ככל שהעותר סבור היה כי קיימים טעמים המצדיקים שלא לבצע את פסק דין בבג"ץ 9496/11 [שבו ניתן פסק הדין המורה על הריסה – י"ע] ואשר לא נשקלו על-ידי בית המשפט, הרי שחלף הגשת העתירה שבכותרת – היה עליו להגיש בקשה מתאימה במסגרת תיק בג"ץ 9496/11…" (בג"ץ 6496/15 הרב יוסף טולידאנו רב המועצה המקומית גבעת זאב נ' ראש ממשלת ישראל חה"כ בנימין נתניהו, פסקה 18 (12.10.2015)).

בדומה, בעתירה שדנה בגורלם של מספר מבנים במאחז מגרון, הוגשה עתירה לאחר שכבר ניתן פסק דין המורה על פינוי המאחז. בעתירה נטען להתפתחויות חדשות ולהיתכנות להסדרה תכנונית. העתירה נדחתה, תוך שבית המשפט מעיר:

"נכון יותר היה לפנות לבית המשפט בעניין זה בדרך של בקשה להארכת מועד לפינוי המבנים, במסגרת ההליך העיקרי או העתירה הנוספת. לא היה מקום לדעתי לפנות בעתירה חדשה, שבה התבקש בית המשפט, למעשה, להורות למדינה שלא לקיים את הצו השיפוטי שניתן בהליך העיקרי…" (בג"ץ 3905/14 אל וואטן נ' שר הביטחון, פסקה 21 (6.1.2015); הדגשה נוספה – י"ע).

כדוגמה נוספת, אפנה לבג"ץ 4475/09 סלמאן נ' שר הביטחון (8.8.2010), שם הוגשה עתירה נפרדת כנגד ההריסה או האטימה של בית הכנסת באל-מתן. נפסק כי הגשת העתירה הנפרדת לקתה בחוסר נקיון כפיים:

"משניתנה החלטת בית משפט ברוח זו, ונקבעה מסגרת להודעת המדינה על מימוש אכיפת הדין, מן הראוי היה כי בקשת הועד למנוע את האטימה או לעכבה תוגש בהליך העתירה המקורית עצמו, ולא בהליך נפרד, וזאת כדי שעמדת הועד תישקל לגופה, על רקע מערכת השיקולים הכוללת שכבר נדונה, נשקלה ולמעשה הוכרעה על ידי בית המשפט במסלול הדיוני שנסלל בעתירה המקורית. יצירת דיכוטומיה דיונית בענין שכבר הוכרע בדרך של פתיחת עתירה חדשה באותו ענין עצמו, נועדה להשיג תועלת דיונית על דרך עקיפת ההליך המקורי, ותקיפה עקיפה של ההחלטה האופרטיבית שכבר ניתנה במסגרתו. […] הדרך הדיונית שנבחרה על ידי הועד נועדה להפיק תועלת מפיצולה של פרשה אחת להליכים דיוניים נפרדים, בתקוה כי לא בהכרח יימצא חוט מקשר ביניהם, גובלת בחוסר תום לב דיוני, ודי היה בכך כדי לדחות את העתירה החדשה על הסף".

והדברים יפים לענייננו. העובדה שלאחר ארבעה סבבי התדיינויות העותרים החליפו עורכי דין, אינה מצדיקה הגשת עתירה חדשה, כאילו לא היו דברים מעולם.

העותרים ביקשו להבחין בין הפסיקה דלעיל, לבין המקרה שלפנינו, בטענה, כי במקרים שנדונו לעיל נקבע בפסק הדין תאריך לפינוי, בעוד שבפסק הדין החלוט בית המשפט לא הורה למדינה לבצע את הפינוי עד תאריך מסוים, ולכן, לא היה מקום לחזור ולפנות לבית המשפט.

טענה זו בית המשפט לא קיבל. אדרבה, משניתן פסק הדין החלוט, משמעות הדבר הייתה שהמדינה רשאית לבצע את הפינוי כבר למחרת היום. לכן, ככל שביקשו העותרים לעכב את הפינוי עקב הגשת תכנית מפורטת, היה עליהם לחזור ולפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין החלוט. בטענה זו אף יש משום היתממות, מאחר שמפרוטוקול הדיון במסגרת פסק הדין החלוט, ומסעיף 30 לפסק הדין החלוט, עולה כי בכוונת המדינה היתה לבצע את הפינוי עד לחודש יוני 2018, על מנת למנוע מצב בו הפינוי יתעכב שוב עקב טענה לפתיחת שנת הלימודים.

הגשת העתירה כעתירה נפרדת וחדשה, הביאה לכך שהעותרים "שכחו" לצרף את כל הצדדים לעתירות נשוא פסק הדין החלוט. הכוונה בעיקר לכפר אדומים ושכונותיו, שבכל ארבעת הסבבים הקודמים עתר לאכוף את צווי ההריסה שהוצאו נגד בית הספר, ואשר בעצם היותו צד להליכים הקודמים, יש לראותו כבעל דין דרוש ונכון.

שני הפגמים דלעיל, אינם פגמים דיוניים גרידא, אלא כאלה היורדים לשורשי העתירות, שמא אף בבחינת שימוש לרעה בהליכי בית משפט (והשוו בג"ץ 3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ' רשות העתיקות, בפסקה 18 (23.12.2009)).

מכל מקום, דין העתירה להידחות גם מן הטעם של מעשה בית דין.

העותרים טענו לשינוי נסיבות אשר מצדיק לשיטתם חריגה מעקרון סופיות הדיון. לטענת העותרים, משהוגשה על ידם תוכנית מפורטת אשר מסדירה את הישארותם במקום, תוך שינויים כאלה ואחרים (להלן: התוכנית המפורטת או תוכנית החלופה המקומית), היה על המשיבים לבחון את התוכנית ולעצור כל הליכי הריסה ופינוי. בעתירתם הלינו העותרים על הסירוב של המשיבים לקבל את התוכנית המפורטת.

מסתבר כי לאחר הגשת העתירה, וממש ערב הדיון, התוכנית נתקבלה ונדחתה על הסף על ידי מנהלת לשכת התכנון תוך שעות ספורות. העותרים הלינו על דחיית התוכנית, ולשיטתם, משהוגשה התוכנית המפורטת הדבר מחייב הקפאה של כל הליכי הריסה ופינוי. בהקשר זה, הפנו העותרים ל"נוהל ועדת משנה לפיקוח" המתייחס לחוק הירדני. מנוהל זה ביקשו העותרים ללמוד כי כאשר מוגשים ערר או תוכנית יש להשהות אוטומטית את הריסת הבנייה הבלתי חוקית (עמ' 10-8 לנוהל).

התקשיתי לרדת לסוף דעתם של העותרים, אשר מתעלמים מפסק הדין. כוחו של הנוהל אינו יפה ברגיל למצב בו ניתן פסק דין, שהרי אם נלך לשיטתם של העותרים, כל אימת שניתן פסק דין הנוגע לבנייה בלתי חוקית, ניתן להגיש תוכנית או ערר או בקשה להיתר, ואין לדבר סוף.

האפשרות להגשת תוכנית החלופה המקומית, הועלתה כבר במסגרת ההליכים הקודמים, ואין אלא להפנות לנאמר בפסק הדין:

"בשולי העתירה ציינו תושבי המתחם, כי בניגוד לחלופה המוצעת על-ידי המדינה, הוצגה על-ידם יוזמה תכנונית חלופית, שגובשה בשנת 2013 בשיתוף עמותת 'במקום – מתכננים למען זכויות תכנון'. יוזמה זו הוגשה בזמנו למינהל האזרחי, אולם זה דחה אותה על הסף, לטענתם בשל סיבות שאין בהן ממש, ומעולם לא התייחס לגופה של ההצעה" (שם, פסקה 22).

"[…] בחודש מרץ 2014 הגישו תושבי המתחם מסמכים שונים למינהל האזרחי, ביניהם מסמך שחובר על-ידי עמותת 'במקום'; ביום 19.3.2014 נמסר לתושבים בתגובה, כי מסמכים אלו אינם מהווים תכנית כהגדרתה בדין, ומדובר בהעלאת רעיונות כלליים בלבד" (שם, פסקה 37).

הנה כי כן, האפשרות לחלופה מקומית, שנדחתה עוד בשנת 2014, לרבות הטענה כי זו לא נדונה כהלכתה, עמדה בפני בית המשפט שעה שנתן את פסק הדין.

מכאן, שאין ממש בהצגת תוכנית החלופה המקומית כרעיון שעלה והועלה לראשונה לאחר מתן פסק הדין. אין אלא להפנות לסעיף 5 לעתירה עצמה, שם נאמר "מזה מספר חודשים עמלים תושבי הכפר על הכנת תכנית מפורטת לשינוי היעוד של שטח הכפר על מנת להסדיר את הבינוי במקום מבחינה תכנונית".

ובקיצור, החלופה המקומית הועלתה כבר עובר למתן פסק הדין. יפים לענייננו הדברים שנאמרו באחד מגלגולי פרשת מאחז גבעת האולפנה: "משניתן פסק דין סופי בהתדיינות, אין הצדדים יכולים להעלות טענות, בוודאי בנושאים שהוכרעו בפסק הדין… (בג"ץ 9060/08 עבדאללה נ' שר הביטחון, פ"ד סה(2) 669 , 673 (2011)).

ואם לא די בכך, הרי שבסיום הדיון בעתירות הקודמות נשוא פסק הדין, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 26.4.2018 כלהלן:

"ככל שיש בידי ב"כ העותרים בבג"ץ 2242/17 ובבג"ץ 9249/17 הצעה לאתר חלופי שיש לגביו תכנית מתאר מפורטת תקֵפה שמכוחה ניתן להוציא היתרי בניה, כפי שניתן לעשות כיום בחלופה שהעמידה המדינה להעתקת מתחם חאן אל אחמר לג'הלין מערב – הוא יוכל להגישה בתוך שבוע-ימים".

הצעה זו נדחתה בתגובתם של העותרים שם, שהם גם העותרים היום, בציינם כי" הרכב ביהמ"ש מודע היטב לכך שאין בנמצא תכנית כזאת וכי אין אפשרות תיאורטית, שלא לומר, מעשית להציג תכנית מתאר מפורטת תקפה בתוך שבוע". לתגובה זו צורפה בתמיכה גם התייחסות מטעם עמותת 'במקום'.

גם אם נושא החלופה המקומית לא היה עולה כלל במסגרת ההליכים הקודמים, קשה להלום כי לאחר שורה של הליכים, שנמשכו שנים רבות, ולאחר שניתן פסק הדין, יתחילו העותרים את דרכם מבראשית, כאילו לא היו דברים מעולם. עמד על כך בית המשפט בפרשת מאחז דרך האבות: "כידוע, פסק-דין אינו 'סיפור בהמשכים'. לא ניתן להתחיל את ההליך מבראשית ולהציג חזית חדשה בכל פעם שקו טיעון מסוים נדחה"(בג"ץ 7292/14 מוסא נ' שר הביטחון פסקה 9 (22.10.2017) (ההדגשה במקור) (להלן:עניין דרך האבות)).

ככלל, נושא או שאלה שהוכרעו בפסק דין סופי מקימים מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו נושא או שאלה (ראו, לדוגמה, עניין עפרה השני בפסקאות 9-8 והאסמכתאות שם). העקרון לפיו מעשה בית דין חוסם לא רק עילות וטענות שנטענו ונדונו, אלא גם עילות וטענות שניתן היה להעלותן בהתדיינות הקודמת, כוחו יפה גם להליכי בג"ץ: "טענה שהועלתה בדיון קודם בבית משפט זה ולא נתקבלה וטענה שניתן היה להעלות ולא הועלתה, שוב אין להעלותה" (בג"ץ 20/64 המסייר בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245, 251 (1964)). ובקיצור, יש לראות את החלופה המקומית שהוצעה כעת, כחלופה שהועלתה בפועל ובכוח במסגרת ההתדיינויות הקודמות. הטענות שהועלו על ידי העותרים, אינן נמנות על המקרים המוכרים בפסיקה כמצדיקים חריגה מכלל הסופיות, כמו שינוי נסיבות מהותי או גילוין של עובדות חדשות.

התוכנית המפורטת של החלופה המקומית שהתיימרו העותרים להגיש לאחר פסק הדין, אינה יכולה איפוא להוות עילה חדשה המאפשרת "פתיחה" של פסק הדין. בפסיקה הודגש כי העלאת חלופות פוטנציאליות אינה עילה לאי ביצוע פסק דין. הדברים הודגשו במספר פסקי דין.

בעניין עמונה נאמר: "לנוכח האמור, מובן מדוע חזר והדגיש בית המשפט במקרים אחרים כי איתור חלופות למחזיקים בקרקע אינו עילה להארכות מועד" (שם, פסקה 20 והאסמכתאות שם) (הדגשה הוספה – י"ע).

בפסק הדין שעסק במאחז תפוח מערב (בג"ץ 2297/15 אחמד  נ' שר הביטחון בפסקה 17 (7.2.2017) נאמר: "יש להדגיש, כי מציאת חלופות למגורי התושבים אינה מהווה תנאי לפינוי במועד שנקבע" (ההדגשה במקור – י"ע).

בבג"ץ 9669/10 קאסם נ' שר הביטחון (8.9.2014) הורה בית משפט זה על מימוש צווי הריסה שהוצאו על מספר מבנים באזור המערבי של היישוב בית אל. לאחר מתן פסק הדין, ושבועות ספורים לפני המועד שנקצב לביצועו, הוגשה עתירה בטענה לשינוי נסיבות מהותי – החלטת ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה, להמליץ על ייעוד המקרקעין שעליהם נבנו המבנים למגורים. העתירה נדחתה, וכך נאמר שם (הדגשות הוספו – י"ע):

"הסעד המבוקש בעתירה שלפנינו אינו עולה בקנה אחד עם הכלל בדבר מעשה-בית-דין. לפי כלל זה, משניתן פסק-דין, הוא מהווה סוף פסוק להתדיינות נוספת בעניין מושא הפסק […] '…ביסודו של עיקרון זה עומד אינטרס הציבור, וכמותו אינטרס הצדדים להליך, כי יהיה סוף לדיוני משפט וכי ייעשה צדק עם הפרט, שלא יהיה נתון להליכים נוספים בשל אותה עילה או פלוגתא'  […] הגיונו של הכלל בדבר מעשה-בית-דין חל גם בבית המשפט הגבוה לצדק.

[…] לא אחווה כאן דעה בשאלה אם בהנחה שהליכי התכנון יושלמו ניתן יהיה להקים מחדש את המבנים, כפי שמניחה העותרת. גם בהנחה שכך הוא, אין בידי לקבל את הטענה. אינטרס הציבור הוא כי פסקי-דין יקוימו ככתבם וכלשונם. פתרון שהיה אפשרי לפני מתן פסק הדין אינו יכול להתקבל עתה, לאחר שכבר נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים והדיון בסוגיה מוּצָה. 'הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת' (עניין מגרון, פס' 14; עניין מטה בנימין, פס' 13).

[…] בטרם סיום אעיר, כי האצת הליכי התכנון זמן קצר לפני פקיעתו של המועד האחרון לפינוי המבנים, מעוררת אף היא שאלות לא פשוטות" (בג"ץ 1217/15 מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ נ' שר הביטחון (23.6.2015) (להלן: ענייןיהונתן)).

והדברים יפים לענייננו בבחינת קל וחומר. שבאותו עניין, היה ידוע עוד טרם מתן פסק הדין כי קיימת אפשרות לנהל הליך תכנוני ביחס למקרקעין שעליהם נבנו המבנים; המדינה שם ביקשה מבית המשפט להתיר מיצוי האפיק התכנוני עוד טרם ימומשו צווי ההריסה; לאחר מתן פסק הדין חלה התקדמות משמעותית בהליכי התכנון של המבנים; והמדינה תמכה בעותרים. לא כך בענייננו, שההליך בו נקטו העותרים נולד לאחר מתן פסק הדין, ועל פניו אין לו כל אופק תכנוני.

לא רק שחלופה עתידית לא הוכרה כסיבה מספקת לעיכוב פסק דין, גם כאשר היה מדובר בהמתנה לחלופות קיימות, בית המשפט דחה בקשות לעיכוב ביצוע. כך, בעניין עפרה הראשון הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בשלושה חודשים בלבד לצורך מעבר לבתי קבע חדשים, שכבר היו בבנייה. הבקשה נדחתה, תוך אמירה כי "פסק הדין ביקש בבירור לשים סוף להתדיינות הארוכה בין הצדדים, שראשיתה עוד בשנת 2008 (!), ללא קשר לחלופות המגורים שתימצאנה, אם תימצאנה, ולטיבן…".

והדברים יפים לענייננו על דרך של קל וחומר בן בנו של קל וחומר, באשר התוכנית המפורטת שהגישו העותרים היא בבחינת ביצה שטרם נולדה, והעתירה לא הוגשה במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בתגובתם מיום 16.8.2018 גוללו העותרים שורה של מקרים המוכיחים, לטענתם, כי ניתנה אפשרות לבעלי מבנים להגיש בקשות להיתרי בנייה, על אף שהגישו בשעתו לבית המשפט עתירה שנדחתה, וכי באותם המקרים הסכימה המדינה לעכב את ביצוע צו ההריסה.

כל מקרה ונסיבותיו, כל מקרה ושיקוליו וכל מקרה וסדרי העדיפות לאכיפתו. מבלי להידרש לפרטי אותם מקרים, הרי שעולה כי היו מקרים בהם בפסקי הדין עצמם ניתנה אפשרות למקימי מבנים לא חוקיים, לנסות להכשיר את הבנייה באמצעות הגשת בקשה למתן היתר בנייה תוך הוכחת הזיקה לקרקע (לדוגמה, בג"ץ 3758/13 מיום 25.8.2013 והמשכו בבג"ץ 6396/13). אף אין להשוות המקרה שלפנינו, למקרה אחר שבו נדחתה בקשה להיתר בנייה, כאשר לאחר מכן הוסכם במסגרת עתירה לבג"ץ כי תתאפשר הגשת תכנית מפורטת, ומשזו נדחתה הוגשה עתירה שבסופה הוחלט על קבלת הודעה מעדכנת (בג"ץ 3472/16 החלטה מיום 11.7.2018). גם אין לקבל ההשוואה לפסק דין אשר דוחה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא בישראל מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שאינו חוסם הכשרת הבנייה בדיעבד על ידי הגשת בקשה להיתר בנייה או על ידי הגשת תוכנית מפורטת.  ודוק: מתן ארכה לביצוע צווי הריסה שאושרו בפסק דין, הוא אפשרי, אך הדברים אמורים במיוחד מקום בו היתר הבניה נמצא בהישג יד (רע"פ 2341/14 סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (28.5.2014)). אין דמיון בין סוגי המקרים שהובאו על ידי העותרים במסגרת התגובה מיום 16.8.2018, לבין המקרה שלפנינו, לאחר תשע שנות המתנה בארבעת סבבי התדיינות.

אכן צודקים העותרים בטענתם כי פסק הדין החלוט לא קבע כי המדינה חייבת לבצע את צווי ההריסה כנגד המבנים של הכפר וכי לא נקבע בפסק הדין מועד לביצוע ההריסה (זאת להבדיל ממקרים של פסקי דין שהתייחסו לבנייה על קרקע פרטית, נושא העומד בראש סדר העדיפויות באכיפה של בנייה בלתי חוקית באיו"ש). מימוש צווי ההריסה  נתון לשיקול דעת המשיבים, ואין לקרוא בפסק הדין יותר ממה שיש בו. העתירה הקודמת נדחתה בפסק הדין החלוט בהעדר עילה להתערבות בשיקול דעת המשיבים לממש את צווי ההריסה, באותה מידה שבשלושת סבבי ההתדיינות שקדמו לפסק הדין החלוט, בית המשפט לא התערב בשיקול דעת המדינה שלא לממש את צווי ההריסה.

לסיכום, דין העתירה להידחות על הסף, גם מחמת מעשה בית דין.

הרבה למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט גם לטענות העותרים לעניין התוכנית המפורטת שהוגשה על ידם.

בעוד רשויות המדינה ממשיכות לנהל מגעים עם בא כוחם דאז של העותרים, החליפו העותרים ייצוג, הגישו את תוכנית החלופה המקומית, וכבר באותו יום הגישו את העתירה העיקרית. העותרים הלינו על כך שהתוכנית המפורטת נדחתה על הסף, תוך שעות ספורות, ללא החלטה של המוסד התכנוני. ברם, המשיבים רשאים היו לדחות על הסף את התוכנית, כפי שכל מוסד תכנוני רשאי לדחות על הסף תוכנית המוגשת לו, הן בשל אי עמידה בתנאי סף או בשל חוסר היתכנות של התוכנית על פניה, וגם בהנחה שהמוסד התכנוני דן בתוכנית, אין משמעות הדבר עיכוב ביצוע פסק דין חלוט.

הפרוגרמה של התוכנית המפורטת, כאמור בסעיף 7 לעתירה, כוללת 28 משפחות בנות 161 נפשות בכ-142 מבנים (סככות ומאהלים) [במאמר מוסגר: תמיהה היא מדוע נדרשת בנייה בהיקף כה נרחב, כמעט מבנה לכל נפש].

המשיבים טענו כי העותרים לא צירפו לתוכנית מסמך המלמד על זכויותיהם ועל זיקתם לקרקע, ודי בכך כדי לדחות את התוכנית על הסף.

אין חולק כי העותרים אינם יושבים על קרקע שבבעלותם. עד עתה, לא הועלתה על ידי העותרים הטענה כי מדובר בקרקע פרטית, ויש ממש בטענה כי העותרים מנועים מלהעלות טענה זו לראשונה, לאחר ארבעה סבבים של התדיינויות.

מכל מקום, העותרים לא התיימרו לטעון לבעלות בקרקע, אך לטענתם, הם יושבים בשטח מזה כשבעים שנה, והגם שאינם הבעלים של כל המקרקעין בתחום התוכנית, הם רשאים ליזום ולהגיש תכנית הנוגעת לכפר, כהתאגדות של התושבים ובהיות העותר 2 המוכתר של ח'אן אלאחמר.

[במאמר מוסגר: לטענת המדינה, מניתוח תצלומי אוויר עולה כי מתחם ח'אן אלאחמר החל להתבסס בשטח נשוא צו ההפקעה רק במהלך 20 השנים האחרונות, וההתיישבות במקום התגברה לאחר הקמת בית הספר במתחם בשנת 2009].

כשבוע לאחר הגשת העתירה, שינו העותרים טעמם, וחלף הסתמכות על חזקה רבת שנים, הגישו "הודעה מתוקנת" בה נטען כי יש בידיהם מסמכי בעלות המוכיחים את זיקתם הישירה לקרקע. בהודעה נוספת, שהוגשה באותו יום, עדכנו העותרים כי המציאו מסמכים המוכיחים את זיקתם של מגישי התכנית למקרקעין. לשיטת העותרים, בעלי הקרקע הם תושבי ענאתה שהשכירו להם את השטח לצורך הקמת המבנים.

לצורך הדיון בלבד, הניח בית המשפט כי קיימת לעותרים או למי מהם זיקה לקרקע, ולו מכוח הסכמי השכירות עם תושבי ענאתה, הבעלים הפרטיים של המקרקעין. אציין כי צורפו ארבעה הסכמי שכירות זהים (בערבית), כולם נחזים ככאלה שנחתמו בחודש מרץ 2017, כל אחד מההסכמים מתייחס לשכירות של 35 דונם  בחלקות 34-31, כל אחד מהחוזים לתקופה של 5 שנים עם אופציה להארכת השכירות בהסכמה, בדמי שכירות של 35 דינר לדונם לשנה.

[במאמר מוסגר: השטח הזהה בכל אחד מהסכמי השכירות הזהים מעורר תמיהה. גם התאריך של מרץ 2017 מעורר תמיהה. במהלך הדיון נשאל בא כוח העותרים מדוע המתינו לפסק הדין להגשת התוכנית. התשובה הייתה כי בעלי הקרקעות הסכימו לכך אך לאחרונה, נוכח המצוקה של העותרים. משהחזיקו העותרים בהסכמי שכירות עוד ממרץ 2017, יכולים היו לטעון לזיקה בקרקע כבר ב"סיבוב הרביעי" טרם מתן פסק הדין החלוט].

אך גם בהנחה מיטיבה כי הוכחה זיקת העותרים למקרקעין – זכות קניין לחוד והליכי תכנון ובניה לחוד. אכן, לעתים, המעמד הקנייני עשוי להוות שיקול לגבי סדרי העדיפויות לאכיפה של צווי הריסה, אך לצד זה, הפסיקה העניפה הנוגעת לבניה בשטחים, נתנה משקל גם לאי היתכנות של הכשרה בדיעבד של הבניה הבלתי חוקית.

אין חולק כי המתחם הוקם בניגוד לדיני התכנון והבניה. אין חולק כי המתחם הוקם סמוך לעורק תחבורה מרכזי, ברמה כלל-אזורית, בחלקו על מקרקעין שייעודם הוא דרך לפי תכנית תקפה, בתחומי צו הפקעה מספר 1/4/75/ה מעלה אדומים (להלן: צו ההפקעה), ובשטח צו איסור בניה. כפי שהודגש במהלך הדיון במסגרת פסק הדין החלוט, המדינה סבורה כי מדובר במיקום אסטרטגי סמוך מאוד לכביש ראשי, שמהווה סכנה. מכאן, שעל פניו אין היתכנות ואין אופק תכנוני להכשרת מגורים במתחם במיקומו הנוכחי ליד עורק תחבורה ראשי, גם אם חלק מהמבנים יועתקו עשרות מטרים אל מחוץ לתחום הדרך ותחום איסור הבניה. לא למותר לציין כי במהלך הדיונים בעתירה בעניין עראערה, נהרסו בהסכמה חלקי מבנים שהיו מצויים בתוואי הכביש, אך אלה נבנו מחדש בתחומי איסור בנייה נוכח קרבתם היתרה לכביש (עניין עראערה בפסקאות 3 ו-8).

זה המקום להוסיף, כי צו ההפקעה נתקף לראשונה על ידי הבעלים לאחר כארבעים שנה, ועניינו ממתין להכרעתו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 3240/15. יצויין כי ארבע החלקות נשוא התוכנית המפורטת, לא נכללות באותה עתירה המתייחסת לחלקות סמוכות. המדינה הבהירה כי חלקה 31 הופקעה חלקית בלבד, וכי בחלק שלא הופקע ממילא לא מצוי כל מבנה המיועד להריסה).

בתגובה שהגישו העותרים להשלמת הטיעון של המשיבים, טענו העותרים כי בניגוד לטענת המדינה, אין לראות את ההפקעה כאילו הושלמה, ולחילופין, גם אם הושלמה, הרי משלא מומשה יותר מארבעים שנה – יש לראות אותה כבטלה או להורות על ביטולה.

בשלב זה, ההפקעה עומדת בתוקפה. קשה להלום תקיפה עקיפה שבעקיפה של צו הפקעה מלפני 43 שנה, שלא על ידי הבעלים-הנפקעים, במסגרת תוכנית מפורטת, שאינה המסגרת המתאימה לתקיפת הפקעה. איני רואה להאריך בדברים לגבי צו  ההפקעה עצמו, שבעניינו תלויה ועומדת עתירה, וכל עוד צו זה עומד בתוקפו, אין מקום לטענות העותרים, כפי שהורחבו בתגובתם מיום 16.8.2018, בדבר דחיית התוכנית על הסף. מכל מקום, וכפי שנקבע בעניין דרך האבות (הדגשות במקור – י"ע):

"ככלל אין מקום להמתין לבירור הקנייני בטרם השלמת הליכי האכיפה" (שם, פסקה 30).

"[…] יתר על כן, במקרה הנוכחי עסקינן בשלב מקדמי של הכרעה בזכויות קניין. רק לאחר התגברות על הסוגיה הקניינית ניתן יהיה, אם בכלל, לשקול הכשרה בדיעבד. השלב הקנייני הוא שלב הכרחי אך לא מספיק בדרך הארוכה להכשרת המבנים […]

[…] בקשת המדינה לעכב את מימוש צווי ההריסה לגבי עשרת המבנים עד להכרעה בהליך הרישום הראשון, היאלמעשה בקשת ארכה ללא הגבלת זמן. לנוכח הראיות המינהליות לכך שמדובר בקרקע לא מוכרזת ובהתחשב ב'היסטוריה' הארוכה של ההליך שלפנינו, קיים קושי לקבל בקשה זו לעכב עד בלי קץ את מימוש צווי ההריסה" (שם, פסקה 33).

והדברים יפים לענייננו, באשר גם במצב הדברים הרגיל, אישור תוכנית מתאר מפורטת הוא הליך מורכב שעלול להימשך שנים ארוכות.

ולבסוף, ועל כך כבר עמדנו לעיל, הגשת חלופה חדשה (למעשה, חלופה ישנה שכבר הועלתה בסבבים הקודמים) אינה עילה לאיתחול מחדש, כאילו לא היו דברים מעולם וכאילו לא ניתן פסק דין חלוט.

החלופות שנבחנו והחלופה שנבחרה

במהלך הטיפול בעתירות בסבבי ההתדיינות הקודמים, נשקלו מספר חלופות עבור תושבי המתחם – באזור נועיימה צפון, צפונית לעיר יריחו; באזור ארמונות חשמונאים, מערבית ליריחו; באזור נבי מוסא; ולבסוף, נבחרה החלופה המכונה 'ג'הלין מערב' באזור אבו דיס ובמרחק נסיעה של כ-10 ק"מ מהמתחם.

חלופת ג'הלין מערב למבני קבע: כפי שנאמר בפסק הדין, בשכונת ג'הלין נבנו עד כה כ-120 מבני מגורים, נסללו רחובות, והוקמו מוסדות ציבור ומוקדים לפעילות כלכלית. קרבת השכונה למעלה אדומים ואזור התעשיה מישור אדומים, מספקת מקורות פרנסה לבני השכונה. אכן, השכונה אינה מותאמת לאורח החיים המסורתי של התושבים, בהיבט זה שאין בה שטחי מרעה ועיבוד חקלאיים גדולים, אך מתאפשרת בניית מחסנים ודירים כמשק עזר לפרנסת המשפחות, ובעלי מרעה גדול יוכלו להמשיך ולנוע במרחב הפתוח שאינו בתוך תחום השכונה.

החלופה היא בעלת זמינות תכנונית מיידית בהיותה תואמת תכנית מתאר תקפה; ניתן לבנות בה כ-70 יחידות דיור; בשטח קיימים כ-35 מגרשים מפותחים המחוברים לתשתיות מים וכבישים שעליהם ניתן לבנות באופן מיידי 66 יחידות מגורים. התושבים במתחם ח'אן אלאחמר יקבלו את המגרשים המפותחים בחינם, ויוכלו להגיש למוסדות התכנון בקשות להיתר בנייה. רשמנו לפנינו כי שר הביטחון הנחה את גורמי המקצוע ליתן עדיפות לבחינת בקשות אלו, ולהוציא מכוחן היתרי בנייה.

בית הספר: בית הספר המשמש את התושבים כיום, נבנה בבניה אקולוגית וסביבתית, תוך שימוש בבוץ וצמיגים משומשים. בית הספר מרוחק 25-20 מטרים מכביש מס' 1, וכבר בסבב ההתדיינות הראשון בעניין עראערה הודגש כי קיומו בתחום איסור הבנייה של הכביש מסכן את בטיחות הילדים (אציין כי באותו מועד נטען על ידי העותרים כי מבנה בית הספר אמור לשמש כגן ילדים וככיתת לימוד לשימושם של כחמישים ילדים בלבד). הקרבה המסוכנת לכביש נזכרה גם בסבב ההתדיינות השני בעניין כפר אדומים הראשון. אין בבית הספר חצר תקנית; הוא לא עומד באף תקן בניה; וגם אין כביש גישה תקני ובטיחותי אליו.

בחלופה המוצעת בג'הלין מערב כבר נבנו שבעה מבנים עבור כיתות לימוד, מבנה מנהלה ושירותים, ובית הספר מיועד לקליטת כ-150 תלמידים. המשיבים הצהירו בתחילה, כי מתחם בית הספר יחובר למים ולחשמל מיד עם העתקת בית הספר שבמתחם, ובהודעתם המשלימה עדכנו כי הכוונה לחבר את בית הספר למים באמצעות מיכליות מים עד ליום 9.8.2018, ולאחרונה הצהירו (בתאריך 7.8.2018) כי צווי ההריסה לא ימומשו כל עוד בית הספר החלופי בג'הלין מערב לא יחובר לתשתיות מים וחשמל.

בית המשפט נמנע מלהביע עמדה אם טוב בית ספר אקולוגי עשוי צמיגים ובוץ קרוב לעורק ראשי סואן ו"מבנים עלובים העשויים מבד וממשטחי עץ" (כדברי העותרים עצמם), מאשר חלופה של בית ספר שאינו מסכן את תלמידיו ומגרש חינם המחובר לתשתיות חשמל ומים. כפי שנאמר בפסק הדין, "בית המשפט אינו בוחן, ואין ביכולתו לבחון, את שאלת הפתרון האידיאלי לתושבי חאן אל-אחמר". מכל מקום, וכפי שנראה להלן, חלופת ג'הלין מערב אינה סוף פסוק, נוכח המתווה המוצע כיום על ידי המדינה, אשר נדחה על ידי העותרים כאמור בתגובתם מיום 16.8.2018.

על דיאלוג ועל המתווים המוצעים על ידי המשיבים

על אף קיומו של מעשה בית דין "חזק" בעניינם של העותרים, ניסינו במהלך הדיון לחזור ולברר אפשרות לחלופות אחרות. ברם, העותרים עומדים על כך שהסדרת מגוריהם תהיה במתחם הנוכחי בלבד, בשינויים כאלה ואחרים. יש להצר על עמדה זו, אשר מסכלת כל ניסיון כן ואמיתי לדיאלוג בין הצדדים, לשם מציאת חלופה אפשרית נוספת עבור תושבי המתחם וילדיהם.

מכל מקום, כפי שציינו המשיבים בתגובתם, גם לאחר פסק הדין נעשה ניסיון להמשיך בדיאלוג עם התושבים על מנת לבחון חלופות אחרות ולהביא למימוש צווי ההריסה בדרכי שלום. במסגרת זו ציינה המדינה כי במקביל להעברת העותרים לחלופת ג'הלין מערב, רשויות המינהל האזרחי נכונות לבחון קידום תוכנית מתאר במיקום חלופי. גם בדיון בפנינו, הצהיר עו"ד רוזנברג, ב"כ המשיבים, כי קיימת עדיין נכונות לבחון אתר חלופי, ובהשלמת הטיעון צוין מיקומו האפשרי של האתר החלופי. הנכונות לבחון חלופות אחרות, שלא ברור כלל אם תסתייענה (כפי שלא הסתייעו חלופות אחרות שנבחנו במהלך השנים), כפופה לכך שעד להסדרה החלופית, אם בכלל, יעברו העותרים למתחם ג'הלין מערב ואין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין.

לבקשתנו, העלו המשיבים על הכתב את המתווה הנוסף שהוצע במהלך הדיון כלהלן (הדגשות במקור – י"ע):

א.    המדינה תספק אוהלים בגודל 60 מ"ר לטובת תושבי חאן אל אחמר, אשר יתפנו לשטח תכנית ג'האלין מערב. הובהר, כי כל משפחה שתבקש לעבור ולקבל אוהל, הרי שיסופקו לה האוהלים הנדרשים.

ב.    במקביל, תפעל המדינה באמצעות מוסדות התכנון במנהל האזרחי לקידום תכנית סטטוטורית בשיתוף האוכלוסייה המקומית,  שתענה על צרכיהם של ארבעת מתחמי שבט ג'הלין אבו דהוק, המונים כ-80 משפחות. תכנית זו תקודם בהתאם ובכפוף להוראות כל דין, וקידומה יותנה בחתימת כלל המשפחות המתפנות על תצהיר, לפיו הן מתחייבות להתפנות ממתחם חאן אל אחמר באופן עצמאי וללא כל אלימות.

ג.     תכנית סטטוטורית זו מצויה מזרחית למצפה יריחו, על גבי מקרקעין שהוכרזו כאדמות מדינה בשנת 2005, במרחק של 8.15 ק"מ בקו אווירי ממתחם חאן אל אחמר. היקף השטח של חלופה זו הוא כ-255 דונם.

העתק תצלום אוויר עם סימון שטח התכנית המוצעת וסימון מתחמי שבט ג'הלין אבו דהוק מצורף ומסומן מש/1.

ד.    דרך גישה למתחם זה, תהיה דרך עפר עליה יונחו מצעים. מאחר שאין אפשרות לקדם באזור זה דרך גישה באדמות מדינה, אזי ככל שתקודם תכנית כאמור, יהיה צורך בביצוע רכישה של מקרקעין לצורכי הציבור (הפקעה) לשם הסדרת דרך הגישה למתחם.

ה.    ברמה הסביבתית, קיימת באזור זה אפשרות לחיבורתשתיות הביוב למתקן טיהור השפכים של ורד יריחו, המצוי בסמוך לחלופה המוצעת (מזרחית למצפה יריחו). חיבור לחשמל, יעשה לקו מתח גבוה כ-800 מ' צפונית לתא השטח, וקיימת אפשרות לחבר את מבני התכנית שתקודם לקו מים המצוי במרחק של כ-1.3 ק"מ, בצומת אלמוג.

ו.     לצד האמור, נבקש להדגיש כי בהתאם למתווה המתוכנן שמוצע על ידי רשויות האזור, חלופה מוצעת זותשמש כחלופה עבור כלל המבנים הבלתי חוקיים במתחמים בהם מתגוררים בני שבט ג'הלין אבו דהוק (המתחמים מיועדים מסומנים בעזר אשר צורף לעיל).

ז.     לבסוף, יודגש בשנית, כי קידום תכנית סטטוטורית זו, יעשה כאמור בכפוף לחתימת בני שבט ג'הלין אבו דהוק על תצהירים בדבר מימוש צווי ההריסה, שהוצאו ביחס למבנים בלתי חוקיים באזור חאן אל אחמר, באופן עצמאי וללא כל אלימות מצדם, תוך עיגון הסכמתם למעבר לשטח תכנית המתווה הנוסף, ככל שיושלמו הליכי התכנון הנדרשים".

העותרים התייחסו בתגובתם למתווה המוצע. לטענתם, בדיקת המיקום המוצע על ידי המדינה מעלה כי על פי תכנית מאושרת 57/1457 המיקום הוא ליד מכון לטיהור שפכים שנקרא מט"ש אוג. על פי התוכנית המאושרת, רדיוס ההשפעה של המט"ש הוא 700 מטר, כך ש-102 דונם מתוך השטח המוצע של 256 דונם (כ-40%) נופלים בתחום ההשפעה של המט"ש והבנייה בהם אסורה. לתוכנית זו צורף תסקיר השפעה על הסביבה המחזיק 256 עמודים. לשיטת העותרים יש צורך בתסקיר חדש על מנת לבחון את הקמת היישוב במקום המוצע ולבדוק את השפעות המט"ש עליו באופן ייחודי ומדוייק. העותרים הוסיפו וטענו כי מהמידע שבידיהם עולה כי קיימת תוכנית להרחבת המט"ש ולכך יש להוסיף כי יהיה צורך להפקיע אדמות פרטיות לצורך פריצת דרך גישה לשטח המוצע. מכאן מסקנת העותרים כי אין כל היתכנות לתכנית המוצעת בשטח שממזרח למצפה יריחו.

לפיכך חזרו העותרים וטענו כי לאור זאת, יש לקבל את החלופה המקומית במסגרתה גילו נכונות להעתיק מבנים מתחום הדרך ותחום איסור הבניה.

יש להצר על כך שהעותרים מיהרו לדחות את החלופה החדשה, עוד לפני בחינה מעמיקה שלה, שהרי, גם לשיטתם, על פי התוכנית הקיימת, רדיוס המט"ש מכסה לכל היותר 40% מהשטח הרלוונטי, ומחוץ לרדיוס יש עוד שטח נרחב שניתן לקיים בו את אורח החיים המסורתי שהתושבים מבקשים לדבוק בו. קשה להלום כי לאורך כל הדרך העותרים יטענו כי המדינה נכשלה לאורך שנים במתן פתרון ומצד שני יעמדו על הותרת המצב הקיים בעינו. גם אלו שבסיבוב הקודם תמכו בעותרים וביקשו להצטרף כידיד בית המשפט (כמי שמייצגים עשרות אנשי ציבור ואנשים מהציונות הדתית), אמנם גרסו כי החלופה המוצעת כיום אינה ראויה, אך אף הם סברו כי אין להותיר המצב על כנו (פרוטוקול הדיון מיום בבג"ץ 2242/17 עמ' 11 ו-16).

אין אלא לקוות אפוא כי הדיאלוג וההידברות בין הצדדים יימשכו, באופן ענייני, אך כפי שעולה מהפסיקה שנסקרה לעיל, הצעת חלופה נוספת אינה עילה לפתיחה מחדש של פסק דין חלוט.

הנושא שלפנינו הוא רגיש ומורכב, באשר כל פינוי של אדם מבית מגוריו, גם אם מדובר בסככה דולפת ואוהל מט-לנפול, הוא מצער וכואב עבורו.

בית המשפט לא נדרש למלחמת הנרטיבים בין העותרת (רגבים) בבג"ץ 5410/18 לבין העותרים, אנשי ציבור ואנשי רוח התומכים בהם. אין בדעת בית המשפט להיגרר למאבקים אלו. לא נעלם מעיני כי פסקי הדין שנזכרו לעיל, עניינם בהתיישבות יהודית על קרקע פרטית של פלסטינים, בעוד שענייננו בהתיישבות פלסטינית על קרקע פרטית של פלסטינים (הגם שמדובר לכאורה בקרקע מופקעת). אך פסק דין חלוט הוא פסק דין חלוט וחובתו של המפקד הצבאי היא לפעול באופן שוויוני וסביר לאכיפתו "בין אם מדובר בבניה בלתי חוקית בקרב התושבים הישראלים ביהודה ובשומרון, בין אם מדובר בתושבים הפלסטינים […]  חובת המפקד הצבאי היא לאכוף את החוק באזור, ולא למותר להזכיר כי דיני התכנון – בישראל ובאזור – נועדו להבטיח בניה ופיתוח נאותים בהווה ובמבט צופה פני עתיד…" (בג"ץ 5377/09 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה י"ב (10.8.2011)).

בפסק הדין החלוט נקבע כי אין עוררין על כך שענייננו בבניה בלתי חוקית. פסק הדין סקר את השתלשלות ההליכים ומצא כי כפי שלא היה מקום להתערב בעבר בהחלטה להשהות את ביצוע צווי ההריסה, כך אין מקום להתערב בהחלטה לבצע את צווי ההריסה. פסק הדין ניתן לאחר כתשע שנים של התדיינויות שבמסגרתן הוצעו ונבחנו חלופות שונות, ונאמר בו כי "מה שלא נעשה במשך תשע שנים, כנראה לא ייעשה עוד" (שם, פסקה 55). בפסק הדין ציין בית המשפט כי "אנו כבר אחרי 'הדקה ה-90'. צווי ההריסה הראשונים הוצאו כזכור עוד בשנת 2009".

אי הותרת מצב בלתי חוקי על כנו; עקרון סופיות הדיון; הכלל כי פסקי דין יש לקיים; ודאות משפטית; תקינות פעולתה של מערכת השיפוט – כל אלה הם אינטרסים יסודיים בשיטתנו המשפטית, המתכנסים כולם לעקרון שלטון החוק. בהגשת התוכנית המפורטת  בדקה ה-95 – כאילו לא נעשה דבר עד כה, וכאילו לא דחו העותרים גם את האפשרות שפתח בית משפט העליון בתום ההתדיינות בסיבוב הקודם – אין כדי לגלות עילה לפתוח מחדש את פסק הדין. כפי שצוין בפתח הדברים, פסק הדין הוא נקודת המוצא ונקודת הסיום.

לפני סיום

מתגובת המשיבים עולה כי קיים חשש של ממש להפרות סדר המוניות ואלימות בעת ביצוע צווי ההריסה, במיוחד מצד שוהים שאינם מתושבי המקום, ונוכח קריאות ברשתות החברתיות להגיע למקום ולמחות, אף באופן אלים, נגד מימוש צווי ההריסה. אין לנו אלא להביע תקווה כי הצווים יבוצעו בדרכי שלום, ללא התנגדות פיזית, כך שיתאפשר גם פינוי מסודר של התכולה בכל מבנה.

רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי יפעלו ככל יכולתם כדי להקל על התושבים בעת ביצוע הצווים; כי המנהל האזרחי רכש ציוד לוגיסטי רב על מנת להקל על העותרים את התאקלמותם לאחר ביצוע הצווים; כי במהלך היום יחולקו לתושבים במתחם אוכל ושתיה; כי תינתן אפשרות לכל תושב במתחם שיבקש להרוס באופן עצמאי את הבינוי בו הוא מחזיק ולפנות את ציודו למקום חלופי, ואנשי המינהל האזרחי אף יסייעו בידו באריזה ובשינוע.

ולבסוף, אומר כבר כעת, כי ככל שתוגש בקשה לדחיית פינוי בית הספר בנימוק שהחלה כבר שנת הלימודים, הרי שבקשה זו תידחה על אתר. בית הספר אוכלס והלימודים החלו בו עוד לפני פתיחת שנת הלימודים ברשות הפלסטינית, מתוך מגמה שקופה להעלות בעתיד טענה כי שנת הלימודים בבית הספר כבר החלה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

מודעות פרסומת

סחר בסמים, יישב 15 חודשים בכלא ולא יוכל לצאת לחופשה ולהשתתף בחתונת אחותו  

סחר בסמים, יישב 15 חודשים בכלא ולא יוכל לצאת לחופשה ולהשתתף בחתונת אחותו    

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.8.2018 (עת"א 99-08-18, השופט א' משניות), שדחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 15 חודשים בגין הרשעתו בעבירות סמים. ביום 23.7.2018 המבקש הגיש לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) בקשה לצאת לחופשה חריגה לצורך השתתפות בחתונתה של אחותו ביום 10.8.2018. לטענת המבקש, הבקשה הוגשה במועד זה מאחר שהאירוע עצמו נקבע בתוך פרק זמן קצר, מסיבות משפחתיות.

עוד בטרם ניתנה החלטת שב"ס בעניין, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. שב"ס הגיש תגובה לעתירה, ובה הבהיר כי הוא מתנגד ליציאתו של המבקש לחופשה, בין היתר לנוכח עמדתם השלילית של גורמי הטיפול, התנגדותה של משטרת ישראל, וכן חומר מודיעיני עדכני המייחס למבקש, בין היתר, מעורבות שלילית בכלא.

ביום 2.8.2018 התקיים דיון בעתירה ובסיומו ניתן פסק הדין הדוחה את העתירה. בית המשפט המחוזי ציין כי הבקשה בעניין היציאה לחתונה הוגשה פחות מ-20 ימים עובר למועד האירוע, תוך חריגה מפקודות שב"ס לפיהן על בקשה מסוג זה להיות מוגשת  45 ימים עובר למועד האירוע. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הטענה בדבר הנסיבות המשפחתיות שהובילו להגשת הבקשה באיחור לא פורטה בבקשה שהוגשה לשב"ס. מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע כי חופשה חריגה אינה זכות מוקנית, וכי ההיענות לה תלויה בין היתר בהתנהגותו של האסיר. במקרה דנן, כך צוין, עולה מחוות דעת סוציאלית כי המבקש מכור לסמים ואינו משולב בהליך טיפולי כלשהו, ועל כן המלצת גורמי הטיפול היא שלא לתמוך בשחרורו לחופשה חריגה בשלב זה. בשולי הדברים, העיר בית המשפט המחוזי כי דרכו של המבקש פתוחה להגיש בקשה לביקור פתוח מורחב עם בני משפחתו, וכי חזקה על שב"ס שבקשה כאמור – ככל שתוגש – תישקל בכובד ראש.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על טענתו לפיה מועד החתונה נקבע בסמוך למועד הגשת הבקשה לשב"ס, מסיבות אישיות-משפחתיות, ולכן לא היה בידו להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר כפי שמורות פקודות שב"ס. על כן, כך נטען, לא היה מקום לתת למועד הגשת הבקשה משקל בהחלטה. בנוסף, המבקש טוען כי המסוכנות הנשקפת ממנו בשל כך שאינו משולב בהליך טיפולי ניתנת לאיון באמצעות קביעת תנאים מגבילים משמעותיים.

לאחר שבית המשפט העליון שקל את הדברים הוא הגיע לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש. כוחה של הלכה זו יפה גם מקום שבו האסיר מבקש כי תאושר לו חופשה על מנת להשתתף בשמחה משפחתית של קרוב מדרגה ראשונה (ראו: רע"ב 1109/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (8.2.2018)). הבקשה דנן אינה מקיימת אמת מידה זו, בשים לב לכך שהיא ממוקדת בעניינו הקונקרטי של המבקש. זאת ועוד: כידוע, ככלל לא יחליף בית משפט זה את שיקול הדעת המסור לשב"ס בכל הנוגע למתן חופשות לאסירים (ראו: רע"ב 7676/15 זנו נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (12.11.2015)). איני סבורה כי בענייננו התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות לחרוג מכלל זה, וזאת אף בהתעלם משאלת מועד הגשת הבקשה – לנוכח העמדה הברורה שהובעה על ידי הגורמים המקצועיים בעניינו של המבקש. למעלה מן הצורך, ייאמר כי על פני הדברים דומה שהטעמים שבגינם הסתייג שב"ס מיציאתו של המבקש לחופשה חריגה הם טעמים סבירים המעוגנים בנסיבות המאסר.

אם כן, מבלי להקל ראש ברצונו של המבקש להשתתף בשמחה המשפחתית וחרף העובדה שיש להצטער על כל מקרה שבו השתתפות כזו אינה אפשרית בשל מאסר, לא מצא בית המשפט העליון, כי המקרה מצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי, המבקש רשאי להגיש בקשה מתאימה אחרת לשב"ס על מנת להיפגש עם בני משפחתו במסגרת שאינה חופשה חריגה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות

עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות (א-ז

עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות (ח-נ

עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות  (ס-ת

חברה לישראל ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות ת"ד 20456, תל-אביב 03-6844517 03-6844587
חג'ג' אירופה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי עוד חגג,דרך מנחם בגין132, תל אביב 03-6081733 03-6081732
חג'ג' נדלן ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי הארבעה 30 מגדלי הארבעה, תל אביב 03-6081936 03-6952958
חד-אסף ריאלי – תעשיה – מתכת ומוצרי בניה ת"ד 493, עכו 04-9015000 04-9552230
חילן הייטק – טכנולוגיה – שרותי מידע מיטב 8, תל-אביב 03-6383333 03-6870088
חירון ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות דרך בן-צבי 20, תל-אביב 03-6825217 03-6824165
חלל תקשורת ריאלי – מסחר ושרותים – תקשורת ומדיה דרך מנחם בגין 7, רמת-גן 03-7551000 03-7551001
חממה סחר ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר מגדל צ'מפיון,ששת ימים 30, בני ברק 03-5195555 03-5107010
חמת ריאלי – תעשיה – מתכת ומוצרי בניה ת"ד 6555, אשדוד 08-8513817 08-8562679
חנן מור ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי הבנים 5, נס ציונה 08-9305959 08-9302930
חשמל ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – אנרגיה נתיב האור 1, חיפה 04-8184700 04-8184710
טאואר הייטק – טכנולוגיה – מוליכים למחצה ת"ד 619, מגדל העמק 04-6506611 04-6547788
טבע הייטק – ביומד – פארמה ת"ד 3190, פתח-תקוה 03-9267267 03-9267519
טוגדר הייטק – ביומד – פארמה התעשיה 1, אשקלון 08-6721601 08-9945660
טופ מערכות הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט ת"ד 58184, תל-אביב 03-7667777 03-7667770
טיב טעם ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר צבי הנחל 1, אזור תעשיה, עמק חפר 04-6179048 04-6179441
טכנופלס ונצ'ר הייטק – טכנולוגיה – השקעות בהייטק מנחם בגין132,מרכז עזריאלי, תל-אביב 03-6074200 03-6074202
טלדור הייטק – טכנולוגיה – שרותי מידע הרוקמים 26, חולון 03-9298244 03-9298320
טלסיס ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר גרניט 5, פתח תקוה 03-7657666 03-6497407
טלרד נטוורקס הייטק – טכנולוגיה – ציוד תקשורת בת שבע 1, לוד 073-2467164 073-2467254
טמפו משקאות ריאלי – תעשיה – מזון גיבורי ישראל 2, נתניה 09-8630530 09-8630750
טן-חברה לדלק ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – אנרגיה הצורן 8א, נתניה 09-9530122 09-9530156
יו.איי.אר.סי ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי עו"ד גרוס, מרכז עזריאלי 1, תל אביב 03-6074444 03-6074422
יואל ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות גרניט 8, קרית-אריה, פתח-תקוה 03-9229225 03-9229255
יוזר טרנד-ש ריאלי – השקעה ואחזקות – חברות מעטפת שמעון התרסי 43, תל אביב 03-6138484 03-6138585
יונט קרדיט-ש ריאלי – השקעה ואחזקות – חברות מעטפת המלאכה 6, חולון 052-2524288 072-2202161
יוניברסל מוטורס ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר המסגר 10, לוד 03-9534500 03-9526110
יוניטרוניקס הייטק – טכנולוגיה – אלקטרוניקה ואופטיקה ת"ד 300, נתב"ג 03-9778888 03-9778877
יעקובי קבוצה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי הפלדה 24, באר שבע 073-2534900 08-6274212
יצוא ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות ת"ד 29086, תל-אביב 03-5107476 03-5102786
ירושלים פיננסי – בנקים – בנקים ת"ד 2255, ירושלים 076-8096000 076-8096019
ירושלים הנפקות פיננסי – בנקים – בנקים הנגב 2, קרית שדה התעופה 076-8096000 076-8096019
ישפרו ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי יגאל אלון 98, תל-אביב 03-5672727 03-5672728
ישראל קנדה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי המנופים 2, הרצליה פיתוח 09-9549091 09-9518005
ישראמקו יהש ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז גרניט 8, קרית-אריה, פתח-תקוה 03-9229225 03-9229255
ישרוטל ריאלי – מסחר ושרותים – מלונאות ותיירות בית התעשיה, המרד 29, תל-אביב 03-5197777 03-5104646
ישרס ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי בית ישרס, הר סיני 3, תל-אביב 03-7130200 03-5606955
כהן פיתוח ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז אבא אבן 19, הרצליה פיתוח 09-8638444 09-8638577
כיטוב פארמה הייטק – ביומד – ביוטכנולוגיה מגדל עזריאלי,מנחם בגין132, תל אביב 03-9333121 03-5097196
כיל ריאלי – תעשיה – כימיה, גומי ופלסטיק מגדל המילניום, ארניא 23, תל-אביב 03-6844412 03-6844435
כלכלית ירושלים ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי תוצרת הארץ 7, תל אביב 03-9070000 03-9070090
כלל ביוטכנו הייטק – ביומד – השקעות במדעי החיים מרכז עזריאלי 3,מגדל משולש, תל אביב 03-6121616 03-6124545
כלל משקאות ריאלי – תעשיה – מזון דרך בגין132,מרכז עזריאלי3, תל אביב 03-6075777 03-6075131
כלל עסקי ביטוח פיננסי – ביטוח – ביטוח ראול ולנברג 36, תל-אביב 03-6387575 03-6397011
כללביט פיננסי – ביטוח – ביטוח ראול ולנברג 36, תל אביב 03-6387575 03-6397011
כן פייט ביופרמה הייטק – ביומד – ביוטכנולוגיה ברקת 10, קרית מטלון, פתח-תקוה 03-9241114 03-9249378
כנפיים ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים אבא הלל סילבר 12, רמת גן 03-6539999 03-6539977
כפרית ריאלי – תעשיה – כימיה, גומי ופלסטיק קיבוץ כפר עזה, ד"נ הנגב 08-6809845 08-6809846
כרמית ריאלי – תעשיה – מזון ההגנה 25, ראשון-לציון 03-9637000 03-9637001
לאומי פיננסי – בנקים – בנקים בית לאומי, יהודה הלוי 34, תל-אביב 076-8858111 076-8859732
להב ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי מדינת היהודים 89, הרצליה 09-9527700 09-8359108
לודזיה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי מרכז הטקסטיל, קויפמן 2, תל-אביב 03-5171346 03-5171345
לודן ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים ת"ד 3584, פתח-תקוה 03-9182000 03-9182022
לוזון נדל"ן ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות ירושלים 43, רעננה 09-9705500 09-9705517
לוזון קבוצה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי ירושלים 34, רעננה 09-9705500 09-9705517
לוינסקי עופר ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי שד' רוטשילד 74, תל אביב 03-5001500 03-5750780
לוינשטין הנדסה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי ת"ד 36710, תל-אביב 03-7100200 03-7100222
לוינשטין נכסים ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי דרך מנחם בגין 23, תל אביב 03-7100200 03-7100222
ליבנטל ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי שד' רוטשילד 74, תל אביב 03-6129988 03-5750780
לידר השקעות ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות בית פלטינום, ק' 18, הארבעה 21, תל-אביב 03-6845500 03-6845550
לייבפרסון הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט זרחין 13, בנין C, רעננה 074-7004001 074-7004990
לייטסטון ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי עו"ד שמעונוב,הארבעה 30, תל אביב 03-6111000 03-6733355
לכיש ריאלי – תעשיה – מתכת ומוצרי בניה אזור תעשיה חדש, ת"ד 105, שדרות 08-6891121 08-6899147
לסיכו ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי שדרות ירושלים 152, חולון 074-7500648 074-7500688
לפידות חלץ יהש ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז ברודצקי 19, תל-אביב 03-6417241 03-6417246
לפידות קפיטל ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות ברודצקי 19, תל-אביב 03-6417241 03-6417246
מבטח שמיר ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות מגדל אור A, הברזל 27, תל-אביב 03-7684949 03-6442099
מבני תעשיה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי תוצרת הארץ 7, תל אביב 03-9070000 03-9070190
מגדל ביטוח פיננסי – ביטוח – ביטוח אפעל 4, פתח-תקוה 076-8868962 03-9238988
מגדל ביטוח הון פיננסי – ביטוח – ביטוח אפעל 4, פתח תקוה 076-8868962 03-9238988
מגדל קרנות נאמנ מכשירים פיננסים – תעודות סל – תעודות סל סעדיה גאון 26, תל אביב 03-5190498 03-5171804
מגדלי ים תיכון ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי דרך הים 5, גני תקוה 073-2266411 073-2266410
מגה אור ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי בית מגה אור, מושב שילת 08-9744880 08-9744898
מגוריט ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי דרך אבא הלל 12, רמת גן 03-5007577 03-9442727
מג'יק הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט הפלדה 5, אזור תעשיה חדש, אור יהודה 03-5389292 03-5389393
מדטכניקה ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר התנופה 7, פתח תקוה 03-9254040 03-9385809
מדיגוס הייטק – ביומד – מכשור רפואי ת"ד 3030, עומר 08-6466880 08-6466770
מדיוי תראפ הייטק – ביומד – פארמה התדהר 16, רעננה 09-7694601 09-7442446
מדיפאואר ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי פרל כהן צדק,מרכז עזריאלי, תל אביב 03-6073710 03-6073778
מדיקל קומפרשן-ש ריאלי – השקעה ואחזקות – חברות מעטפת האילן 12, אור עקיבא 04-6266630 04-6266640
מדלי קפיטל פיננסי – שרותים פיננסיים – שרותים   פיננסיים אצל גולדפרב, יגאל אלון 98, תל אביב 03-6089999 03-6089909
מהדרין ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי מתחם "מבנה", בארות יצחק 03-9371300 03-9371303
מובייל מקס-ש ריאלי – השקעה ואחזקות – חברות מעטפת עו"ד קאשי, מנחם בגין 88, תל אביב 054-6663662 03-6244425
מודיעין יהש ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז מרכז עזריאלי 3,מגדל משולש, תל אביב 03-6075155 03-6075684
מויניאן לימיטד ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי אצלגרוס, מרכז עזריאלי 1, תל-אביב 03-6074444 03-6074422
מור השקעות פיננסי – שרותים פיננסיים – שרותים   פיננסיים בן גוריון 2, רמת גן 03-7554949 03-7554950
מזור רובוטיקה הייטק – ביומד – מכשור רפואי שחם 5, קיסריה 04-6187101 04-6187111
מזרחי טפחות פיננסי – בנקים – בנקים ז'בוטינסקי 7, רמת-גן 03-7559720 03-7559923
מזרחי טפחות הנפ פיננסי – בנקים – בנקים ז'בוטינסקי 7, רמת גן 03-7559017 03-7559195
מטומי הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט הנחושת 6, תל אביב 077-3606010 077-3606100
מטעי הדר ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי אבן גבירול 68, תל-אביב 03-6916287 03-6957391
מטריקס הייטק – טכנולוגיה – שרותי מידע אבא אבן 3, הרצליה 09-9598810 09-9598050
מידאס השקעות ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי ראול וולנברג 2, תל אביב 03-7684150 03-7684153
מיחשוב ישיר קב הייטק – טכנולוגיה – שרותי מידע העמל 1, פארק אפק, ראש העין 03-9767536 03-9767544
מיטב דש השקעות פיננסי – שרותים פיננסיים – שרותים   פיננסיים ששת הימים 30, בני ברק 03-7903000 03-5169001
מיטרוניקס הייטק – טכנולוגיה – אלקטרוניקה ואופטיקה קיבוץ יזרעאל, ד.נ. יזרעאל 04-6598111 04-6522485
מיי סייז הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט בנין יוניטרוניקס, הערבה 3, קרית שדה התעופה 03-6009030 03-6009040
מיקרומדיק הייטק – ביומד – השקעות במדעי החיים ביו לייט, קרית עתידים 7, תל אביב 073-2753450 073-2753451
מיקרונט הייטק – טכנולוגיה – ציוד תקשורת המצודה 27, אזור 03-5584884 03-5584885
מירלנד ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי שטיינמץ ושות',מנחם בגין37, תל אביב 03-5670100 03-5670101
מישורים ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי מצדה 7, בני ברק 03-7217800 03-7217801
מכון חקר אנטרנט הייטק – טכנולוגיה – השקעות בהייטק עו"ד מיתר,דרך אבא הלל 16, רמת גן 03-6103100 03-6103111
מלונות הכשרה ריאלי – מסחר ושרותים – מלונאות ותיירות קריניצי 1, רמת-גן 03-6754555 03-7962226
מליבו אינווסט. ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי אצל מליבו ישראל,הארבעה 21, תל אביב 03-6803508 03-6803590
מליסרון ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי בית מרכזים 2001,אבא אבן 1, הרצליה פיתוח 09-9525555 09-9540893
מלם תים הייטק – טכנולוגיה – שרותי מידע מרטין גהל 7, קרית-אריה, פתח-תקוה 03-9278300 03-9278203
ממן ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים ת"ד 58, נמל תעופה בן-גוריון 03-9715300 03-9721733
מן הגורן ריאלי – השקעה ואחזקות – השקעה ואחזקות הקריה לתעשיות מדע, ת"ד 45029, ירושלים 02-5888222 02-5827785
מנדלסון תשתיות ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר המעפילים 5, קרית אתא 04-8464941 04-8464707
מנורה מב הון פיננסי – ביטוח – ביטוח ז'בוטינסקי 23, רמת גן 03-7107801 03-7107633
מנורה מב החזקות פיננסי – ביטוח – ביטוח ז'בוטינסקי 23, רמת גן 03-7107801 03-7107633
מניבים ריט ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי האשל 2, קיסריה 072-2506090 072-2506190
מנרב ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי הבושם 3, אזור תעשיה, אשדוד 08-8516262 08-8521295
מנרב פרויקטים ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי הבושם 3, אשדוד
מעברות ריאלי – תעשיה – מזון 09-8984101 09-8985590
מצלאוי ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי משה אביב 1, אור יהודה 03-5339212 03-5338437
מקסימה ריאלי – תעשיה – כימיה, גומי ופלסטיק אזור תעשיה צפוני 10, אשדוד 073-2188666 073-2188766
מר ריאלי – תעשיה – חשמל הצורף 5, אזור תעשיה, חולון 03-5572555 03-5567904
מרחביה אחזקות הייטק – ביומד – השקעות במדעי החיים אצל עו"ד ארם, מצדה 7, בני ברק 03-5788770 077-4701479
מרכנתיל הנפקות פיננסי – בנקים – בנקים דרך מנחם בגין 125, תל-אביב 076-8044895 076-8044243
נאוויטס מימון ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז שד' אבא אבן 12, הרצליה 09-7883680 09-7883687
נאוויטס פטרו ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז שד' אבא אבן 12, הרצליה 09-7883680 09-7883687
נאוי פיננסי – שרותים פיננסיים – שרותים   פיננסיים נחמני 14, תל אביב 03-5102585 03-5161505
נאוסיטי ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי כורזין 1, גבעתיים 03-5712525 03-5712527
נבידאה הייטק – ביומד – ביוטכנולוגיה פרל כהן עו"ד,עזריאלי1ק18', תל אביב 03-6073777 03-6073778
נובה הייטק – טכנולוגיה – מוליכים למחצה ת"ד 266, רחובות 073-2295600 08-9407776
נובולוג ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים המעיין 55, מודיעין-מכבים-רעות 08-6604400 08-6404404
נובל אסטס ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי יו.אס רייל אסטייט,אבא הלל, רמת גן 03-6123939 03-6125030
נורסטאר החזקות ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי עו"ד ברנדויין,אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 03-6103100 03-6103111
נטו אחזקות ריאלי – תעשיה – מזון האומן 5, אזור תעשיה, קרית-מלאכי 08-8608585 08-8503086
נטו מלינדה ריאלי – מסחר ושרותים – מסחר מאיר עזרא 5, קריית מלאכי 08-8608500 08-8503086
ניו הוריזון ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי מנחם בגין 7, קומה 27, רמת גן 03-7549599 03-7549588
נייס הייטק – טכנולוגיה – תוכנה ואינטרנט זרחין 13, רעננה 09-7753777 03-7753379
נייר חדרה ריאלי – תעשיה – עץ, נייר ודפוס ת"ד 142, חדרה 04-6349405 04-6339740
ניסן ריאלי – תעשיה – עץ, נייר ודפוס הרוגי המלכות 11, תל-אביב 03-6471615 03-6470293
נכסים ובנין ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי יגאל אלון 98, תל-אביב 03-5672777 03-5672776
נמלי ישראל ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי דרך מנחם בגין 74, תל אביב 03-5657905 03-5617142
נמקו ריאלטי ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי אצל יואסאי,דרך אבא הלל 16, רמת גן 03-6123939 03-6125030
ננו דיימנשן הייטק – טכנולוגיה – אלקטרוניקה ואופטיקה אילן רמון 2, נס ציונה 073-7509142 073-7509421
נפטא ריאלי – אנרגיה וחיפושי נפט וגז – חיפושי נפט וגז גרניט 8, קרית-אריה, פתח-תקוה 03-9228225 03-9229255
נץ קבוצה ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי אבא הלל 12, רמת גן 03-7362511 03-7362505
נקסט ג'ן-ש ריאלי – השקעה ואחזקות – חברות מעטפת דרך מנחם בגין 132, ק' 23, תל אביב 09-9500555 077-3180015
נקסטקום ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים כפר יהושע 36, כפר יהושע 073-2320200 04-9830797
נתיבי הגז ריאלי – מסחר ושרותים – שרותים קרית עתידים,מגדל עתידים 8, תל-אביב 03-6270400 03-5611320
נתנאל גרופ ריאלי – נדל"ן ובינוי – נדל"ן ובינוי סוקולוב 48, חולון 03-5059998 03-5012276

עו"ד נועם קוריס רשימת החברות הבורסאיות

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? – ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

קסטרו מודל לא ישלמו פיצוי על ספאם

קסטרו מודל לא ישלמו פיצוי על ספאם

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? – ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון דחה בימים אלו את בקשתו של המבקש שלטענתו קיבל הודעות ספאם מקסטרו מודל. ביום 9.9.2014 המבקש הצטרף למועדון הלקוחות של המשיבה, ומילא טופס הצטרפות שבו נכלל המשפט "אני מסכים/ה להצטרף למועדון CU [מועדון הלקוחות של המשיבה – ע' פ'] […] הצטרפותי למועדון CU מהווה הסכמה לקבלת עדכונים, מבצעים והטבות בלעדיות באמצעי המדיה המפורטים מעלה". המבקש סימן "וי" במשבצת שסומנה ליד המשפט. בה בעת, במקום בטופס שיועד למילוי מספר טלפון נייד ציין המבקש מספר טלפון נייח. בנוסף, המבקש מחק את החלק שיועד להשלמת פרטי הילדים. המבקש חתם על הטופס במתכונת האמורה. בחודש נובמבר 2015 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בירושלים במסגרתה תבע את המשיבה לפיצוי בגין 24 מסרונים שיווקיים שנשלחו לטלפון הנייד שלו, לטענתו שלא בהסכמתו ותוך הפרת סעיף 30א(י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: המסרונים והחוק). ביום 14.11.2017 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה א' חן) את תביעת המבקש, וחייב את המשיבה בתשלום 24,000 ש"ח למבקש, 1,000 ש"ח עבור כל מסרון, בהתאם לסכום הפיצוי המירבי המותר בחוק. לאחר שבחן את הראיות ואת העדויות שהובאו לפניו, קבע בית המשפט כי המשיבה שלחה למבקש את המסרונים ללא הסכמתו; וכי לא התקיימו התנאים לתחולתו של סעיף 30א(ג) לחוק המתיר את שליחתם של אלה אף בהיעדר הסכמה.

 

ביום 8.4.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר) את ערעור המשיבה על פסק הדין האמור, תוך שמצא להתערב בחלק ממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית משפט השלום. נקבע, בין היתר, כי הוכח שהמבקש הסכים לקבל מסרונים שיווקיים מהמשיבה. כך, הגם שמיאן למלא את מספר הטלפון הנייד שלו בטופס ההצטרפות, מסר אותו למוכרן של המשיבה בעת ההצטרפות למועדון הלקוחות, ודי בכך לצורך עמידה בדרישות החוק. כמו כן, נקבע כי יש להתחשב בכך שהמבקש לא מחק את סעיף ההסכמה לקבלת המסרונים מהמשיבה בטופס ההצטרפות, בעוד שמחק את המקום המיועד לפרטי ילדים. עוד נקבע כי הוכחו גם התקיימותם של התנאים המנויים שקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק המתיר משלוח הודעות פרסומת אף ללא קבלת הסכמת הנמען. במסגרת זאת נקבע, בין היתר, כי אף אם מסירת המספר נעשתה למטרה אחרת, די בכך בראי הסעיף האמור; כי כל המסרונים שנשלחו למבקש כללו פרטי התקשרות עם המשיבה שאיפשרו למבקש לפנות למשיבה בבקשה להפסיק את שליחתם; וכי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התקיימות התנאי השלישי בסעיף. כמו כן, נקבע כי התנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב, שכן נמנע מפנייה למשיבה בבקשה שתחדל ממשלוח המסרונים, הגם שהייתה בידו אפשרות פשוטה ויעילה לעשות כן; והמתין להצטברותם של מסרונים רבים עד הגיש לבסוף תביעתו. לבסוף נקבע כי גם אם היה מקום לקבוע כי יש לפצות את המבקש – ולא היא – הרי שנוכח התנהלותו האמורה אינו זכאי לפיצוי המירבי שנקבע בחוק.

 

במסגרת בקשת רשות הערעור. המבקש טען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הוכחה הסכמתו לקבלת המסרונים; כי לא היה מקום להתערב בממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום בעניין זה; וכי מכל מקום הנטל להוכחת הסכמה כאמור רובץ על המשיבה וזו לא עמדה בו. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקביעותיו כי התקיימו תנאי סעיף 30א(ג) לחוק, וכי המידע שנכלל במסרונים לא איפשר פנייה פשוטה בבקשה להפסקת שליחתם כנדרש לפי החוק. לבסוף נטען כי לא היה מקום לקבוע כי התנהלות המבקש הייתה שלא בתום לב; וכי מטעם זה ממילא לא היה מקום לפסוק לטובתו את הפיצוי המירבי, לו היה מתקבל ערעורו.

 

בית המשפט העליון היגע למסקנה כי דינה של בקשת המבקש להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה למתן רשות ערעור מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הטענות בבקשת הרשות לערער – שעיקרן ביישומו של סעיף 30א לחוק ובנסיבות המקרה הפרטניות – נטועות בכללן בדל"ת אמות המקרה, הן "ערעוריות" במובהק ולפיכך אינן מקימות עילה למתן רשות לערער כאמור (רע"א 7294/17 זילברג נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ, פסקה 7 (28.9.2017)). כך, גם בעצם התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה, כפי שנעשה בנסיבות המקרה דנן, ובעובדה ששתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות שונות אין, כשלעצמן, כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 1234/12 קנר נ' ארד, פסקה 5 (8.3.2012); רע"א 630/10 עדני נ' שקופ, פסקה 3 (16.2.2010)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בית המשפט העליון אישר העברת הסמכויות בכותל לידי ראש הממשלה בנימין נתניהו

בית המשפט העליון אישר העברת הסמכויות בכותל לידי ראש הממשלה בנימין נתניהו

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת הממשלה מספר 3936 מיום 1.7.2018 (להלן: "החלטת הממשלה"), להעביר לראש הממשלה ולשר האנרגיה, סמכויות הנתונות, לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח-1978 (להלן: "חוק העתיקות"), לשרת התרבות והספורט ולשרת המשפטים (בהתאמה). כמו כן מופנית העתירה נגד החלטת הכנסת מיום 2.7.2018 לאשר את החלטת הממשלה האמורה (י"פ תשע"ח 9542).

סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, שכותרתו: "איסור פעולות באתר עתיקות", מורה כי –

 

לענין אתר עתיקות המשמש לצורך דתי או מוקדש לתכלית דתית, לא יתן המנהל אישור לחפירה או לאחת הפעולות המנויות בסעיף קטן (א) אלא באישור ועדת שרים המורכבת מהשר כיושב-ראש, שר הדתות ושר המשפטים. (להלן: "וועדת השלושה")

[ההדגשה לא במקור]

 

הממשלה החליטה להעביר את סמכות האישור הנתונה לשרת התרבות והספורט ולשרת המשפטים מכוח הסעיף האמור, לידי ראש הממשלה ושר האנרגיה (בהתאמה), בהתאם להוראת סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה הקובע כי –

 

הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר.

 

ההחלטה אושרה כאמור על ידי הכנסת ביום 2.7.2018.

 

לטענת העותרת, החלטת הממשלה היא בלתי חוקית, משום שסעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה נועד "להעברה קבועה של סמכות משר לשר אחר", ולא "להעברה נקודתית של סמכות משר למשנהו", "לצורך החלטה ספציפית ומוגדרת", כפי שנעשה לשיטתה בענייננו, על מנת לאפשר לשרות "להתחמק" (בלשון העותרת), ממתן החלטה בסוגיה. באשר להחלטת הכנסת, נטען כי אין ביכולתה לחסן החלטה בלתי חוקית של הממשלה מפני ביקורת שיפוטית, וכי היא נתקבלה על סמך חוות דעת משפטית שגויה.

 

יצוין, כי במסגרת העתירה נתבקש גם צו ביניים, האוסר על כינוסה של וועדת השלושה עד להכרעה בעתירה. הבקשה לצו הביניים נדחתה בהחלטת בית משפט זה מיום 19.7.2018. זאת לאחר שהוגשו תגובות המשיבים לבקשה לצו ביניים (לבקשת בית המשפט), ואלה כללו גם את תגובתם המקדמית לגופה של העתירה (יובהר, כי הוגשו תגובות נפרדות בשם המשיבה 1 ובשם המשיבים 9-2). ביום 12.8.2018 הגישה העותרת בקשה נוספת לצו ביניים, שתידון להלן. עוד יצוין, כי ביום 9.7.2018 הגישה העותרת הודעת עדכון, לפיה השר לשירותי דת הודיע על פרישתו מוועדת השלושה.

בית המשפט העליון קבע, כי דינה של העתירה להידחות.

 

סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה מאפשר לממשלה להעביר סמכות הנתונה לשר אחד לשר אחר. לשון הסעיף היא מפורשת וברורה. להבחנה אותה עורכת העותרת – בין העברה קבועה (המותרת לשיטתה) לבין העברה נקודתית (האסורה כביכול) – אין כל אחיזה בלשון הסעיף; ואף לא ניתן לה ביסוס משפטי אחר בגדרי העתירה. זאת, מעבר לעובדה כי הטענה לפיה מדובר בענייננו בהעברה נקודתית ומתוחמת, כלל לא בוססה.

 

משכך, ובשים לב להלכה לפיה לראש הממשלה ולממשלה נתון שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים להרכבת הממשלה, למינוי שרים ולהחלפתם – אין העתירה מגלה כל עילה להתערבות. בעניין זה אין לנו אלא להפנות לדברים שנאמרו בפסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 5743/18 וידר נ' ראש ממשלת ישראל (1.8.2018) העוסק אף הוא בתקיפת החלטות הממשלה והכנסת שלפנינו, אם כי מנימוק שונה – העובדה שמדובר בוועדה סטטוטורית אשר זהות חבריה נקבעה באופן ספציפי בהוראת חוק מפורשת. הדברים שנאמרו שם (ראו פסקאות 6-4 לפסק הדין, על הפניותיהן) הולמים היטב גם את ענייננו.

 

כנזכר לעיל, ביום 12.8.2018 הגישה העותרת בקשה חדשה, שכותרתה "בקשה נוספת לצו ביניים ובקשה להתיר למשיבים 9-7 ייצוג עצמאי" (להלן: "הבקשה הנוספת לצו ביניים"). במסגרת בקשה זו נתבקש צו ביניים שימנע את יישום החלטת המשיבים 5 ו-6 מיום 27.7.2008, המתיימרת לאשר (כלשון העותרת) ביצוע עבודות באתר קשת רובינסון, מכוח סעיף 29(ג) לחוק העתיקות; וכן ימנע יישום כל החלטה אחרת של המשיבים 5 ו-6 המתיימרת להיות החלטתה של וועדת השלושה מכוח סעיף 29(ג) לחוק העתיקות. זאת, עד להכרעה בעתירה.

 

משנתבקש צו ארעי עד להכרעה בעתירה, הרי שדחיית העתירה לגופה, מהטעמים המנויים לעיל, מייתרת את הבקשה.

 

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע, שחשוב לציין  כי במסגרת הבקשה הנוספת למתן צו ביניים, פורטו טיעונים משפטיים חדשים, שונים בתכלית מאלה שנטענו במסגרת העתירה, והמתייחסים לאירועים חדשים שהתרחשו לאחר הגשת העתירה. בתמצית, נטען כי וועדת השלושה התכנסה בהשתתפות ראש הממשלה ושר האנרגיה בלבד, ללא שזומן אליה השר לשירותי דת, שהוא חבר סטטוטורי בוועדה, וכי הוועדה קיבלה החלטה ללא ששמעה את עמדתו (להלן: "החלטת הוועדה"). לשיטת העותרת, מדובר בפגם היורד לשורשה של החלטת הוועדה ומביא לבטלותה המוחלטת; ולחילופין, מדובר בוועדה מקוטעת, אשר אינה יכולה להתכנס ולקבל החלטות. עוד נטען, כי החלטת הוועדה התקבלה  מבלי שהתאפשר לרבנים הראשיים לישראל להשמיע את עמדתם, וזאת חרף בקשתם.

 

כאמור, טענות אלה לא נטענו במסגרת העתירה, אשר כלל לא עסקה בהחלטת הוועדה.  ממילא אין מקום לדון בהן במסגרת ההליך הנוכחי. טענת העותרת כי מדובר ב-"מסכת אירועים אחת, אשר חוליותיה שזורות זו בזו", אינה מצדיקה הרחבת גדר העתירה, שכן המדובר בתקיפה של החלטה חדשה, אשר ניתנה על ידי גוף שונה והמותקפת מטעמים אחרים מאלו שהועלו כנגד ההחלטה שהותקפה בעתירה. למותר לציין כי ככל שהעותרת מבקשת לתקוף את החלטת הוועדה שמורה לה האפשרות להגיש עתירה חדשה בעניין זה.

 

יצוין, כי ביום 22.7.2018 הגישה העותרת בקשה לקבלת רשות להשיב לתגובת המשיבים 9-2, וזאת מן הטעם כי תגובת המשיבים עלולה להטעות, בכל הנוגע לתיאור שנמסר בה ביחס לפגישת ראש הממשלה ושר האנרגיה. לאור טעמי דחיית העתירה המפורטים לעיל, ברי כי הבהרה בסוגיה אותה מבקשת העותרת להבהיר אינה רלוונטית להכרעה בעתירה זו.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

גדי לסטר יוסגר לרשויות בריטניה

גדי לסטר יוסגר לרשויות בריטניה

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.7.2018 (מ"ת 11264-11-17, השופט א' רון).

רקע עובדתי וההליכים עד כה

ההליך דנן נסב על מעצרו של העורר במסגרת הליכי הסגרתו לבריטניה. ביום 6.11.2017 הגיש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה עתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק). בצד העתירה הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד למתן החלטה בעתירה בהתאם לסעיף 5 לחוק.

על-פי הנטען בעתירה, ביום 18.2.2013 הוגשה בבריטניה תלונה נגד העורר בדבר ביצוע עבירות מין. ביום 14.7.2013, לאחר ששוחרר בתנאים – וביניהם חובת התייצבות בתחנת המשטרה בבריטניה – יצא על-פי הנטען העורר מבריטניה לישראל. חרף דרישת הרשויות הבריטיות, כך נטען, העורר לא שב לבריטניה ועל כן אלו החלו לפעול להסגרתו.

ביום 27.2.2017 הוגשה בקשה של ממשלת בריטניה להסגרתו של העורר לידיה לשם העמדתו לדין בגין ביצוע עבירות מין חמורות בבתה של מי שהייתה רעייתו בין השנים 2004 עד 2006. על-פי הנטען, העורר ביצע חמש עבירות מין שונות לפי החוק החל בבריטניה, שדין כל אחת מהן הוא עונש של עד 14 שנות מאסר.

ביום 28.11.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר בשל החשש המוגבר להימלטותו ובשים לב לאחריות המדינה לקיום התחייבויותיה הבינלאומיות. עוד נקבע כי מסוכנותו של העורר נובעת גם מעברו הפלילי בתחום עבירות המין בבריטניה. בצד זאת, נקבע כי ישנה "אפשרות מסוימת לכרסום קל בעוצמתן" של הראיות לכאורה לביצועה של אחת מן העבירות. בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את האפשרות למעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני.

ביום 12.12.2017 הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר המעצר, אשר בו נמנע שירות המבחן מהמלצה על העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. עמדתו של שירות המבחן התבססה על התרשמות מגישתו המניפולטיבית של העורר, מהרשעתו בעבר בעבירות מין בבריטניה וכן מהעובדה שנמנע מלשוב לבריטניה. שירות המבחן אף התרשם כי קיימת רמת סיכון גבוהה הן לביצוע עבירות מין והן להימלטות. שירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים המוצעים על-ידי העורר, אך ציין כי עמדתם המגוננת על העורר עלולה שלא להבטיח את שלומם וביטחונם של קטינים שיימצאו בקרבתו במקום שבו ייעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך התמקדות בעניינה של בתה הקטינה של בת זוגו הנוכחית. בנוסף, ציין שירות המבחן כי קיים חשש לכך שאם העורר ינסה להימלט המפקחים לא יוכלו למנוע זאת ממנו וכן העלה ספק אם ידווחו על כך.

ביום 13.12.2017 הורה בית המשפט המחוזי על העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף לקבלתה של חוות דעת מטעם היחידה לפיקוח האלקטרוני. בית המשפט המחוזי ציין את התרשמותו כי החשש שהביע שירות המבחן לפגיעה בקטינים אחרים, במיוחד ביחס לבתה הקטינה של בת זוגו הנוכחית, וכן החשש להימלטות הם "מתונים". בית המשפט המחוזי הוסיף כי ניתן להפיג את החשש להימלטות באמצעות הפיקוח האלקטרוני, וציין כי עיקר הדאגה נובעת מהתרשמות של שירות המבחן מאישיותו הבעייתית של העורר. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על שורה של תנאים מגבילים שיחולו על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, ובכללם צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת ערבויות. ביום 20.12.2017, לאחר שהתקבלה חוות הדעת של היחידה לפיקוח אלקטרוני, הורה בית המשפט המחוזי כי העורר יועבר להמשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני לאחר שיעמוד בתנאים שהוצבו לכך.

הן המדינה והן העורר הגישו עררים על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי (בש"פ 9984/17 ו-בש"פ 9998/17). ביום 27.12.2017 קיבל השופט ג' קרא את ערר המדינה ודחה את עררו של העורר. השופט קרא עמד בהחלטתו על הקושי לתת אמון בעורר, וכן על החשש המובנה להימלטותו ועל המסוכנות הנשקפת ממנו. בסיכומו של דבר, הורה אפוא השופט קרא כי העורר ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד למתן החלטה בעתירה להסגרתו לבריטניה.

ביום 11.4.2018 הכריז בית המשפט המחוזי על העורר כבר-הסגרה והורה כי הוא יוחזק במשמורת בתי הסוהר עד להסגרתו בפועל בהתאם לסעיף 15 לחוק ההסגרה (תה"ג 11100-11-17, השופטת ח' מ' לומפ). בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התקיימותם של התנאים המצטברים להסגרה המנויים בסעיף 2א לחוק, מלבד בכל הנוגע לדרישת "הפליליות הכפולה" (לפיה המעשה שבגינו התבקשה ההסגרה ייחשב עבירה פלילית הן במדינה המבקשת את ההסגרה והן במדינה ממנה מתבקשת ההסגרה). בהקשר זה, המחלוקת בין הצדדים נסבה על ההשוואה לעבירה של אינוס באדם שהוא קטין ובן משפחה של המבצע כקביעתה בסעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזאת בכל הנוגע ליסוד ה"חדירה", לנוכח טענתו של העורר כי בנסיבות ביצוע העבירה אין הוכחה לקיומה של חדירה. בסופו של דבר, הכריע בית המשפט המחוזי כי הפסיקה קבעה בעניין זה שדי ב"תחילת חדירה", וכי הראיות שהוצגו עומדות בנטל הראייתי של "אחיזה לאישום" הנדרש לפי סעיף 9(א) לחוק ההסגרה. בשולי הדברים, הבהיר בית המשפט המחוזי גם כי העורר אינו זכאי להגנה הקבועה בסעיף 1א לחוק בכל הנוגע לריצוי העונש שיושת עליו, אם יושת, בישראל.

ביום 24.6.2018 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר במעצרו לבית המשפט המחוזי. ביום 5.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בציינו כי אמנם חלף זמן מאז ניתנה ההחלטה בדבר מעצרו של העורר, אך הדברים מתאזנים לנוכח סיומו של ההליך העיקרי וההכרזה על העורר כבר-הסגרה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הזמן אכן חלף, אך התמריץ שקיים לעורר להימלטות מן הדין "בוודאי לא פחת". בית המשפט המחוזי אף ציין כי "תסקירים" שהוכנו בעניינו של העורר בשלבים הקודמים של ההליך לימדו על בעייתיות של ממש.

להשלמת התמונה יצוין כי הערעור על פסק הדין בעניין ההכרזה על העורר כבר-הסגרה עודנו תלוי ועומד, ודיון בו קבוע לחודש נובמבר 2018 (ע"פ 3796/18).

הערר

הערר דנן מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת העורר לעיון חוזר. העורר מדגיש את נסיבותיו האישיות וטוען כי הוא עצור מאחורי סורג ובריח מזה כתשעה חודשים, בנפרד מבת זוגו הישראלית ובתו התינוקת, שנולדה מספר שבועות קודם למעצרו.

כמו כן, העורר טוען כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעת שציין כי הוכנו בעניינו של העורר "תסקירים" בשלביו הקודמים של ההליך. העורר מדגיש כי הוכן בעניינו רק תסקיר מעצר אחד, ביום 12.12.2017, וכי מדובר בתסקיר לא עדכני שכן הוא ניתן כשבעה חודשים לפני שנדונה בקשתו לעיון חוזר. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי מייחס משנה חשיבות לתסקיר זה. העורר טוען כי למצער יש להורות על הזמנת תסקיר משלים שיבחן את מצבו העדכני. לטענתו, שילוב של תנאים מגבילים יכול לאיין את המסוכנות שנשקפת לכאורה ממנו.

לבסוף, העורר מפנה לטענותיו כנגד ההחלטה להכריז עליו בר-הסגרה, ומדגיש כי בכוונתו להתמודד בבריטניה עם הטענות שהועלו נגדו.

הדיון בערר התקיים ביום 12.8.2018, ובו חזר העורר על טענותיו. מנגד, טענה המדינה כי דין הערר להידחות. למעשה, המדינה סומכת ידיה על הנמקתו של בית המשפט המחוזי, ובעיקר על כך שהכרזתו של העורר כבר-הסגרה מהווה נסיבה חשובה שיש בה כדי לאזן את חלוף הזמן.

בית המשפט העליון קבע, כי ראשית יש להעיר כי במקרה זה מתעוררת השאלה של המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענותיו של העורר. כאמור, העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, הקובע כי החלטה מכוחו תעמוד בתוקפה עד למתן החלטה בעתירה המכוונת להכרזה על מבוקש כבר-הסגרה. אם כן, ההחלטה שעליה נסבה הבקשה אינה עומדת עוד בתוקפה, מאחר שמעצרו של העורר בשלב זה מבוסס על סעיף 15 לחוק ההסגרה, הקובע כי "מבוקש שהוכרז בר-הסגרה רשאי בית המשפט לצוות על החזקתו במשמורת עד להסגרתו, אם לא בוטלה ההכרזה בערעור או על פי סעיף 19". לא למותר לציין כי בעבר, טענות שנסבו על החזקה במשמורת לאחר הכרזה על מבוקש כבר-הסגרה לפי סעיף 15 לחוק ההסגרה עלו במסגרת ערר שהוגש על ההחלטה שהורתה על החזקה במשמורת (ראו: בש"פ 6348/09 אוזיפה נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 (19.8.2009) (להלן: עניין אוזיפה); בש"פ 5745/16 בן משה נ' מדינת ישראל (4.8.2016) (להלן: עניין בן משה). והשוו: בש"פ 2838/09 חזיזה נ' היועץ המשפטי לממשלה (20.4.2009)).

נקודת המוצא לדיון בעת הזו, טרם הדיון בערעור שהוגש על פסק הדין בעניינו של העורר, היא קיומה של תשתית עובדתית המצדיקה את הסגרתו. יתרה מכך, עצם ההכרזה על העורר כבר-הסגרה מעצימה כשלעצמה את החשש להימלטות מן הדין (ראו: בש"פ  4422/03 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.5.2003); עניין אוזיפה, פסקאות 9-8; עניין בן משה, פסקאות 11-9). כמו כן, שיקולים נוספים – כגון ההתחייבויות הבינלאומיות של מדינת ישראל לאפשר את הבאתו לדין של המבוקש במדינה המבקשת – מתחזקים ככל שמתקדמים הליכי ההסגרה, ובפרט לאחר ההכרזה של המבוקש כבר-הסגרה (עניין אוזיפה, בפסקה 8). בשים לב לכך, וכן לחומרת המעשים המיוחסים לעורר והמסוכנות הנשקפת ממנו – אינני סבורה שמשך שהייתו של העורר במעצר מצדיקה את העברתו כעת למעצר במתכונת של פיקוח אלקטרוני או אף למטה מכך, ולא כל שכן כאשר מועד שמיעת הערעור הוא קרוב יחסית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

שחרר את הכלב בגינה הציבורית וישלם קנס נכבד

שחרר את הכלב בגינה הציבורית וישלם קנס נכבד

מר בן טובים שחרר את כלבו בגינה הציבורית במקום המיועד לכלבים וקיבל קנס מעיריית תל אביב, אשר למרות שבוטל בבית המשפט לעניינים מקומיים הושב על ידי הערכאות הבכירות יותר, כפי שנקבע גם בבית המשפט העליון.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

 

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' סוקולוב – שופטת עמיתה), בעפ"א 52614-02-18, מיום 30.4.2018. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מסארווה), בתיק 08140284157, מיום 8.1.2018.

רקע והליכים קודמים

לחובת המבקש מר רענן בן טובים נרשם דו"ח בגין החזקת כלב שאינו קשור ברצועה או בשרשרת במקום ציבורי, לפי סעיף 11(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (פיקוח על כלבים ובעלי חיים אחרים) התשס"א-2000 (להלן: חוק העזר), אשר במסגרתו הושת על המבקש קנס בסך 475 ₪. מפרטי הדו"ח עולה, כי ביום 30.5.2015, המבקש "איפשר לכלבו להסתובב חופשי ומשוחרר מרצועה או שרשרת בשטח הגן הציבורי". המבקש ביקש להישפט חלף תשלום הקנס, ולפיכך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירה הנ"ל.

ביום 8.1.2018, זיכה בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים) את המבקש, מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. המבקש טען, כי הוא נמנע מלקשור את כלבו או לשהות עמו בגינה מיוחדת לכלבים, מאחר שכלבו זקן וחולה, ופעולות אלו מסבות לו "מכאוב וסבל רבים". המבקש הוסיף וטען, כי קיימת התנגשות דינים בין חוק העזר לבין חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים), אשר מחייב, בין היתר, את הבעלים של בעל חיים לספק את צרכיו ולדאוג לבריאותו. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי אם יוכח ש"קשירת הכלב מסבה לו מכאוב רב וסבל עודף, על רקע מצבו הבריאותי, ואם יוכח כי לא עמדו בפני הנאשם [המבקש] אפשרויות סבירות אחרות, הרי שחובותיו… כבעליו של הכלב, לדאוג לו ולהוציאו מדי יום מחוץ לכותלי הבית מספר פעמים ביום, גוברת על הציווי לפי חוק העזר העירוני, וזאת בשים לב לכך שאין מדובר בכלב שנשקפת ממנו סכנה לציבור". בית המשפט לעניינים מקומיים הבהיר, כי ניתן להגיע למסקנה האמורה במספר דרכים, שאין בינן "הבדלים משמעותיים", ובין היתר: סייג הצורך; הגנה מן הצדק; או דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים.

בית המשפט לעניינים מקומיים ציין, כי אמנם לא הוגשה לו חוות דעת רפואית על ידי מומחה, לפיה קשירת הכלב גורמת לו כאב וסבל "מעבר [לאלו]… הנובעים ממחלותיו השונות של הכלב", ואולם, התקבלה עדותו של המבקש, לפיה כלבו, בן למעלה מ-13 שנים, סובל ממגוון בעיות רפואיות, וביניהן "מצב רפואי נוירולוגי שגורם לרגישות יתר בגופו ולכאבים במגע, כולל מגע רתמה".  בית המשפט לעניינים מקומיים התרשם, כי "בהיבט של אמינות ומהימנות… דבריו של הנאשם [המבקש] שיקפו את המציאות כהוויתה, לפחות מנקודת מבטו". בית המשפט לעניינים מקומיים סבר, כי די בעדותו של המבקש ביחס למצבו הרפואי החמור של כלבו, כדי לקבוע שהקשירה של הכלב "גורמת לו לנזק ופוגעת בו באופן קשה". בית המשפט לעניינים מקומיים הגיע לידי למסקנה, כי "קיים למצער ספק כי מצבו הרפואי של הכלב היה קשה עד שקשירתו ברצועה, על רקע רגישותו המתוארת, עלולה הייתה להסב לו מכאוב וסבל עודפים". זאת, על סמך עדות המבקש; עדות חברו של המבקש, אשר הוערכה כאמינה ומדויקת; ומוצגי ההגנה, שכללו מסמכים ורשימות המתעדים את מצבו הרפואי של הכלב, אף שחלקם "אינם קבילים… בהעדר חוות דעת מומחה". לפיכך, נקבע כי הנטל עבר למשיבה לסלק את הספק שעורר המבקש.

בית המשפט לעניינים מקומיים סבר כי, בנסיבות העניין, היה על המשיבה להימנע מהגשת כתב אישום נגד המבקש ולחלופין לחזור בה מכתב האישום. עוד נפסק, כי נוכח ההתנגשות בין חוק צער בעלי חיים וחוק העזר, "שיקול הדעת [של המשיבה] באכיפת החוק [במקרה דנן] והערכת משקלו של האינטרס הציבורי [באכיפה] מקבלים דגשים שונים מהרגיל". בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, את הדברים הבאים:

"מצאתי כי עקב מצבו הרפואי הקשה של הכלב, באותו מועד ובאותן נסיבות, קשירתו הסבה לו מכאוב וסבל רב ובהעדר אלטרנטיבה סבירה אחרת, יש לזכותו [את המבקש] בין אם מחמת הגנת הצורך ובין אם מחמת זוטי דברים, או אף לפי דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים בבחינת כל המסלולים מובילים לאותו מקום, והוא זיכוי הנאשם [המבקש] מן המיוחס לו."

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר השיג על זיכויו של המבקש. ביום 30.4.2018, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, והרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט המחוזי ציין, כי אין מחלוקת על כך שהמבקש הפר את הוראות חוק העזר, לפיהן בעל כלב לא יאפשר לכלבו להימצא במקום ציבורי, אלא אם הוא קשור היטב ברצועה או בשרשרת. בית המשפט המחוזי בחן את השאלה, האם בנסיבות העניין, עומדים למבקש סייגים לאחריות פלילית או אחת ההגנות הקבועות בחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי נדרש, במיוחד, לטענת המבקש לפיה הוא לא ביצע כל עבירה, מאחר שהוא פטור מקשירת כלבו בשל מצבו הרפואי הקשה של הכלב. בית המשפט המחוזי סבר, בהקשר זה, כי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים "בכל הנוגע לנטל ההוכחה המוטל על המשיב [המבקש]". הובהר, כי הנטל להעלות ספק סביר בדבר אשמתו של המבקש מוטל על כתפיו, ועל המשיבה "לא… מוטל הנטל להסיר ספק זה". לגישת בית המשפט המחוזי, המבקש לא עמד בנטל זה. נקבע בנוסף, כי עדותו של המבקש ושל עד ההגנה, "והתרשמותם הסובייקטיבית והבלתי מקצועית, בכל הנוגע למצבו הרפואי של הכלב, [אינה מספיקה]על מנת להוכיח כי קשירתו מסבה לכלב החולה כאבים מיוחדים כנטען". עוד נקבע, כי היה על המבקש לצרף חוות דעת מקצועית של מומחה, המוסמך כוטרינר, "ולהוכיח באופן אובייקטיבי את החריג הנטען", היינו, את מצבו הרפואי הקשה של הכלב, אשר אינו מאפשר את קשירתו ללא גרימת סבל עודף. בנסיבות אלה, ומאחר שהמשיבה הוכיחה את העובדה כי הכלב התהלך במרחב הציבורי כאשר אינו קשור ברצועה, ואילו המבקש לא עמד בנטל להעלות ספק סביר בדבר אשמתו, הוחלט להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו, ולגזור עליו קנס בסכום המקורי שנקבע בדו"ח, 475 ₪.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, השיג המבקש על הרשעתו בדין. המבקש גרס, כי בקשתו מצריכה דיון עקרוני בדבר אחריותה של רשות מקומית "ליתן פתרונות מהותיים… בעניין צער בעלי חיים, ובפרט בענין דנא, לכלבים ובעליהם במרחב הרשותי". המבקש מעלה בבקשתו שורה של טענות בעלות אופי מנהלי, נגד המשיבה, באשר להתנהלותה אל מול ציבור בעלי חיות המחמד בתל אביב-יפו. בין היתר, טוען המבקש, כי המשיבה אינה מאפשרת בירור יעיל וזול,  של השאלה האם קיימת "אפשרות ממשית שאופן קשירתו יגרום נזק לגופו או בריאותו" של בעל החיים. עוד נטען, כי המשיבה דוחה באופן אוטומטי בקשות לביטול דו"ח מהסוג שניתן למבקש, בניגוד לחובתה להפעיל שיקול דעת מהותי באכיפה של דו"חות מעין אלו. זאת ועוד, המבקש סבור, כי התנגשות חוק העזר העירוני וחוק צער בעלי חיים, יוצרת דיסהרמוניה חקיקתית, ובכך נגרמת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, מאחר ששני החוקים קובעים עבירות שבצדן עונשים, "על כל דרך שיבחר בה אדם ללכת". עוד גורס המבקש, כי המשיבה כלל לא שקלה את מצבו הבריאותי של כלבו, בהתאם לחובתה לבצע בחינה מנהלית, טרם שתפנה לערכאות, כאשר בחינת הטענה נעשתה, לראשונה, במסגרת ההליך השיפוטי.

בהתייחס להרשעתו במסגרת הערעור, קבל המבקש על התערבותו של בית המשפט המחוזי "בערכם של אותות האמת העולים במשפט, [קביעות שמהוות חלק] מהפרורגטיבה הנתונה למותב הדן בראיות". עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי יצר "דרישה עצמאית לחוות דעת וטרינרית יש מאין בניגוד לפקודת הראיות ובניגוד לתכליתה של חוות הדעת", שאין עמה כל יתרון להוכחת הכאב שחווה כלבו. לשיטת המבקש, הרף שהציב בית המשפט המחוזי להוכחת מצבו הבריאותי של הכלב מהווה "נטל כבד ובלתי מידתי". עוד גורס המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל בפסק דינו להתנגשות הדינים המתוארת לעיל.

בתגובתה לבקשה, גרסה המשיבה, כי "עסקינן בתיק עובדתי פשוט", אשר אינו מצדיק דיון "בגלגול שלישי". לטענתה, "אין כל פסול בדרישת בית המשפט המחוזי, כי מצבו הרפואי של הכלב יוכח באמצעות עד מומחה לעניין", וכי המומחה יפרט אם מצבו הרפואי של הכלב מונע את האפשרות לקשור אותו ברצועה. לשיטתה של המשיבה, צדק בית המשפט המחוזי משלא הסתפק בעדותו הסובייקטיבית של המבקש בכדי להוכיח עובדה אובייקטיבית, קרי, מצבו הבריאותי של כלבו. עוד טענה המשיבה, כי המבקש הגיש, אמנם, מסמך מאת וטרינר ביחס למצבו הרפואי של הכלב, ואולם, המבקש נמנע מלהעיד את הוטרינר "או וטרינרים אחרים שאת מסמכיהם הגיש לבית המשפט קמא, והדבר מדבר בעד עצמו". עוד נטען, כי המסמך שהוגש אינו מציין במפורש כי מצבו הרפואי של הכלב אינו מאפשר את קשירתו.

בקשה להצטרף להליך במעמד של ידיד בית המשפט

ביום 30.5.2018, ביקש ארגון "נח" – התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים, להצטרף להליך דנן כידיד בית המשפט. לאחר בחינת הבקשה ואת התנגדות המשיבה אליה, לא ראיתי לצרף את הארגון להליך זה.

כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 3742/18 פלוני נ' פלוני (25.7.2018); רע"פ 4070/18 שניר נ' מדינת ישראל(1.8.2018)). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות. למרות ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו אופי של בקשה המעלה טענות משפטיות עקרוניות או נושאים בעלי חשיבות ציבורית רחבה, נראה כי, הלכה למעשה, עוסקת הבקשה בעניינו הפרטי של המבקש, וזאת בלבד, ואין מתעורר כל חשש כי נגרם לו אי צדק מהותי או עיוות דין. די בכך, בכדי לדחות את הבקשה לרשות הערעור.

עם זאת, בית המשפט העליון ראה צורך להתייחס למקצת מטענותיו של המבקש, בבחינת למעלה מן הצורך. והוא קיבל עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה נדרשת חוות דעת של וטרינר מוסמך המוגשת כדין על מנת להוכיח כי מצבו הרפואי החמור של הכלב פוטר את המבקש מהחובה הסטטוטורית לקשור אותו ברצועה, וככלל לא ניתן להסתפק בעדותו של המבקש, בדבר מצבו הרפואי של כלבו. הגשת חוות דעת מקצועית כאמור, ובמידת הצורך, גם זימונו של הוטרינר, אשר חיבר את חוות הדעת, להעיד במשפט, הם מהלכים מתבקשים, ואינם מהווים נטל כבד מנשוא. משהוכיחה המשיבה את כלל יסודות העבירה בעניינו של המבקש, מבלי שעלה בידו להקים ספק סביר בדבר אשמתו, היה מקום להרשיעו בעבירה שיוחסה לו. לכן, לא נפל משגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערבות בפסק דין ב"גלגול שלישי".

ביחס להתנהלותה של המשיבה, אל מול בעלי כלבים המבקשים, מטעמים רפואיים, לאשר את המצאות כלביהם במרחב הציבורי ללא רצועה. סבר העליון, כי ההתייחסות לטענות אלה אינה יכולה להעשות במסגרת בקשת רשות ערעור זו. ככל שהמבקש סבר, כי הטיפול בפניותיו בהקשר הנדון הינו לקוי, מן הראוי לפנות אל הגורמים המוסמכים במשיבה, על מנת להציף את הנושא, ולהבטיח קבלת מענה ראוי ברמה האישית והמערכתית. ניתן, כמובן, לפנות גם לערכאות שיפוטיות, ככל שהרשות נמנעת מלהשיב לפניותיו של המבקש, או שהתשובה אינה עולה בקנה אחד, לשיטתו של המבקש, עם כללי המנהל התקין ועקרונות המשפט המנהלי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.