עו"ד נועם קוריס – איפה אתם שמים את הטלפון הנייד שלכם ?

עו"ד נועם קוריס – איפה אתם שמים את הטלפון הנייד שלכם ?

5 ימים לאחר שנרכש מכשיר טלפון חכם מחב' דינמיקה סלולר (סלקום) הפסיק הטלפון לעבוד לחלוטין, פשוט הפסיק להידלק. אומר כבר עתה, שבמועד רכישת הטלפון מבטיחה סלקום שהטלפון מגיע עם שנה אחריות.

אז הטלפון התקלקל ולוקחים אותו ראשית כל למעבדה של חב' הסלולר. במעבדה של דינמיקה (סלקום) הודיע איש שירות הלקוחות שאין מה לעשות, מדובר בבעיה שנוצרה מלחיצה חזקה על הטלפון כך שהאחריות על הטלפון אינה מכסה את הנזק.

איש שרות הלקוחות אף הודיע, שמחיר החלק שיש להחליף הוא כמעט כמו מחירו של טלפון חדש ושבכלל אין בנמצא את החלק הזה בארץ, כי עוד לא הביאו חלפים לאותו דגם חדיש של מכשיר טלפון חכם.

בקיצור, סיכם איש שירות הלקוחות, צריך לקנות טלפון חדש ואת הישן אפשר לזרוק לפח, אפילו שהוא נקנה רק לפני חמישה ימים ואפילו שלפחות כלפי חוץ שום דבר בו לא נשבר.

המקרה הגיע לבית המשפט בתל אביב במסגרת ת"ק 56476-06-15 שם עלו מספר שאלות מעניינות שיכולות להגיע לכיס של כל אחד מאיתנו.

הסתבר למשל, שלטענת סלקום כאשר אנו נושאים את הטלפון החכם שלנו בכיס שלנו, מדובר בשימוש לא סביר ובלתי אחראי שיכול לבטל את אחריותה של סלקום על האחריות שנתנה לנו למכשיר הטלפון.

לא יודע מה איתכם אבל לי זה נשמע מאוד מוזר, בעיקר כשגם השופט נטה לקבל את עמדת סלקום לכך שנשיאת מכשיר טלפון בכיס מהווה שימוש לא סביר… אתם מבינים, אם תקנו מכשיר טלפון ותשימו אותו בכיס, יש מצב שתוותרו בכך על האחריות למוצר שקיבלתם.

בסופו של דבר דרך אגב, זה באמת מה שהשופט קבע, שהאחריות נעלמת בגלל שימוש לא סביר ושלשים טלפון בכיס זה לא סביר.

מנגד, בית המשפט קיבל את טענות התובע לכך שלפי חוק הגנת הצרכן מחוייב היבואן להחזיק חלפים למוצר אלקטרוני שנמכר על ידו, ולא עזרו טענות דינמיקה שממילא לא היה כדאי להחליף את החלק שנפגם לאור העלויות הגדולות שלו יחסית לעלות הטלפון עצמו ואפילו לא העטנות שניתן להזמין את החלק ותוך חודש הוא יגיעו, ולכן בית המשפט החליט לבטל את עסקת רכישת הטלפון והשבת סכום הרכישה לקונה, ועוד בתוספת פיצוי לא מבוטל לקונה, בגלל שנמכר לו טלפון מבלי שבדינמיקה החזיקו חלפים מתאימים.

אז איפה אתם נושאים את מכשיר הטלפון שלכם ?

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

מודעות פרסומת

עו"ד נועם קוריס –  על ההבדל בין לשון הרע להוצאת דיבה

עו"ד נועם קוריס –  על ההבדל בין לשון הרע להוצאת דיבה

נראה שרוב רובם של האנשים כלל לא יודעים מה ההבדל בין הוצאת דיבה ובין לשון הרע. מסתבר, שכל פרסום שלילי או אמירה רעה כנגד אדם מהווה בעצם לשון הרע.

הוצאת דיבה לעומת לשון הרע הנה פרסום שלילי או אמירה רעה שאינם מוגנים בחוק לשון הרע.

כלומר אם לפשט את הדברים, הרי שלפי המשפט הישראלי פרסום לשון הרע אינו דבר בלתי חוקי בהכרח ואילו הוצאת דיבה אינה חוקית.

ההגנות המנויות בחוק איזור לשון הרע מתפרסות על פני מספר נושאים, החל מהעדר רכיב פרסום- כלומר שפחות משני אנשים כולל הנפגע ראו או שמעו את הפרסום, דרך הגנת אמת דיברתי ובתום לב, ועד הגנות מסוג חסינות, למשל על עניינים הנאמרים תוך כדי דיון משפטי, על ידי שופט, דיין, בעל דין או עורך דין, או החסינות המקובלת על הנאמר במליאת הכנסת.

 %d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a1-2017

חוק לשון הרע אף מבחין בין פרסום עובדות לכאורה, שיש בהם משום לשון הרע והן אינן אמת לבין פרסום דעות או פרשנויות שבדרך כלל יחסו תחת חופש הביטוי.

במסגרת תביעות בגין לשון הרע, אסור להביא עובדות אודות עברו של הנפגע מהפרסום, אלא אם העובדות קשורות במישרין לפרסום.

בתיקי לשון הרע בבתי המשפט יוצא גם שהצדדים כאילו מהפכים, כך שלאחר שהוכח שהנתבע אכן פרסם את פרסומי לשון הרע, יהא מוטל עליו להוכיח את אחת ההגנות המנויות בחוק, ופעמים רות מלאכת הוכחת האמת בפרסום בדיעבד אינה מלאכה פשוטה, ולו לאור הנטל להוכיח הדברים בראיות כשרות ומתאימות, על ידי הנתבע.

 

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

 

תגיות:

 

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס –  על שימוע, שרה נתניהו ועבירות מסוג פשע

עו"ד נועם קוריס –  על שימוע, שרה נתניהו ועבירות מסוג פשע

בימים האחרונים מלאה התקשורת בדיווחים על כך שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש כתב אישום נגד הגב' שרה נתניהו, בכפוף לקיום שימוע בעניינה.

יש בתקשורת מי שכבר חרץ את גורלה של הגב' שרה נתניהו ופרשנים שונים אף הציעו אפשרויות להסדר טיעון של שרה נתניהו עם התביעה.

לא ברור האם אינטרס או חוסר ידע הוביל למסקנות נחרצות וחפוזות אצל פרשנים רבים בתקשורת, אך ניכר שהסדר טיעון הנו שלב המצוי בדרך כלל לאחר הגשת כתב אישום וכאשר הנושא כבר נמצא באולמו של בית המשפט ואיל שימוע הנו שלב מקדמי בהרבה, אשר אינו מרמז בהכרח על הגשת כתב אישום.

עוד במקורות העם היהודי, הסבירו גדולי הפוסקים את חשיבות מתן זכות השימוע דווקא טרם מתקבלת החלטה בעניינו של אדם, למשל כפי שהדברים נאמרו על-ידי ר' משה איסרליש, הרמ"א, מגדולי הפוסקים

ובעל המפה (ההגהות) שעל השלחן הערוך, וממנהיגו של המרכז היהודי בפולין במאה השש עשרה. ואלה דבריו: (שו"ת, הרמ"א, קח): פשיטא דאי אפשר לדון בדבר בלי שמיעת הנתבע, כי התורה אמרה 'שמוע בין אחיכם הוא הפסוק בספר דברים, א, טז: "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, בין איש לבין אחיו ובין גרו'

כך, בהתאם לדין בישראל של שנת 2017, מחוייבת הפרקליטות להעביר הודעה לחשוד כאשר מועברים לטיפולה חומרים מהמשטרה בחשדות לעבירות מסוג פשע, או במקרים מסויימים בהתאם לתפקידו של החשוד.

תמונה נועם קוריס מערוץ 2

מכתבי היידוע נועדו לשמור על זכויות החשוד, לייעל את מהלכי התביעה ולחסוך בהגשת כתבי אישום מקום שאין בכך הכרח. ברי, כי הליכי השימוע שהוסדרו בהנחיות נותנים סיכוי מהותי ומשמעותי לחשודים לשכנע שאין מקום להגיש נגדם כתב אישום. כזה הוא מצבה של שרה נתניהו. התביעה בראשותם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הם שאמורים לאכוף הליכי שימוע במצב שדעתם של התובעים אינה נעולה. כך מחייבת ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, מכוחה הוצאה ההנחיה שלעיל

"השימוע נועד לאפשר לחשוד בעבירה מסוג פשע לשטוח את טענותיו לפני הרשות המוסמכת קודם שתחליט אם יש מקום להעמידו לדין. זכות השימוע מגנה על זכויות חשודים, ועשויה לייעל את מלאכת התביעה. ככל שיהא ביד החשוד לשכנע את התביעה שאין להעמידו לדין, תיחסך ממנו הפגיעה האינהרנטית הנלווית לאישום פלילי בעבירה חמורה. כך גם ייחסכו משאבי תביעה ושיפוט הכרוכים בניהולו של הליך פלילי. השימוע עשוי לחדד את המחלוקות בין הנאשם לתביעה ולייעל את ניהול ההליך; הוא אף עשוי לעודד הידברות בין התביעה להגנה בניסיון לגבש עסקת טיעון. מנגד, השימוע עלול לסרבל את עבודת התביעה ולדחות את פתיחתו של ההליך הפלילי. כדי שיגשים את תכליותיו באופן מיטבי, יש לקיים את השימוע מראש. זהו הכלל, וככל שאין טעמים לסתור, מן הראוי להקפיד עליו…" (ע"פ 1053/3 הייכל נ' מדינת ישראל).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס: על הספאם של גרופר קניות חברתיות בע"מ וחסימת זכויות הצרכנים לאחר התביעה הייצוגית

עו"ד נועם קוריס: על הספאם של גרופר קניות חברתיות בע"מ וחסימת זכויות הצרכנים לאחר התביעה הייצוגית

בית המשפט העליון נדרש להחליט לאחרונה לגבי מידת החסימה של זכויות הצרכנים לתבוע, לאור הליכי תביעה ייצוגית שנוהלו בעבר נגד גרופר קניות חברתיות

 לאתר משרד עורכי הדין נועם קוריס ושות',

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני חדלות פירעון מאז שנת 2004.

בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א  7294/17 עו"ד זילברג נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ נדונה בערכאה השלישית (כערכאת ערעור שניה) השאלה שהוגדרה בכתב התביעה כך: "האם פסק הדין שהתקבל במסגרת התובענה הייצוגית מהווה מעשה בית דין לגבי התביעה לפיצוי הסטטוטורי (פיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק) של התובע?" וזאת לאחר ששתי ערכאות קבעו שאכן פסק דין שניתן בתביעה ייצוגית לגבי דואר זבל, יהווה מעשה בית דין כנגד חברי הקבוצה שלא ביקשו לפרוש ממנו, מייד עם אישור התביעה הייצוגית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס כותב על פרטיות ותביעות ייצוגיות בנושא ספאם (חוק התקשורת)

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בית המשפט העליון קבע, כי המבקש נמנע מלהתייחס בבקשתו לשאלה מדוע לא עשה דבר על מנת לצאת מן הקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית, דבר שהיה מונע תחולתו של מעשה בית דין בעניינו. בית המשפט אף לא מצא צורך להכריע האם שאלת היותם של הסעדים הקבועים בסעיפים 30א(ט) (פיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]) ו-30א(י)(1) ("פיצויים שאינם תלויים בנזק") לחוק התקשורת – הינם סעדים מצטברים או חלופיים-, וקבע כי אף אם מדובר בסעדים מצטברים ולא חלופיים, עדיין מדובר בשני סעדים בגין אותה עילה, וממילא חסום המבקש מלהגיש תביעה נוספת, אישית, בגין אותה עילה אשר כבר מוצתה בתובענה הייצוגית.

 

מלכתחילה, המבקש הגיש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבה, בגין קבלת מאות הודעות פרסומת מטעמה, חרף הודעת סירוב ששלח חזרה, במסגרתה ביקש להסירו מרשימת התפוצה (להלן: התביעה האישית). בתביעתו, דרש המבקש כי בית המשפט יפסוק לטובתו את סכום הפיצוי הסטטוטורי המרבי, לפי חוק התקשורת התשמ"ב-1982 (בזק ושידורים) (להלן:חוק התקשורת) (1,000 ₪ בגין כל הודעת פרסומת), ברם העמיד את תביעתו על הסכום המקסימלי שניתן לתבוע בסדר דין מהיר.

81a3b-nk

במסגרת התובענה הייצוגית אליה התייחס המבקש (ת"צ 10440-07-12 טל רבי נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ (להלן: התובענה הייצוגית), אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הסדר פשרה מתוקן, אשר חל על כל מי שהיה מנוי ברשימות התפוצה של המשיבה מיום הקמתה בחודש מרץ 2010 ועד למועד אישור הסכם הפשרה. אין חולק, כי התקופה שבגינה הוגשה התביעה האישית חופפת לתקופה עליה חל הסכם הפשרה, לפי הקבוע בו. ואולם, בכתב התביעה נטען כי הקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית הורחבה שלא כדין, שכן במסגרת הסכם הפשרה נכללו בה חברים שלא נכללו במועד הגשתה (ובהם המבקש), ומשכך המבקש אינו נמנה על חברי הקבוצה ולא חל ביחס אליו מעשה בית דין.

בית המשפט השלום דחה את התביעה ובית המשפט המחוזי אף קבע, כי עסקינן ב"מקרה מובהק של תביעת סרק" וחייב את המבקש בהוצאות לטובת המשיבה בסך של 2,500 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 12,500 ₪.

עו"ד נועם קוריס- על מיליון דרכים למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס- על מיליון דרכים למיליון הראשון

יש ספר שקראתי, שאני לא בטוח לגבי שמו, שמסביר בצורה פשוטה ומתמטית איך כל אחד יכול להיות מיליונר, על ידי היצמדות לתוכנית קלה ובטוחה.

הנוסחה לפי אותו הספר אינה לוקחת סיכונים מיותרים ועובדת על חשבון פשוט ותפיסה לפיה 10% תשואה לשנה בממוצע על הכסף הינה עניין בהישג יד, שלא דורשת כישורים מיוחדים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס כותב על פרטיות ותביעות ייצוגיות בנושא ספאם (חוק התקשורת)

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

לפי אותה הנוסחה, אם נשקיע 100,000 ₪ בריבית של 10% לשנה, ונוסיף לכך עוד פחות מ 40 ₪ בכל יום, נוכל תוך בערך 15 שנים להיות בעליהם של מיליון ₪, ללא סיכון וללא ספקולציות.

תבדקו אותי, באמצעות מנגנון הריבית דריבית שלרוב שמורה לבנקים אך בפועל פתוחה בפני כל אדם, נוכל להחזיק בכמעט מ 140,000 ₪ אחרי שנה אחת, בכ 170,000 ₪ אחרי שנתיים, בלמעלה מ 200,000 ₪ אחרי שלוש שנים ואם תמשיכו בחישוב, תגלו שתוך בערך 15 שנים אתם כבר מיליונרים.

קישור: לקבלת הצעות על השקעות

95504-25d725a025d7259525d725a225d7259d2b25d725a725d7259525d725a825d7259925d725a1-2b25d725aa25d7259c2b25d7259025d7259125d7259925d725912017

בכל מקרה, בהתחשב בעובדה שבבנקים לא מקבלים כבר כמעט כלום על חסכונות ולאור שהבורסה ושק ההון נתפסים אצל רבים מאיתנו כמסוכנים, הרי שמנגד, קיימות הרבה אפשרויות השקעה היום, החל ממתן הלוואות חברתיות שנתפס כתחום בטוח יחסית, בשנתיים האחרונות קמו גופים למתן "הלוואות חברתיות" כמו "בלנדר" הגופים האלה מציעים הלוואות לציבור הרחב (החל מ-4.5 אחוזים לשנה), והם אטרקטיביים גם למשקיעים, להם מבטיחים מינימום של כ 6 אחוזים לשנה – ריבית טובה בהרבה מכל השקעה במסלול בנקאי או מסלול שמרני בשוק ההון, רק חשוב לציין, שמתוך התשואה המובטחת עוד  גובות הפלטפורמות עמלות, כך שלפחות מניסיוני, נותר בידי המשקיע לאחר גם הפקדה ל'קרן הביטחון' המוצעת על ידי האתר, תשואה של פחות מ 4%.

פתרון אפשרי נוסף הנו רכישת חניה והשכרתה, לאחרונה נמכר מקום חניה בבניין משרדים הסובל ממצוקת חניה כמו כל מרכז תל אביב, בכ-160 אלף שקל, והוא מושכר ב-900 שקל לחודש – תשואה ברוטו של כ- 7 אחוזים.

הבעיה היכולה לצוץ– חניות למכירה בבנייני משרדים בתל אביב הן מצרך נדיר. ככל שמתקדמים אל ערים אחרות במרכז ניתן לרכוש חניות בבנייני משרדים גם ב-40 עד 50 אלף שקל (חולון, הרצליה ועוד) ולהשכירן ב-400-300 שקל לחודש ואף להשיג תשואות גבוהות יותר. איפה מוצאים חניות למכירה? בלוחות הנדל"ן באינטרנט, אצל מתווכים העוסקים בנדל"ן מסחרי וכו'.חשוב לומר,. שעל פי החוק אסור להעביר חנייה רשומה בטאבו לידיים אחרות (שכן היא חלק ממבנה המגורים), בנוסף מדובר בעסקת מקרקעין לכל דבר ועניין ולכן היא חייבת במס רכישה, הסכמים מפורטים ואם מדובר בעסק, גם בתשלום מע"מ.

אפשרות נוספת אשר יכול להיחשב בטוחה, הינה הלוואה להאצת צמיחה של עסקים יציבים וקיימים, ללא מתווכים ופלטפורמות, והמדובר בהשקעה שיכולה להניב בין 8% ל 10% אחוזי ריבית לשנה, בצורת תשואה מובטחת ומגובה בערבויות, ובתשלומים קבועים וידועים מראש, אשר מאפשרים למשקיע שליטה בהשקעתו.

קישור: הצעות על השקעה בתשואה מובטחת עם תשלומים קבועים וידועים מראש

כתבה זו אינה מהווה ייעוץ או המלצה לביצוע השקעות ואשמח אם תספרו לי במייל על כל הצעת השקעה מעניינת שאתם רוצים להציע או שבה נתקלתם, ושלא סקרתי כאן.

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות', הטור של עו"ד נועם קוריס בחדשות כל הזמן 

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

 

 

 

 

עו"ד נועם קוריס –  נדחתה עתירת ישיבת תורת חכם לקבלת תמיכות

עו"ד נועם קוריס –  נדחתה עתירת ישיבת תורת חכם לקבלת תמיכות

בית המשפט העליון דחה לאחרונה שתי עתירות בעניין קבלת תמיכה ממשרד החינוך. העותרות עמותת ישיבת תורת חכם ללימודי הנגלה והפנימיות ועמותת דיבובי אהרון מאיר עתרו לסיוע של בג"ץ אשר דחה את עתירותיהם בהרכב של שלושה שופטים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו"ד נועם קוריס- מיליון דרכים למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – על בהלת הביטקוין וסכנת השורט

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בשתי עתירות שנשמעו במאוחד, במסגרתן ביקשו העותרות (שהינן עמותות רשומות ומוסדות ציבוריים, המפעילות, כל אחת, ישיבה וכולל) כי נורה על ביטול החלטותיה של המשיבה 1 (להלן גם: ועדת התמיכות) לדחות את בקשותיהן לקבל תמיכה עבור שנת 2015, שניתנו בהתאם ל"מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעילות" (להלן: מבחני התמיכה), שנקבעו בהתאם לסעיף 3א(ה) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1983 (להלן: חוק יסודות התקציב).

 

רקע עובדתי בבג"ץ 5801/15

 

בתאריך 16.03.2014 נערכה ביקורת לעותרת בבג"ץ 5801/15 (להלן: עמותת דיבובי אהרון או: העמותה), בהתאם לנוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ולדיון בהן לפי חוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985 (שתוקן בתאריך 02.11.2014; להלן: הנוהל הכללי). בדו"ח הביקורת האמור נכתב כי בכתובת הרשומה כמקום פעולתה של העמותה קיים אתר בנייה, ואולם לא נמצא מקום שיכול לשמש ככולל. נוכח ממצאי הביקורת החליטה ועדת התמיכות לעכב את העברת תשלומי התמיכה בעמותה לשנת 2014 עד לקיום ביקורת נוספת.

 

בתאריך 30.09.2014 נערכה ביקורת שנייה לעמותה, ובגדרה נמצא כי חסרו 7 תלמידים מתוך 28 תלמידים מדווחים. בביקורת שלישית, שנערכה בתאריך 26.10.2014 חסרו 5 תלמידים מתוך 28 תלמידים, עליהם דיווחה העמותה.

 

בהתחשב באמור לעיל, נשלח בתאריך 17.02.2015 מכתב לעמותה, בו הודע לה כיועדת התמיכות החליטה להפחית את התמיכה שאושרה לה מתחילת שנת 2014, וזאת בהתאם לנוהל הכללי. באותו המכתב נמסר לעמותה כי בכפוף להפחתה האמורה לעיל, הוחלט לשחרר את עיכוב התמיכה בעמותה, ולשלם את כספי התמיכה מיום העיכוב.

 

בתאריך 22.07.2015 קיבלה עמותת דיבובי אהרון מכתב נוסף בו הודע לה כי ועדת התמיכות החליטה לדחות את בקשתה לתמיכה לשנת 2015, וזאת מכיוון שהיא לא עמדה כבר בראשית שנת 2015 במספר התלמידים המזערי הנדרש לשם קבלת תמיכה על פי סעיף 14(2)(ב) למבחני התמיכה (להלן: מספר התלמידים המזערי) – בו החלה לעמוד רק בחודש מאי 2015.

 

לאחר קבלת ההודעה פנתה העמותה למשיבים בתאריך 18.08.2015 בדרישה לקבל את פרוטוקול הדיון שנערך בעניינה, ולערוך לה שימוע באשר להחלטה האמורה.

 

בתאריך 20.08.2015 העמותה נתבקשה להעביר את טענותיה בכתב, והיא עשתה כן בתאריך 23.8.2015.

 

העתירה שבפנינו הוגשה בתאריך 27.08.2015 – עוד טרם שנתקבלה תגובה מאת המשיבים להשגות העמותה.

 

רקע עובדתי בבג"ץ 5803/15

 

בתאריך 10.12.2014 נערכה ביקורת לעותרת בבג"ץ 5803/15 (להלן: ישיבת תורת חכם או: הישיבה) ובמסגרתה נמצא כי חסרים בה 29 תלמידים מתוך 52 תלמידים מדווחים. לטענת ישיבת תורת חכם, החוסר בביקורת זו נבע מנסיעתם של רבים מהתלמידים לחתונת בנו של אחד מהמלמדים בישיבה, שהתקיימה בעיר בני ברק. ישיבת תורת חכם טענה כי למחרת היום נשלח מטעמה מכתב למשיב 2 (להלן גם: האגף), המבהיר את החוסר, בגדרו ביקשה שהמשתתפים בחתונה לא יספרו כחסרים בביקורת. לישיבה נערכה ביקורת נוספת בתאריך 28.12.2014, ובה חסרו 7 תלמידים מתוך 52 תלמידים מדווחים.

 

בתאריך 09.02.2015 נשלח מכתב לישיבה ובו היא נתבקשה להגיב לעניין החוסר, ונמסר לה כי בהתאם לנוהל הכללי יש להפחית תמיכה בגין תלמידים שנעדרו בשתי ביקורות. לטענת הישיבה, היא הגיבה למכתב הנ"ל למחרת היום, הבהירה שנית את נסיבות המקרה, וכן חזרה על בקשתה שלא למנות כחסרים את התלמידים שהשתתפו בחתונה.

 

בתאריך 04.03.2015 נשלח מכתב נוסף לישיבה, ובו, בין היתר, הודע לה כי הוחלט להפחית את התמיכה בה בעבור התלמידים שחסרו בשתי הביקורות עד להתייצבותם של התלמידים פיזית באגף, וחתימתם על תצהיר לגבי המקום בו הם לומדים.

 

במכתב נוסף שנשלח לישיבה בתאריך 13.05.2015 נמסר לה כי בגין העובדה שבחודש ינואר 2015 ירד מספר הלומדים בה מן הסף הנדרש – הוחלט לדחות את בקשתה לתמיכה לשנת 2015. ישיבת תורת חכם פנתה למשיב 2 בבקשה לקבל את פרוטוקול הדיון בעניינה, ולקבוע לה מועד לשימוע, בגדרו תוכל להשיג על החלטותיה של וועדת התמיכות.

 

בתאריך 26.05.2015 הועבר הפרוטוקול האמור לישיבה. בתאריך 20.07.2015, ועוד בטרם שהישיבה העבירה את טענותיה והשגותיה –  נשלח אליה מכתב נוסף, ובו הודע לה כי וועדת התמיכות דנה בערעורה, והחליטה כי מאחר שבחודשים ינואר עד אפריל בשנת 2015 הישיבה לא עמדה בתנאי הסף של מספר התלמידים המזערי הנדרש – החלטתה של ועדת התמיכות עומדת בעינה. לפיכך הישיבה פנתה בתאריך 13.08.2015 למשיבה 4 (להלן: ועדת הבדיקה) בדרישה לבחון שנית את החלטותיה של ועדת התמיכותלהפחתת התמיכה בה לשנת 2014, ולדחיית בקשתה לתמיכה בשנת 2015.

 

עתירתה של ישיבת תורת חכם הוגשה בתאריך 27.8.2016, גם היא עוד בטרם שנתקבלה תגובת המשיבים לפנייתה הנ"ל.

 

טיעוני העותרות באשר להחלטה להפחתת התמיכה בהן לשנת 2014

 

עמותת דיבובי אהרון, טוענת כי העובדה שרק בתאריך 17.02.2015 נתקבלה ההחלטה להפחית את התמיכה בה לשנת 2014 ולשחרר את עיכוב תשלומי התמיכה לשנה זו – הובילה לעזיבתם של תלמידים רבים שהיו רשומים ללימודים אצלה, ואשר לא רצו להיות במצב של חוסר ודאות, ובהמשך לכך העמותה אף לא הגיעה למספר התלמידים המזערי הנדרש לשם קבלת תמיכה בינואר 2015.

 

לטענת ישיבת תורת חכם ההחלטה להפחית מזכאותה ביחס לשנת 2014 התקבלה בחוסר סבירות, ומבלי שהופעל שיקול דעת, או שניתנה לה האפשרות להשמיע כראוי את טענותיה כנגד ההחלטה האמורה. לטענת הישיבה, לא היה מקום לקבוע כי התמיכה בה תופחת בגין התלמידים שלא נכחו בביקורת שנערכה בתאריך 10.12.2014, שכן הוסבר למשיבים שאותם תלמידים נעדרו בשל השתתפותם בחתונה.

 

טענות העותרות ביחס להחלטה לדחות את בקשתן לתמיכה לשנת 2015

 

העותרות טוענות כי ההחלטות לדחות את בקשותיהן לתמיכה בשנת 2015 מבוססות על פרשנותם השגויה, לשיטתן, של המשיבים למבחני התמיכה. לגישת העותרות, מבחני התמיכה אינם מחייבים עמידה במספר התלמידים המזערי כבר בתחילת השנה וכדרישת סף, ולטענתן במבחנים האמורים אין כל רמז לכך שאי עמידה בתנאי זה בתחילת השנה תגרור פסילת תמיכה לכל השנה. לתפיסת העותרות, יש לפרש את מבחני התמיכה באופן בו מספר התלמידים המזערי איננו תנאי סף שנתי. לשיטת העותרות, יש לבחון את העמידה בתנאי זה ב-4 מועדים שונים במהלך השנה (המפורטים בסעיף 12(ד) למבחני התמיכה), ולשנות את מתן התמיכה הניתנת בין המועדים הנ"ל – בהתאם למספר התלמידים הרשומים במוסד.

 

העותרות טענו עוד כי למיטב ידיעתן – בעבר נהגו המשיבים להעביר כספי תמיכה למוסדות גם כאשר הם לא עמדו ברף התלמידים המזערי בתחילת השנה. לטענתן, במקרים אלו נתקבלה תמיכה בעבור אותם חודשים בהם עמדו המוסדות ברף הנדרש. לשיטת העותרות שינוי המדיניות הנטען נעשה באופן בלתי תקין, וללא כל התראה מראש, והוא אף מוביל להפלייתן לרעה, ביחס לגופים אחרים המקבלים תמיכה.

 

עוד טענו העותרות כי התנהלותם של המשיבים יצרה אצלן ציפייה שהתבררה בדיעבד כשגויה, וזו הובילה אותן להסתמך על כך שיוכלו להיות זכאיות לדמי תמיכה לשנת 2015. לשיטתן, בשל ההסתמכות האמורה הן רשמו תלמידים רבים ללימודים אצלן, ובכך שינו את מצבן לרעה. בתוך כך נטענו הטענות הבאות:

 

עמותת דיבובי אהרון גרסה כי בשיחה בעל פה שהתנהלה במשרדי האגף בחודש פברואר 2015, הובהר לה כי החל מהמועד הקובע הבא היא תוכל להיות זכאית לתמיכה, ואולם לדבריה בקשתה לקבל את האישור האמור בכתב – לא נענתה. לגישתה, התנהלותם של המשיבים יצרה אצלה הסתמכות שהיא תוכל לזכות לתמיכה, חרף כך שלא עמדה במספר התלמידים המזערי כבר בתחילת השנה. עמותת דיבובי אהרון טענה עוד כי עצם העובדה שנערכה לה ביקורת נוספת בתאריך 18.06.2015, חרף כך שהיא לא עמדה בתנאי המזערי בתחילת השנה, מחזקת את טענתה לפיה המספר המזערי איננו תנאי סף שנתי, שכן, לדבריה, אין כל טעם לערוך ביקורת למוסד שממילא לא עמד בתנאי הסף בתחילת השנה.

 

עמותת דיבובי אהרון הוסיפה כי הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה העמיקה מכיוון שההחלטה בעניינה התקבלה רק בתאריך 22.07.2015. בכך, לטענת העמותה, המשיבה 1 פעלה בניגוד להוראותיו של סעיף 6(ז) לנוהל הכללי, הקובע כי על וועדת התמיכות להתחיל לדון בזכאותם של המוסדות התורניים לא יאוחר מהראשון לחודש מרץ של השנה הרלבנטית, וכי לכל המאוחר ניתן להחליט בבקשות לתמיכה עד לשלושים לחודש יוני של אותה השנה.

 

ישיבת תורת חכם טוענת בהקשר האמור כי המכתב המודיע לה על שחרור כספי התמיכה נתקבל אצלה בתאריך 04.03.2015. לטענתה רק בתאריך 13.05.2015 הובהר לה כי המכתב האמור לא נגע לכספי התמיכה של שנת 2015, אלא לשנת 2014. לשיטת הישיבה – פער הזמנים שבין שני המכתבים יצר אצלה הסתמכות שהיא תהיה זכאית לתמיכה לשנת 2015, וגרם לה לשנות את מצבה לרעה, ולקלוט מספר רב של תלמידים לשנת 2015.

 

טענות המשיבים

 

המשיבים טענו מנגד בתגובתם המקדמית כי דין העתירות להידחות על הסף, וגם לגופן.

 

ביחס לשנת 2015 המשיבים טוענים כי העתירות הוגשו לאחר שהעותרות פנו למשיבים לשם בחינת החלטת וועדת התמיכות, ואולם העתירה הוגשה כבר בתאריך 27.08.2015 – עוד טרם שנתקבלה תגובתם. לפיכך, לטענת המשיבים, דין טענותיהן של העותרות במישור זה להידחות בגין אי מיצוי הליכים. המשיבים טוענים עוד כי עד להגשת העתירות דנן העותרות לא השיגו על ההחלטות להפחתת התמיכה לשנת 2014, ולפיכך, לגישת המשיבים, טענות אלו נגועות הן באי מיצוי הליכים, והן בשיהוי מאיין.

 

גם לגופם של דברים המשיבים גורסים כי דין העתירות להידחות, שכן טענות העותרות אינן מקימות עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. בתוך כך טענו המשיבים כי בקשותיהן של העותרות להכרה בהן כזכאיות לקבלת כספי תמיכה נדחו לאחר שנמצא שהן אינן עומדות בתנאי הסף של מספר מזערי של 15 תלמידים בראשית השנה. לשיטת המשיבים הכרה במוסדות לצורך קבלת תמיכה היא הכרה שנתית, ואישור התמיכה השנתי נקבע בהתאם לעמידת המוסדות בתנאי הסף במועד הגשת הבקשה לתמיכה, ולמעט במקרה של שינויים המביאים לכך שהמוסדות יחדלו לעמוד בתנאים – אישור זה יוותר בתוקפו לאורך כל שנת הלימודים. כן טענו המשיבים כי הן על פי הנוהל הכללי והן על פימבחני התמיכות, על העותרות מוטלת החובה לדווח על שינויים ואירועים מיוחדים במוסדות, וכי  היה על העותרות להודיע מבעוד מועד הן על יציאתם של התלמידים הלומדים בישיבת תורת חכם לחתונה, והן על שינוי מיקום מוסד הלימודים בעמותת דיבובי אהרון. לטענת המשיבים, אי דיווח כאמור הינו עילה להפסקת התמיכה במוסדות תורניים, וגם משום כך אין לקבל את טענותיהן של העותרות.

 

המשיבים הוסיפו כי אין ממש בטענות האפליה שהעלו העותרות, שכן לשיטתם טענות אלו נטענו בעלמא, וללא כל סימוכין. לדברי המשיבים לא חל כל שינוי מדיניות בסוגיה זו, ומספר התלמידים המזערי הנדרש הוא תנאי סף מחייב הנבדק ביחס לכלל המוסדות הן בתחילת השנה (ואי עמידה בו, מובילה לטענתם לדחיית הבקשה לאישור זכאות שנתי), והן במהלך השנה (או-אז אי עמידה בתנאי המינימום תביא להפסקת התמיכה במוסד).

 

המשיבים מוסיפים כי פרשנותן של העותרות, לפיה ניתן לעמוד במספר התלמידים המזערי גם בשלב מאוחר יותר במהלך השנה ולזכות לתמיכה בעבור השנה כולה עומדת בניגוד לתכלית הנוהל הכללי, וקבלת הפרשנות האמורה עלולה לפגוע בשוויון מול מוסדות אחרים – שעמדו בתנאי הסף האמור בתחילת השנה. לשיטת המשיבים, המועדים הקובעים המפורטים בנוהל הכללי, מתייחסים רק למוסדות שבקשתם הראשונית אושרה, ומטרת הבחינה הנוספת הינה לאפשר גמישות בסכומי התמיכה המוענקים למוסדות, בשים לב לשינויים החלים במוסדות בהתאם לתקופות הלימוד הנוהגות במוסדות תורניים.

 

המשיבים גורסים עוד כי גם דינה של טענת ההסתמכות שהעותרות העלו להידחות, שכן מתן התמיכות הוא פררוגטיבה של המדינה, וודאי שהמוסדות הנתמכים לא יכולים לטעון כי קבלת תמיכה בשנה אחת גרמה להם להסתמכות כי יזכו לה גם בשנה העוקבת, זאת מכיוון שתקציב התמיכות מחולק מחדש מדי שנה ועל פי היקף פעילותם המשתנה של המוסדות.

 

המשיבים טענו עוד כי אין ממש גם בטענת העותרות לפיה ההודעה על כך שבקשותיהן להכרה בזכאותן נדחו – נמסרה להן באיחור. בתוך כך הפנו המשיבים להנחיות החשב הכללי לביצוע התקציב החל מחודש ינואר 2015, הקובעות כי מכיוון שחוק יסודות התקציב לא אושר במועדו, הרי שעד לאישור תקציב המדינה לשנת 2015 –ועדת התמיכות לא תקבל החלטה סופית בדבר תמיכה בגופים הנתמכים מתקציב המדינה, ולא תודיע לגופים אלה על תמיכה כלשהי שאושרה להם (ראו: מש/4 בבג"צ 5801/15). מכאן נובע, לטענת המשיבים, כי ההחלטות בעניינן של העותרות נתקבלו, בנסיבות, במועדן. המשיבים הוסיפו בהקשר זה כי מעצם הפנייתן של העותרות למועדים הקבועים בנוהל הכללי ניתן ללמוד כי הן מודעות לצורך בקבלת אישור זכאות שנתי לדמי התמיכה, וגם משום כך אין לקבל את טענת ההסתמכות שהעותרות העלו.

 

ההליכים בעתירה והתפתחויות נוספות

 

העתירות הועברו לדיון בפני הרכב כאשר בקשתן של העותרות למתן צווי ביניים נדחתה בהחלטה מתאריך 09.09.2015.

 

לאחר הדיון שהתקיים בתאריך 22.12.2015 ניתנה אפשרות לישיבת תורת חכם לצרף מסמכים ממערכת הדיווח של עמותה אחרת (עמותת עטרת אבות), שלא צורפה לעתירות. לשיטת הישיבה מסמכים אלו מחזקים את טענתה להסתמכות, שכן עולה מהמסמכים כי במערכת הדיווח של עמותות אחרות שאינן עומדות בתנאי הסף מופיע בגדר הסכום לתשלום המספר "0.00", בעוד במערכת שלה הופיעו סכומים לתשלום, וזאת החל מחודש מאי בשנת 2015, אזי היא החלה לעמוד במספר התלמידים המזערי הנדרש  (ראו: נספח ד' לבקשה מטעם העותרות מתאריך 14.12.2015). כן ניתנה הזדמנות לעמותת דיבובי אהרון לצרף מסמך המעיד על כך שבסמוך לאחר הביקורת שנערכה אצלה בחודש יוני 2014 היא הודיעה למשיבה 1 שתלמידיה לומדים באופן זמני במקום אחר – ואף ציינה את כתובתו.

 

בתגובת המשיבים למסמכים הנ"ל, נטען כי הפלט ממערכות הדיווח של המוסדות אינם מלמדים דבר, שכן מדובר בשיקוף אוטומטי של הזנות המוסד עצמו. בתוך כך טענו המשיבים כי המסמכים ממערכת הדיווח שלעמותת עטרת אבות נוגעים לשנים שבהן כלל לא אושרה תמיכה לעמותת עטרת אבות, וגם משום כך העותרת איננה יכולה להיתלות בהם.

 

המשיבים טענו עוד בהקשר זה כי הניסיון לערוך ביקורת בכתובת הרשומה שלעמותת דיבובי אהרון נערך בתאריך 16.04.2014, ואילו המכתב המודיע על שינוי הכתובת שהוגש מטעם העמותה – נשלח רק למחרת היום. בהקשר זה מטעימים המשיבים כי על פי הנוהל הכללי חלה על המוסדות החובה לדווח מראש על כל שינוי רלוונטי, ובכלל זה על שינוי מקום הפעילות, וזאת, בין היתר, על מנת למנוע מן המוסדות המבוקרים את האפשרות להיערך לביקורת, ובכך לגרום לעיוות של הממצאים.

 

דיון והכרעה

 

לאחר עיון בעתירה, בחומרים שצורפו לה, בתגובות הצדדים, ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים – הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות, וזאת הן על הסף, והן לגופם של דברים.

 

סעיף 9 לנוהל הכללי קובע את המועדים והדרכים בהם ניתן להשיג על החלטותיה של ועדת התמיכות:

 

"(ז) מוסד ציבור הרואה את עצמו נפגע מהחלטת ועדת התמיכות לשנות, לעכב או להפסיק את תמיכתו כאמור בסעיף 13, או מוסד ציבור שוועדת התמיכות החליטה לגביו כי קיבל תמיכה באופן פסול או תוך הטעיה כאמור בסעיפים 14 עד 17, רשאי בתוך 21 ימים מיום קבלת החלטת ועדת התמיכות, לפנות לוועדת התמיכות בדרישה לטעון לפניה את טענותיו, בכתב או בעל פה (להלן – הליך שימוע).

(ח) דחתה ועדת התמיכות את טענותיו של מוסד ציבור בהליך שימוע, רשאי מוסד הציבור לפנות לוועדת הבדיקה בבקשה לבחון את עניינו, ובמידת הצורך להחזירו לוועדת התמיכות לדיון נוסף.

(ט) החשב הכללי רשאי, בהמלצת ועדת הבדיקה, להורות לוועדת התמיכות לקיים דיון בנוגע לפגם שמצא בהחלטה שקיבלה." (שם, ההדגשות שלי – ח"מ)

 

חרף האמור בסעיף 9 הנ"ל, ישיבת תורת חכם התייחסה מפורשות להחלטה להפחית את התמיכה בה לשנת 2014 רק במסגרת מכתבה למשיבה 4 – שנשלח בתאריך 13.08.2015, בעוד שההחלטה עצמה התקבלה כבר בתאריך 04.03.2015. בדומה לכך,עמותת דיבובי אהרון התייחסה להחלטה שנתקבלה בעניינה ביחס לשנת 2014 רק במסגרת העתירה שבפנינו. מכאן עולה כי למעשה שתי העותרות לא עמדו בלוחות הזמנים באשר להחלטה להפחית את התמיכה בהן לשנת 2014.

 

זאת ועוד – אחרת. העותרות לא השלימו את ההליך הנדרש לשם השגה על החלטתה של ועדת התמיכות, שכן על פי הנוהל הכללי, לאחר פנייה לוועדת התמיכות, וקיום שימוע בעניינן – היה עליהן לפנות לועדת הבדיקה, בהתאם לסעיף 9(ח) הנ"ל.

 

עמותת דיבובי אהרון לא המתינה אף לסופו של הליך השימוע טרם שהגישה את העתירה דנן. בעניינה של ישיבת תורת חכם אמנם דומה שלא נערך לה שימוע בהתאם להוראות סעיף 9(ז) הנ"ל. ואולם, לאחר קבלת החלטתה של ועדת התמיכות לדחות את ערעורה – הישיבה לא המתינה לקבלת מענה למכתב ששלחה לוועדת הבדיקות טרם שהגישה את עתירתה, ואף לא פנתה לועדת התמיכות עצמה כדי לשטוח את טענותיה. משכך, שתי העותרות לא מיצו, איפוא, את ההליכים ביחס להחלטותיה השונות של וועדת התמיכות. דומה שדי באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי דין העתירות להידחות, שכן צד אשר לא מיצה כראוי את טענותיו בהליכים מול הרשות המינהלית אינו יכול לבוא ולהעלות טענות אלה במסגרת הליך של ביקורת שיפוטית (השוו: עע"מ 5937/14 ‏אברישמי אניאט ו- 14 אחרים נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (19.07.2015)).

 

לטענת העותרות ההחלטה שלא לאשר את בקשתן לתמיכה לשנת 2015 הינה בגדר הפליה שלהן אל מול מקבלי תמיכות אחרים, שכן לשיטתן המשיבים שינו ממדיניותם מבלי להודיע על כך מראש. עם זאת דומה כי העותרות לא הרימו את הנטל להוכיח כדבעי את טענותיהן האמורות. כידוע, ביחס לפעולותיה של רשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המינהלית וחזקת החוקיות, ועל העותרים מוטל הנטל להפריכן. לצורך כך, אין די בטענה סתמית, אלא יש צורך בביסוס הנשען על תשתית ראייתית הולמת (ראו: בג"ץ 1971/07 שירקוב נ' משרד הפנים -מינהל האוכלוסין (15.11.2012); בג"ץ 2445/06איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (31.05.2009); עע"מ 4072/11 עירית בת-ים נ' ירדנה לוי (06.11.2012); בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות פיסקה 54 (01.08.2010); עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות(‏28.02.2011)). כאמור, המשיבים הצהירו כי התנאי של מספר התלמידים המזערי המופיע בסעיף 14(2) למבחני התמיכה מיושם על ידם בפועל כתנאי סף הנדרש לשם אישור זכאות שנתית, ולטענתם זה האופן בו הם נוהגים ביחס לכלל המוסדות התורניים המגישים בקשה לתמיכה. לפיכך, ומכיוון שלמעשה העותרות לא הציגו ראיות מבוססות המעוררות ספק באשר לתקינות פעולתן של הרשויות המנהליות – לא ניתן לקבל את טענותיהן במישור זה.

 

מעבר לכך יש להזכיר כי על הרשויות מוטלת החובה לנהוג בשוויון בעת חלוקת תמיכות כגון אלו שבבסיס העתירות שבפנינו (עיינו: עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים (14.09.2010)). חובה זו באה לידי ביטוי בין היתר בסעיפים 2 ו-3 למבחני התמיכה, שלשונם כך:

 

"2. התמיכה עצמה צריך שתינתן על פי עקרונות של סבירות ושוויון בין מקבלי התמיכה השונים.

  1. בבואה לדון ולהחליט בכל בקשה ובקשה לתמיכה, תשקול הועדה את כל נסיבותיו של הענין, תוך יישום שוויוני, אחיד ועניני של המבחנים".

 

בהתחשב באמור לעיל, ובהינתן כי לא הוכח שהמשיבים מיישמים את מבחני התמיכה באופן בלתי שוויוני – נראה כי בנסיבות, דווקא קבלת עמדתן הפרשנית של העותרות היא זו שתוביל לפגיעה בשוויון מול מוסדות אחרים שהגישו בקשה לתמיכה לשנת 2015. דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שאין חולק כי העותרות לא עמדו בחודש ינואר של שנת 2015 במספר התלמידים המזערי הנדרש.

 

בדומה, לא ניתן לקבל גם את טענתן של העותרות לפיה הן הסתמכו על כך שיזכו לתמיכה בשנת 2015, שכן מושכלות יסוד הן כי לגופים המקבלים כספי תמיכה מרשויות המדינה – אין כל זכות קנויה בהם (השוו: בג"צ 8418/03‏ אולפנא כפר פינס ו-15 אח' נ' משרד הפנים (04.07.2005); בג"צ 9547/06 הקרן החדשה לקידום ולעידוד יוצרי קולנוע וטלוויזיה נ' המועצה הישראלית לקולנוע (14.04.2008)). בהקשר זה ראוי להדגיש כיהעותרות טוענות כי הן הסיקו מן המכתבים בהם הודע להן על ביטול הקפאת התמיכה לשנת 2014 כי הן יהיו זכאיות לתמיכה בשנת 2015, ואולם למעשה לא ניתנה לעותרות כל הבטחה ממשית שהן יהיו זכאיות לתמיכה בשנה האמורה (עיינו: יואב דותן "הבטחה מינהלית לציבור" משפט וממשל ה' 465 (התשס"ז); דפנה ברק-ארז "הגנת הציפייה במשפט המינהלי" עיוני משפט כז (ו) 209 (2003); בג"צ 8350/12 פרחי גן יבנה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (‏07.05.2015); בג"צ 9634/08 מועצה אזורית חוף השרון נ' שר הפנים (05.10.2009)).

 

אף במכתב ששלחה עמותת דיבובי אהרון למשיב 2 לאחר השיחה שהתקיימה, לטענתה, במשרדי המשיב 2 בחודש פברואר 2015, נכתב כך:

 

"מבירור שערכנו אצל פקידות המשרד הובהר שברישום הבא נהיה זכאים לתקציב, כמובן, בהתאם למכסת התלמידים הנדרשת" (ראו: נספח ג' לעתירה ב-בג"צ 5801/15).

 

גם נוסח מכתב זה מראה כי טענתה של העמותה שהתנהלותם של המשיבים הובילה אותה להבנה שהיא תוכל להיות זכאית לתמיכה בעבור שנת 2015 – איננה מבוססת, שכן נראה כי גם בפגישה האמורה הובהר לעמותה כי זכאותה לתמיכה תלויה בעמידה במכסת התלמידים הנדרשת.

 

בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי העותרות וודאי היו מודעות לכך שאפילו מקום בו נתקבל אישור מפורש לתמיכה בשנה מסוימת – תמיכה זו ניתנת להפחתה, לעיכוב, ואף לשלילה. על פי סעיף 3(א) לנוהל הכללי, בעת הגשת בקשת התמיכה על המוסד מגיש הבקשה להתחייב, בין היתר, לדברים הבאים:

 

"(4) יעמוד בכל התנאים לקבלת תמיכה הקבועים בנוהל זה ובתנאים האחרים שקבע המשרד בנוגע לתמיכה;

(10) הוא מסכים לכך שככל שיתברר למשרד כי מוסד ציבור לא עמד בתנאים ובהתחייבויות שנקבעו בקשר לתמיכה או לא היה זכאי מלכתחילה לתמיכה, יגבה המשרד ממוסד הציבור את הסכומים ששולמו לו ביתר או את מלוא  הסכומים שהוא חייב למשרד, לפי העניין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מן המועד שבו החלו להיות משולמים ביתר, בהתאם לסעיף 19;

(11) כי הוא מודע להוראות נוהל זה בכלל ובפרט להוראות לעניין שינוי, עיכוב או הפסקת התמיכה כמפורט בסעיפים 13 עד 19 וכן כי הוא מודע להוראות מבחני התמיכה לפיהם הוא מגיש את בקשת התמיכה ומבצע את הפעילות שבעדה הוא מבקש תמיכה;

(12) הוא מודע לכך שהמשרד רשאי להקטין, לעכב או להפסיק את מתן התמיכה או מימון אחר אם לא קויימו כל התנאים או ההתחייבויות בקשר למתן התמיכה, או אם הופחת תקציבו עקב מדיניות כלכלית, הכל בהתאם לאמור בנוהל זה ולהוראות החשב הכללי כפי שיקבעו מזמן לזמן."

 

לא זו אף זו. עמותת דיבובי אהרון מטילה, כאמור, על המשיבים, ובהחלטה לעכב את תשלומי התמיכה לשנת 2014 – את האחריות לכך שבחודש ינואר 2015 לא עמדה במכסת התלמידים הנדרשת, ואילו ישיבת תורת חכם טוענת כי ההחלטה להקפיא את התמיכה בה לשנת 2014 נתקבלה שלא כדין. עם זאת, מסתבר כי שתי העותרות לא הודיעו מבעוד מועד על השינויים, או האירועים שהיו בבסיס ההחלטות להפחתת התמיכה בהן לשנת 2014, וזאת בניגוד להנחיותיו המפורשות של  האגף.

 

כך, בחוזר לשנת הלימודים התשע"ו 2015-2014, שפורסם על ידי האגף, נכתב מפורשות כי חלק מהתנאים לקבלת התמיכה הוא עדכון מראש על שינוי בכתובת המוסד:

 

"שינוי כתובת וזמני הלימוד

כחלק מתנאי הזכאות לתמיכה, חובה להזין במערכת "תלמוד" את זמני הלימוד וכתובת המוסד, בה מתקיימים הלימודים, וכן לצרף מפה ברורה של מקום הלימודים.

נדגיש, כי הלימודים יתקיימו אך ורק בכתובת זו והיא הקובעת לעניין ביקורות (ההדגשה במקור – ח"מ).

טענות לגבי שינוי זמני או אתרי הלימוד, לעומת הזמנים והאתרים שהמוסד דיווח עליהם ללא שינוי מראש במערכת – לא יתקבלו" (ההדגשה שלי – ח"מ).

(ראו: נספח א' להודעה מטעם העותרות מתאריך 14.12.2015).

 

בחוזר האמור מודגש גם כי יש לעדכן מראש על כל יציאה מן המוסד, וכי בהעדר דיווח מוקדם כאמור – התמיכה במוסד עלולה להיפסק:

 

"אירועים מיוחדים וטיולים

מוסדות אשר מקיימים תכנית ימי פעילות מרוכזים במסגרת הלימודים מחוץ לכותלי המוסד, ידווחו על התכנית מראש, בפירוט המועדים והתכנים. התכנית תצורף לבקשת התמיכה, ויש לקבל את אישור המשרד בכתב.

מוסדות ידווחו מראש על אירועים מיוחדים כגון: יציאה מרוכזת של תלמידים למבחנים, חתונה, הילולה, ביקור בקברות צדיקים, טיולים, לוויה, או כל יציאה מתוכננת אחרת…

מוסד שלא דיווח לפחות יומיים מראש על השינויים בהתאם למפורט לעיל עלולה התמיכה במוסד – להיפסק"

(ראו: שם; ההדגשות במקור).

 

העולה מן המקובץ מלמד, איפוא, כי העותרות עצמן לא הקפידו לפעול בהתאם לנהלים הנוגעים לקבלת התמיכה, וזאת הן בהתנהלותן מול המשיבים בנוגע לביקורות השוטפות, והן באופן בו התנהלו בעת שרצו להשיג על ההחלטות שהתקבלו בעניינן. לפיכך, חרף כך שדומה כי גם התנהלותם של המשיבים לא הייתה מיטבית, דומה כי לא נפל בהחלטותיהם פגם ממשי, המקים עילה להתערבות (עיינו: בג"צ 7677/10 זיד ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (07.11.2012); בג"צ 1555/06 יצחק קינג נ' עיריית ירושלים(15.05.2006); בג"צ 2223/15‏ רגבים נ' שר הביטחון (‏22.07.2015)).

 

כאמור, לאחר הדיון הגישו העותרות מסמכים שונים של עמותות אחרות,   על-מנת להוכיח טענתן כי להבדיל מהעותרות, עמותות אלה מקבלות פלט של – אפס. אלא שלא ניתן להקיש מעניינן של אותן עמותות לעותרות מהטעמים שפורטו בתגובת המדינה מיום 19.01.2016.

 

 

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

 

עו"ד נועם קוריס –  על סמי פיצוציות וחילוט כספי פשיעה

עו"ד נועם קוריס –  על סמי פיצוציות וחילוט כספי פשיעה

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- מיליון דרכים למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס – על בהלת הביטקוין וסכנת השורט

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

נגד אדם בשם יזהר כהן  ונגד עוד ארבעה אחרים הוגש ביום 25.11.2014 כתב אישום המייחס שורה של עבירות הקשורות בייצור, סחר והפצה של סמים והספקת חומר מסוכן. כתב האישום תוקן מספר פעמים, ונוספו בו, בין היתר, אישומים כלפי המערער והחברה, שעניינם עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. כתב האישום העדכני (כתב אישום מתוקן בשלישית מיום 26.3.2015) (להלן: כתב האישום), כלל שלושה אישומים המופנים כלפי המערער. באישום הראשון נטען כי המערער ואחרים, קשרו קשר לייצר, להפיק, להחזיק ולסחור בסמים מסוכנים, בחומרים מסכנים ובחומרים מסוכנים. המערער, רוקח בהכשרתו, הואשם בכך שעשה שימוש בחברה, שהיא חברה למסחר בתרופות שבבעלותו, כפלטפורמה לרכישת כמויות גדולות של עלים מצמחי הדמיאנה והחוטמית, וכי בעלים אלה נעשה שימוש לצורך ייצור "סמי פיצוציות" מסוגים שונים (להלן: חומרי ערבוב או עלי הדמיאנה). לפי הנטען בכתב האישום, המערער ונאשם נוסף, שמעון גרובר (להלן: גרובר), החזיקו בחומרי ערבוב לשם ייצור כמות של למעלה מ-580 ק"ג סמים מסוכנים. בשל מעורבותו, יוחסו למערער, בהתאם לדיני השותפות, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (ייצור וסחר בסם), עבירות של ייצור, הכנה והפקת סמים, עבירות של סחר בסמים, עבירות של ניסיון לייצור, הכנה והפקת סמים, עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה של החזקת כלים המשמשים להכנת סם שלא לשימוש בצריכה עצמית, עבירה של ייצור וסחר בחומר האסור בהפצה, ועבירה של החזקת חומר מסוכן.

באישום השני נטען כי המערער וגרובר קשרו קשר לסחור בתרופות ובחומרים מרעילים ומסוכנים ללא היתר כדין. לפי הנטען, המערער היה רוכש את התרופות והחומרים בהיתר, במסגרת ניהול החברה, ומעבירם לחזקתו של גרובר על מנת שזה יסחר בהם ללא היתר. במסגרת זו, סיפקו המערער וגרובר לאחרים חומרים שונים, לרבות פראצטמול, קפאין, לידוקין, טהורין, סיבוטרמין ומוניטול. בשל מעורבותו בכך, יוחסו למערער עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון (הספקת חומר מסוכן) ושל הספקת חומר מסוכן.

באישום השלישי (אישום רביעי בכתב האישום) נטען כי בין השנים 2014-2012, פעלה החברה, בעצמה ובאמצעות המערער, במטרה לרמות ולהונות את רשות המיסים, ובכך להתחמק או להשתמט מתשלום מס. נטען כי במסגרת דיווחי המס של החברה בשנים אלה, דרשה החברה בכזב הוצאות עבור רכישות חומרי הערבוב, שאותן לא ביצעה בפועל ואשר בוצעו על-ידי גרובר. בכך, הגדילה החברה את הוצאותיה שלא כדין והפחיתה את הכנסתה החייבת במס. בשל האמור יוחסו למערער ולחברה עבירות של השמטת הכנסה, ניהול ספרי חשבונות כוזבים, מרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס. כמו כן יוחסו למערער בלבד עבירות של סיוע לאחר להתחמק ממס.

בהליך הפלילי שהתנהל נגדו, הגיע גרובר להסדר טיעון עם המאשימה והורשע על פי הודאתו בשלושה אישומים, בהם שני האישומים הראשונים שבהם הואשם גם המערער. בשל הרשעתו זו, גזר בית המשפט קמא על גרובר עונש של עשרים חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור על כל עבירה מהעבירות בהן הורשע, וכן הורה על חילוט כספיו של גרובר שנתפסו במהלך החקירה, בסך של 94,853 ש"ח.

ביום 21.3.2016 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט קמא בעניינם של המערערים. בית המשפט קמא קבע, כי המערער היה מודע לכך שעלי הדמיאנה משמשים בסיס לייצור סמי פיצוציות, תוך שהוא שולל את גרסתו לפיה כמחצית מכמות העלים שנרכשו (כ-6 טון) נרכשה על-ידו לשם ייצור תמציות צמחים מעלים אלה שאותם מכר לבתי מרקחת במסגרת פעילות החברה. כמו כן קבע בית המשפט קמא, כי המערער היה שותפו של גרובר באספקת עלי הדמיאנה לתעשיית סמי הפיצוציות, וכי יש לראותו כגורם משמעותי בהליך ייצור זה. עם זאת, בשים לב לכך שסמי הפיצוציות נוספו לתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) רק ביום 7.8.2014, ונוכח העובדה שלפי חומר הראיות בתיק חל סמוך למועד זה נתק בין גרובר לבין המערער, קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי גרובר פעל ברשותו ובהסכמתו של המערער או בשיתוף עמו גם לאחר המועד שבו הפכו סמי הפיצוציות "סם מסוכן" כהגדרתו בפקודת הסמים. משכך קבע בית המשפט כי אין להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון על פי פקודת הסמים ובקשר אליה. עם זאת, לאור העובדה שהחומרים הפעילים בסמי הפיצוציות הוכרזו עוד בחודש אוקטובר 2013 כחומר אסור בהפצה לפי סעיף 5 לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג-2013 (להלן: חוק המאבק), הוסיף בית המשפט קמא וקבע כי יש להרשיע את המערער בעבירות מרובות של ייצור, סחר ואחזקה של חומר אסור בהפצה לפי סעיף 7(א) לחוק המאבק. עוד הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירה של החזקה ואספקת חומר מסוכן ובעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון. אשר לאישום השני, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בכל המיוחס לו – עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ואספקת חומר מסוכן. לבסוף ובכל הנוגע לעבירות המס, קבע בית המשפט קמא כי הכללת הוצאות רכישת עלי הדמיאנה בדו"חות השנתיים של החברה עולה כדי ביצוע כלל העבירות שיוחסו למערער ולחברה במסגרת האישום השלישי, למעט העבירות שעניינן סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס. בעניין אחרון זה קבע בית המשפט קמא כי משגרובר לא ניהל ספרים ולא הגיש דו"חות לרשויות המס, אין זה ברור כיצד רישום ההוצאות של גרובר בדו"חות החברה מסייע לו להפחית את חבות המס, ומשכך זיכה את המערער מעבירות אלה. בית המשפט קמא דחה טענה שהעלה המערער להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית וכן דחה בהקשר זה את טענתו כי הוא חשף את הפרשה כולה ופעל כמקור מודיעיני של היחידה לפשיעה פרמצבטית במשרד הבריאות. בית המשפט קמא קבע כי המערער לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו לביסוס הטענה בדבר אכיפה בררנית. כמו כן נקבע כי בנסיבות העניין, הידיעות שמסר המערער לא הפלילו אותו וכלל לא עברו לידיעת היחידה שחקרה את הפרשה ועל כן, אין לומר כי המערער תרם לחשיפתה.

בעקבות הכרעת הדין המרשיעה, גזר בית המשפט קמא ביום 4.7.2016 את דינם של המערערים. בית המשפט קמא קבע כי העבירות לפי חוק המאבק שביצע המערער פוגעות בשלום הציבור ובריאותו בעוצמה גבוהה. זאת בשים לב לכמות הגדולה של החומרים שהוכרזו כ-"אסורים להפצה" ולנזק העצום שצמח מהפצת חומרים אלה באופן בלתי חוקי. באשר לעבירות המס קבע בית המשפט קמא כי בהתחמקו מתשלום המס פגע המערער בקופה הציבורית ובעקרון שוויון הנשיאה בנטל על-ידי כלל האזרחים. בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם עומד על טווח שבין 10 ל-24 חודשי מאסר לאישום הראשון; בין 8 ל-20 חודשי מאסר לאישום השני; ובין 5 ל-15 חודשי מאסר לאישום השלישי, שעניינו עבירות המס. כנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ציין בית המשפט קמא, בין היתר, את היות המערער נעדר עבר פלילי, את העובדה שבשל הפרשה נסגרה החברה, את מצבו הרפואי המורכב ומנגד את העובדה שהמערער נמנע מליטול אחריות על מעשיו. בית המשפט קמא ציין כי לא מצא לנכון לחרוג לקולה ממתחם הענישה חרף מצבו הרפואי של המערער, וזאת בשים לב לחלקו המרכזי בפרשה ולפוטנציאל ההשפעה השלילית שטמון במעשיו. לאחר בחינת מכלול השיקולים הצריכים לעניין, גזר בית המשפט קמא על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור כל עבירה מאלו שבהן הורשע. כמו כן חייבו בית המשפט קמא בתשלום קנס בסך של 150,000 ש"ח או ששה חודשי מאסר תמורתם.

בנוסף, הורה בית המשפט קמא על חילוט כספים בסך של 600,000 ש"ח מתוך סכום כולל של כ-1,058,000 ש"ח שנתפס במסגרת החקירה (להלן: החלטת החילוט).

בגין פסק דין זה הוגשו ערעורים שונים לבית המשפט העליון ולמען שלמות התמונה יצוין כי עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר (בש"פ 6188/16 כהן נ' מדינת ישראל), וביום 10.8.2016 נעתר בית משפט זה לבקשה (כב' השופט (כתוארו אז) ח' מלצר) ועיכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער עד להחלטה אחרת. ביום 2.2.2017 הוסיף בית משפט זה (כב' השופטתברק-ארז) והחליט לעכב את ביצוע רכיב הקנס בגזר הדין. נקבע כי יתרת התשלומים על חשבון הקנס תשולם לשיעורין החל מיום 1.5.2017, וביום 27.4.2017 התקבלה החלטה נוספת בעניין הקנס בה נקבע כי עד החלטה אחרת ישלם המערער סכום של 5,000 ש"ח בכל חודש לסילוק יתרת הקנס. עוד יצוין למען שלמות התמונה כי ביום 6.9.2016 הגישו אחותו של המערער ובנו את הערעורים האזרחיים על החלטת החילוט בטענה כי הכספים שחולטו שייכים להם.

לטעמו של המערער, בית המשפט קמא שגה עת קבע כי המערער היה שותפו של גרובר במכירת חומרי הערבוב ליצרני סמים. בהקשר זה ביקש המערער להיבנות מדברים שאמר גרובר במסגרת עדותו בפני בית המשפט, מהם ניתן להבין, לגישת המערער, כי מדובר במיזם עצמאי שלו, וכי המערער לא ידע על השימוש שנעשה בחומרי הערבוב עד לחודש מאי 2014, אז סיפר לו גרובר על אודות חקירתו במשטרת באר שבע. כמו כן טען המערער כי בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו לא הוכח שגרובר מכר את חומרי הערבוב ליצרני סמי פיצוציות. המערער הוסיף וטען כי כל אספקה של חומרים אחרים שביצע גרובר ליצרני הסמים נעשתה שלא בידיעת המערער ומאחורי גבו. עוד נטען כי אין להסתמך על עדותו של גרובר נגד המערער, בהינתן הסתירות שעלו בין גרסתו בחקירת המשטרה לגירסה שמסר בבית המשפט וכן בשים לב לעובדה שעניינו של גרובר הסתיים בהסדר טיעון שיש לראות בו משום "טובת הנאה", ומשכך מדובר בעד שהוא עד מדינה והרשעה על פי עדותו מחייבת סיוע. המערער הוסיף וטען כי שגה בית המשפט בהתבססו על העדות של אהרון גרונדמן, מהמחלקה לפשיעה פרמצבטית במשרד הבריאות (להלן: גרונדמן), בציינו כי אין כל הגיון בכך שהמערער ימסור מידע על שותפו לביצוע הפשע ובכך יחשוף את השותפות עמו. על כן לטענת המערער מסירת המידע לגרונדמן מלמדת על כך שלא היתה שותפות כזו. עוד נטען כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירת קשירת קשר לביצוע עוון בשל אספקת עלי הדמיאנה. זאת משום שבמועד שבו נקשר הקשר הנטען (בשנת 2012), החומרים הפעילים שפורטו בכתב האישום טרם הוכרזו כחומרים אסורים להפצה. כמו כן נטען כי למערער לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן כנגד הרשעתו בעבירות החלופיות לפי חוק המאבק מכוח הוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכי בכל הנוגע לאישום השני, הוא הואשם כמבצע בצוותא, אך בהכרעת הדין נקבע כי הוא היה המבצע העיקרי, ואף זאת מבלי לתת לו הזדמנות סבירה להתגונן כנגד קביעה זו.

אשר להרשעת המערער והחברה בעבירות המס, טוען המערער כי קביעותיו של בית המשפט קמא שגויות באשר הן מבוססות אך ורק על עדותו של גרובר. לגרסת המערער, הוא אכן רכש כ-6 טון עלי דמיאנה שהיו מיועדים לייצור תמציות צמחים שאותן נהג למכור. על כן, לטענתו, ההוצאות שעליהן דיווח בדו"חות החברה משקפות את עלויות הרכישה של עלים אלה. אשר ליתרת עלי הדמיאנה שנרכשה, גורס המערער כי הוא לא היה מודע לכך שגרובר ביצע רכישה זו על שם החברה, כי לא קיבל לידיו את החשבוניות שהוצאו על שם החברה וממילא לא יכול היה לדווח על עלויות אלה כהוצאות. לטעמו של המערער, חישוב של עלויות עלי הדמיאנה בשילוב עם מלאי של חומרים נוספים שנעשה בהם שימוש לשם יצירת תמציות הצמחים, תומך אף הוא בגרסתו.

לחלופין מעלה המערער טענות כנגד גזר הדין וכנגד חומרת העונש. המערער טוען כי בית המשפט קמא ביסס את גזר הדין על עובדות שאינן נכונות. המערער מתייחס בהקשר זה, בין היתר, לקביעת בית המשפט קמא כי המערער היה מעורב בביצוע עבירות סמים, בעוד שהוא הורשע בביצוע עבירות על חוק המאבק. כן נטען כי שגה בית המשפט בקובעו מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאישומים בעוד שעל פי ההלכה הנוהגת היה עליו לקבוע מתחם אחד לכולם. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בכל הנוגע לקביעת נסיבות ביצוע העבירות ככל שהן נוגעות למערער והעצים את חלקו בביצוען בניגוד לראיות שהוצגו. עוד טוען המערער כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ולתסקיר שירות המבחן ולבסוף הוא טוען כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה בהינתן העונש שנגזר על גרובר, בפרט בשים לב לכך שגרובר הורשע בביצוע עבירות לפי פקודת הסמים, בעוד שהמערער הורשע בביצוע עבירות לפי חוק המאבק בלבד.

המדינה מצדה סומכת ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא, אשר התבסס לטענתה על ממצאי מהימנות ברורים וחד משמעיים המתייחסים לעדי התביעה שאת גרסתם אימץ בית המשפט וכן לעדות המערער שאת גרסתו דחה. המדינה סבורה כי במקרה זה אין כל הצדקה לסטות מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. במקרה דנן, כך טוענת המדינה, בית המשפט קמא מצא לאמץ את עדויותיהם של גרובר ושל נאשם נוסף, איתי סלע (להלן: סלע), מבלי שהתעלם מסתירות קלות שעלו בעדויותיהם, ולהעדיפן על פני גרסתו של המערער. המדינה מדגישה את חוסר הסבירות שבגרסת המערער, אשר לגביה לא הציג כל ראיה מהימנה, ולפיה רכש כמויות גדולות של עלי דמיאנה כביכול לשם ייצור תמציות צמחים בשיטה סודית שאותה המציא ושאותן מכר לבתי מרקחת שונים. המדינה מוסיפה וטוענת כי מעובדות המקרה עולה בבירור הקשר שבין גרובר לבין יצרני סמי הפיצוציות בכל הנוגע למכירת עלי הדמיאנה. כמו כן, עולה בבירור מעדותו של גרובר הקשר של המערער לשרשרת ייצור סמי הפיצוציות ומעורבותו באספקת החומרים המסוכנים מושא האישום השני.

אשר לטענות שהעלה המערער בדבר היותו של גרובר עד מדינה נטען כי אין לראות בהסדר הטיעון שאליו הגיעה המדינה עם גרובר משום טובת הנאה אשר הופכת אותו לעד מדינה, שעדותו טעונה סיוע. לטענתה לשם הרשעת המערער כמבצע בצוותא על סמך עדותו של גרובר, נדרשת על פי דיני השותפות ראיה לחיזוק בלבד. המדינה מוסיפה וטוענת כי המערער לא הראה כל טעם מדוע במקרה זה מתקיים חשש בעוצמה גדולה יותר מאשר במקרים אחרים להפללה על-ידי שותף, באופן המצדיק את החמרת הדרישה לתוספת ראייתית של סיוע. לגופם של דברים, טוענת המדינה כי חיזוק לעדותו של גרובר נמצא בעדותו של סלע וכן בעדותו של עד התביעה ציטרשפילר. המדינה מוסיפה ומצביעה על התנהגות המערער בתרגילי חקירה שנערכו לו ובשיחת טלפון בינו לבין גרובר, ממנה ניתן ללמוד על מעורבותו בעסקיו של גרובר. לבסוף עומדת המדינה על ההלכה לפיה קיימים מקרים ששקרי הנאשם עשויים אף הם לשמש תוספת ראייתית משמעותית כנגדו.

המדינה מודעת לכך שעצם ההחזקה בעלי דמיאנה אינה אסורה, אך סבורה כי אין לכך כל משמעות בענייננו, הואיל והמערער ביצע בצוותא עבירות לפי חוק המאבק בספקו ליצרני סמי הפיצוציות, כשותפו של גרובר, את העלים ששימשו מצע לחומר האסור לפי החוק. באופן דומה טענה המדינה כי המערער אינו יכול להיבנות מהעובדה שהיה רשאי להחזיק בחומרים האסורים הנזכרים באישום השני במסגרת עיסוקו המקצועי כרוקח וכי משהמערער העביר חומרים אלה לידיו של גרובר ללא כל פיקוח או אזהרה בדבר אופן השימוש בחומרים אלה, ברי כי מדובר במכירה או אספקה של חומרים אלה באופן שיש בו לסכן את משתמש הקצה, ומשכך בדין הורשע המערער בעבירה של החזקה ואספקת חומר מסוכן.

אשר לטענה לפיה לא ניתנה למערער הזדמנות להתגונן כנגד העבירות לפי חוק המאבק, טוענת המדינה כי מלכתחילה כלל כתב האישום מספר עבירות לפי חוק זה, ומשכך היה ברור שהמערער עומד בסיכון להרשעה גם בעבירות אלה. אשר לטענות בנוגע לעבירות המס, סבורה המדינה כי משגרסת המערער בכל הנוגע לשימוש בעלי הדמיאנה נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ומשנקבע כי השימוש בעלים נעשה שלא במסגרת פעילותה העסקית של החברה, הרי שהדיווח שנעשה לרשויות המס היה דיווח כוזב, ובדין הורשעו המערערים בעבירות אלה. כן סומכת המדינה את ידיה על קביעות בית המשפט בכל הנוגע לטענות ההגנה מן הצדק שהעלו המערערים.

בכל הנוגע לגזר הדין, סבורה המדינה כי העונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער מבטא את החומרה הטמונה במעשיו ואת הסיכון הנובע מהם. אשר ליחס שבין עונשו של המערער לבין העונש שהוטל על גרובר, ציינה המדינה כי בעניינו של המערער קיימים מספר שיקולים לחומרה שאינם מתקיימים או מתקיימים בעוצמה פחותה בעניינו של גרובר, ובהם העובדה שהחברה ששימשה כפלטפורמה לרכישת עלי הדמיאנה היא בבעלותו וכן העובדה שהמערער היה הגורם בלעדיו אין בכל הנוגע לחומרים הכימיים השונים שסיפק לגרובר. עוד ציינה המדינה כי בשונה מגרובר, המערער ניהל את ההליך הפלילי עד תום. לטעמה של המדינה, נסיבות אלה מובילות למסקנה כי העונש שהוטל על המערער הוא סביר בנסיבות העניין. המדינה אף דוחה את טענות המערער בכל הנוגע ליחס הראוי בין הענישה לפי פקודת הסמים לבין הענישה לפי חוק המאבק, בציינה כי המערער הורשע בעבירות נוספות, וכי הרשעתו ה-"עודפת" של גרובר נוגעת לתקופה קצרה של מספר חודשים (מחודש אוגוסט 2014, מועד הכללת סמי הפיצוציות בתוספת הראשונה לפקודת הסמים, ועד לחודש נובמבר 2014). בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי אין הצדקה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא ולפער הענישה הרחב שטען לו המערער.

להשלמת התמונה נציין, כי לקראת הדיון בערעור הוגש לעיון בית המשפט תסקיר מבחן משלים מטעם שירות המבחן למבוגרים. הערכת שירות המבחן היא, כי הגם שלהליך המשפטי אפקט הרתעתי כלפי המערער, לפי תפיסתו הוא לא היה מעורב בהתנהגות שבה הורשע והוא עדיין מתקשה לקחת אחריות על חלקו בביצוע העבירות. משכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה לענישה טיפולית-שיקומית בעניינו.

בית המשפט העליון כאמור, דחה את הערעורים והותיר את הכרעת הדין והחילוט על כנם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.