בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית

בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית

האם יש מקום לפטור עותרים מתשלום אגרה בעתירה שהוגשה לבג"ץ אך משום שהם מיוצגים בה על-ידי הסניגוריה הציבורית? זוהי השאלה שהוכרעה בבית המשפט העליון בעתירתו של יצחק אברג'יל ועוד 7 עותרים נוספים שיוצגו על ידי הסנגוריה הציבורית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

במסגרת העתירה שבכותרת מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לחתום עמם על הסדרי טיעון בהתאם להסכמות שגובשו לכאורה בין הצדדים במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד העותרים (תפ"ח 24984-07-15) ואשר מכונה "פרשה 512". בבקשה שלפניי מבקשים העותרים, המיוצגים על-ידי באי-כוח שונים מטעם הסניגוריה הציבורית, כי יינתן להם פטור מתשלום אגרה בשל כך שהם מיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית אשר לטענתם נושאת בהוצאות הגנתם. המשיבים מתנגדים לבקשה.

נקודת המוצא לדיון היא כי בעל-דין מחויב בתשלום אגרה בעת נקיטה בהליך משפטי. החיוב בתשלום אגרה מיועד להטיל על ציבור המתדיינים השתתפות בעלות ההליך המשפטי הניתן להם על-ידי המדינה, למנוע פתיחת הליכי סרק ולתמרץ הגשת תביעות בסכומים ריאליים ולא מופרזים. מנגד, חובת תשלום האגרה עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד חוקתית.

על-מנת לאזן בין תכליות אלה קובעות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) חובה כללית לתשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות) ובצידה אפשרות למתן פטור מתשלומה במקרה שבו ידו של בעל-דין אינה משגת ובית המשפט מתרשם כי ההליך מגלה עילה (תקנה 14 לתקנות). בנוסף, התקנות קובעות רשימה של מקרים שבהם יינתן פטור סטטוטורי מתשלום אגרה בנסיבות הקשורות בזהותו של בעל הדין (תקנה 19 לתקנות) או במהות ההליך (תקנה 20 לתקנות). כבר נקבע כי מדובר ברשימה סגורה של פטורים אשר אין להרחיבה וכי יש לבסס כל בקשה למתן פטור מתשלום אגרה על מקור בדין (ראו: ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פ"ד נט(4) 104, 109 (2005); רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק), פסקה 19 (5.1.2011)), הגם שאת הוראות הפטור הקיימות יש לפרש בהרחבה (ראו: בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע 1998, פ"ד נה(3) 869, 872 (2001)).

כידוע, התקנות אינן קובעות פטור סטטוטורי מתשלום אגרה למיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית. זאת, למשל, בניגוד לפטור הסטטוטורי הקבוע מתשלום אגרה ביחס לבעלי-דין המיוצגים על-ידי הלשכה לסיוע משפטי בתנאים הקבועים שם (תקנות 19(7) ו-19(8)). ייתכן כי הטעם להבחנה זו נעוץ בכך שבהליכים פליליים, שהם מרביתם של ההליכים שבהם מייצגת הסניגוריה הציבורית, אין חובת תשלום אגרה. אולם, סבורני כי הסיבה המרכזית להבחנה זו נעוצה בכך שבמקרים רבים ייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו מותנה בהכרח בהוכחת חוסר יכולת כלכלית. הן הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) והן הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הסנגוריה הציבורית)  קובעים שורה של מקרים שבהם הייצוג על-ידי הסניגוריה יינתן בהתחשב בסוגי העבירות והעונשים המוטלים בצדן ללא קשר למצבו הכלכלי של הנאשם או העצור (ראו: הוראות סעיף 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי והוראות סעיף 18(א) לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: דן ביין "חוק הסניגוריה הציבורית – סקירה תמציתית" משפטים כ"ח 481, 499-498 (להלן: ביין)). בנוסף, לבית המשפט סמכות כללית למינוי סניגור ציבורי במקרים שבהם הוא סבור שהדבר נדרש לניהול המשפט וללא קשר למצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם (ראו: סעיף 18(ב) לחוק).

הוראות אלה נובעות מהתכליות של מתן סיוע משפטי באמצעות הסניגוריה הציבורית אשר מכוונות להבטחת ייצוג משפטי נאות בהליכים פליליים וניהול המשפט באופן יעיל והוגן, וזאת לא בהכרח על רקע של נזקקות כלכלית (ראו: הצעת חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ה-1995; בש"פ 7235/18 שם טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (‏23.10.2018), וההפניות שם). זאת בניגוד לתכלית המובהקת של חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 הנועד להושיט סיוע משפטי למי שידו אינה משגת (ראו: הצעת חוק הסעד המשפטי, התשל"א-1970).

יחד עם זאת, אין לכחד כי לחוק הסניגוריה הציבורית גם תכלית סוציאלית חשובה נוספת והיא העמדת סיוע משפטי בהליכים פליליים למי שידו אינה משגת (להרחבה ראו: יובל אלבשן "נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט" עלי משפט ג(2) 497, 521-518 (2003). על פעילותה של הסניגוריה הציבורית באשר להתמודדות עם עבירות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית ראו למשל: טלי קסלסי־גולדשטיין, "'תיקי עוני' – התמודדות הסניגוריה הציבורית עם עברות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית" מעשי משפט ח 113 (2016)). משום כך, חוק הסניגוריה הציבורית קובע מקרים שבהם עצור או נאשם יקבלו ייצוג משפטי מאת הסניגוריה הציבורית על רקע מצבם הכלכלי (ראו: סעיף 18(א)(4) וסעיף 18(א)(7)לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: צו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו-1996). לא למותר לציין כי חוק הסניגוריה הציבורית אף הרחיב את המקרים שבהם קיימת זכאות לייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית על רקע מצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם לעומת המצב המשפטי שקדם לחקיקתו (ראו: ביין, בעמ' 499).

נוכח האמור סבר העליון כי ייצוגם של בעלי דין בהליכים אזרחיים באמצעות הסניגוריה הציבורית עשוי בהחלט להוות שיקול למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת הוראות תקנה 14 לתקנות שעניינה מתן פטור מחמת מצב כלכלי במקרים שבהם ההליך מגלה עילה. אציין כי כך אף נוהג בית משפט זה הלכה למעשה בהליכים המוגשים באמצעות הסניגוריה הציבורית, כגון בבקשות רשות לערער על פסקי דין בעתירת אסיר (ראו, למשל: רע"ב 10235/16 שררה נ' שרות בתי הסוהר (2.1.2017)). אולם, כל עוד לא נקבע אחרת בתקנות, אין בעובדה שבעל דין מיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית כדי להוות פטור "אוטומטי" מתשלום אגרה. זאת משום שכאמור לעיל, ייצוגם של בעלי דין על-ידי הסניגוריה הציבורית אין בו, מיניה וביה, כדי ללמד על כך שידם אינה משגת לשאת בתשלום האגרה.

עוד ציין בית המשפט, כי הבקשה למתן פטור מאגרה הוגשה כאמור בגדרה של עתירה לבג"ץ במסגרתה תוקפים העותרים את שיקול הדעת המינהלי של המשיבים באשר לשאלת החתימה על הסדר טיעון בעניינם. משכך, לא חלה בענייננו תקנה 20(8) לתקנות המורה על מתן פטור מתשלום אגרה בהליך פלילי (השוו: בשג"ץ 6474/16 כצמן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 2 (30.8.2016). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כבוד השופט נ' הנדל ביום 27.9.2016 בגדר בשג"ץ 6975/16; בג"ץ 3329/18 כצמן נ' פרקליטות המדינה (29.4.2018); בג"ץ 6748/18 מלצ'יקוב נ' שרת המשפטים (3.10.2018)).

אם כן, בענייננו, ייצוגם של העותרים על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו חוסה תחת פטור סטטוטורי לתשלום אגרה וגם אינו מעיד, בהכרח, על חוסר יכולת כלכלית לשאת בתשלומה. על כן, ומשעה שהעותרים לא העלו טענות פרטניות בנוגע למצבם הכלכלי – וראוי להדגיש בהקשר זה כי מדובר באגרה שתשלומה יחולק בין שמונה עותרים שונים – לא ראיתי להורות על מתן פטור מאגרה במקרה שלפניי.

הבקשה נדחית, אפוא. העותרים ישלמו את האגרה עד ליום 10.2.2019, אחרת יימחק ההליך ללא צורך במתן החלטה נוספת.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

עתרה 8 פעמים לבג"צ ותשלם קנס לאוצר המדינה

עתרה 8 פעמים לבג"צ ותשלם קנס לאוצר המדינה

לאחר 7 עתירות של הגב' פופוביץ לבג"צ, נדחתה עתירתה השמינית והיא תשלם הוצאות לאוצר המדינה

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בהחלטת בית המשפט שנכתבה על ידי כבוד השופט ע. פוגלמן נקבע שהעותרת פנתה לבית משפט העליון בפעם שמינית (ראו בג"ץ 4173/16 פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (12.9.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה 7)) בבקשה לבטל פסק דין שנתן בית הדין הארצי לעבודה על דרך הפשרה. פסק הדין ניתן לפני למעלה מ-20 שנה, והוא עסק בפיצויי פיטורים לעותרת ממוסד לימודי של המשיבים. הפיצויים שולמו לה (פסק הדין בעתירה 7, פסקה 2). עד כמה שאפשר להבין, אין בעתירה זו טענות שהן (או דומותיהן) לא נשמעו בעבר. כפי שצוין בפסק הדין בעתירה 7, בית משפט זה יתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה רק במקרים נדירים, שיש בהם סוגיה עקרונית ובעלת השפעות רוחב, ושורת הצדק מחייבת התערבות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)) – וענייננו אינו נמנה עם מקרים אלה. ועוד בדומה לאמור שם, הפניות החוזרות ונשנות של העותרת לערכאות שיפוטיות לאורך השנים באותו עניין מעידות על האופי הקנטרני והטורדני של העתירה (בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (28.6.2005)). בשל כל אחד מטעמים אלה יש לדחות את העתירה על הסף.

בית המשפט העליון קבע אם כן, שהעתירה נדחית על הסף ושהעותרת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

גיוס הבת לצה"ל לא מהווה עילה לחופשה מיוחדת ממעצר

גיוס הבת לצה"ל לא מהווה עילה לחופשה מיוחדת ממעצר

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן) במ"ת 14567-01-19 מיום 14.3.2019, לפיה יוכל המשיב לצאת ממעצרו ביום ראשון הקרוב, ה-17.3.2019, כדי ללוות את בתו הבכורה ללשכת הגיוס בתל השומר, בתנאי ערבות ופיקוח שנקבעו בהחלטה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

נגד המשיב ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים במסגרת הליך המעצר, ולנוכח מורכבותו של התיק והיקפו של חומר הראיות פיצל את הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכל אחד מהנאשמים בכתב האישום.

הדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים צפוי להתקיים רק ביום 19.6.2019.

ביום 11.3.2019 הגיש המשיב בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר" בגדרה ביקש להתיר לו "חלון יציאה" בן מספר שעות על מנת להשתתף במעמד גיוסה של בתו הבכורה לשירות בצה"ל.

המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי היא מנוגדת לנהלי שירות בתי הסוהר, שכן יציאה לצורך ליווי בן משפחה ללשכת הגיוס אינה נמנית בין המקרים החריגים בהם תותר יציאת עצור או אסיר בליווי שירות בתי הסוהר.

לאחר שקיים דיון בבקשה, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שקבע כי גיוסה של בת המשיב לצה"ל מהווה "אירוע רב חשיבות" עבורו. מטעם זה, התיר בית המשפט את יציאתו של המשיב למשך חמש שעות, בליווי ובפיקוח של שני מפקחים – אשתו וחמותו – לאחר שתפקדנה ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח כל אחת, ולאחר שהמשיב יפקיד ערבות בסך 50,000 ש"ח כערובה למילוי התנאים.

מכאן הערר, במסגרתו טוענת העוררת כי ההחלטה לשחרר את המשיב לצורך ליווי בתו ללשכת הגיוס מנוגדת לנהלי שירות בתי הסוהר, אשר על פיהם "הוצאת אסירים באבטחה מחוץ לבית הסוהר תיעשה רק במקרים חריגים ומטעמים הומניטריים". לשיטתה של העוררת, עניינו של המשיב אינו בא בגדרם של מקרים אלו.

העוררת הוסיפה וטענה כי אין לאפשר את יציאתו של המשיב לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, כעולה מעובדות כתב האישום, ולנוכח עברו הפלילי (בכלל זה שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גניבה, התפרצות למגורים, החזקת נשק גנוב, הסגת גבול, החזקת מכשירי פריצה, וקשירת קשר לעשות פשע, וכן ריצוי עונשי מאסר בפועל). משכך, טענה העוררת כי קיים "קושי" לתת בו אמון, וכי קיים חשש להימלטותו מן הדין.

בנוסף, הפנה בא-כוח העוררת, כהגדרתו, ל"מעורבותו העמוקה" של המשיב בקשר הפלילי של הברחת הסמים המתואר בכתב האישום.

מנגד, באי-כוח המשיב הדגישו את העובדה כי למעשה בשל אי-קבלת מלוא חומר החקירה, טרם נדרש בית המשפט המחוזי לראיות לכאורה ולבעייתיות הקיימת לשיטתם בחומר זה – בכלל זה קשיים שעשויים להתעורר מגרסת עד המדינה.

כן נטען כי עד עתה קביעת בית המשפט התייחסה ל"ניצוץ ראייתי" בלבד – ובשלב זה עומדת למשיב חזקת החפות.

בנוסף, הדגישו באי-כוח המשיב את חשיבות המאורע של גיוס בת המשיב לצה"ל.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה, ושקל את טענות הצדדים בדיון דחוף שהתקיים, הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

הגם שאין חולק על חשיבות מעמד הגיוס לצה"ל של בת המשיב עבורו ועבור בני משפחתו, בכלל זה הבת המתגייסת, אין מדובר בנסיבות חריגות או ב"אירוע הומניטארי" המצדיקים את יציאתו של המשיב מבין כתלי בית המעצר, בעת הזו ובטרם נדונה הבקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו.

שחרורו של עצור ל"חופשה זמנית" ממעצרו הינו חריג המתאפשר רק במקרים נדירים, ויש לעשות שימוש מושכל בהחלטה להורות כן.

גיוסו של בן משפחה לצה"ל אינו אירוע נדיר, וככזה, עשוי להיות רלוונטי לעצורים רבים.

קבלת בקשתו של המשיב להשתתף באירוע מסוג זה משמעותה על כן הרחבת מעגל הזכאים להשתחרר לחופשה קצרה בנסיבות דומות, וזאת בניגוד לקריטריונים המצמצמים שנקבעו באשר ליציאתו של עצור ממעצר לצורך השתתפות באירוע משפחתי או אירוע חריג אחר, הן בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.01 שכותרתה "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר", הן בהנחיית פרקליט המדינה מס' 5.10 מיום 1.7.2003.

בכך נבדל עניינו של המשיב מנסיבות הערר שנדון בהחלטה בבש"פ 1913/19 מדינת ישראל נ' לוי (14.3.2019), בעניינו של שותפו של המשיב דכאן לכתב האישום, בגדרו נתקבלה בקשת העצור ליציאה ממעצר בליווי שירות בתי הסוהר, לצורך התייצבות בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, בשל דחיפות העניין והשלכותיו על תוצאותיה של תביעתו לקבלת אחוזי נכות בעקבות תאונה.

בית המשפט העליון קבע שאינו מתעלם מחריגותן של נסיבות מעצרו של המשיב, אשר נתון מזה כשלושה חודשים במעצר מבלי שנדונה והוכרעה הבקשה לעצרו עד תום ההליכים, ויש להצר על הדחיה הארוכה עד למועד הדיון בבקשה. ואולם, בכך בלבד אין די כדי לאפשר את יציאתו של המשיב לחופשה זמנית, כמבוקש כעת.

על אף ההכרה בחשיבות ובמשמעות ליווי בתו של המשיב ללשכת הגיוס, סבר בית המשפט שיש לקבל את עמדת המדינה וכי במכלול נסיבות דנן יש לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

משרד הרווחה יעניק תנאי הוסטל למבקש מקלט ממוצא אריתראי

משרד הרווחה יעניק תנאי הוסטל למבקש מקלט ממוצא אריתראי

בג"צ דן לאחרונה בעתירה שעניינה בדרישת העותר כי המשיבים ימצאו מענה במסגרת מתאימה לעותר, מבקש מקלט ממוצא אריתראי, שבשל תאונה דרכים הוא: "מוגבל וחסר יכולת לכלכל את עצמו ולדאוג לעצמו" באחת מהמסגרות החוץ-ביתיות של המשיב 1 או במסגרת מתאימה אחרת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

בתגובה מקדמית מטעם המשיבים 2-1 הוצע פתרון של קליטה במעון המופעל על ידי המשיב 1, שכולל מעטפת רחבה ותומכת, הכוללת תזונה, טיפול רפואי ונפשי ופעילות העשרה במישורים נוספים.

בא כוח העותר מסתייג מהפתרון, בשל אפיוניי האוכלוסייה במעון. בתגובה לכך, הבהירה המדינה, כי גורם מקצועי מטעמה בחן את התאמת העותר לשהייה במעון המוצע.

בנקודת זמן זו, סבר ההרכב בבג"צ כי יש מקום לבחינה של הפתרון המוצע על-ידי העותר הלכה למעשה, להבדיל מדחייתו על הסף.

ככל שירצה העותר בהמשך להשיג על התאמת הפתרון שהוצע, המדינה הסכימה כי יוכל לפנות לוועדת ערר, שעל החלטותיה ניתן להגיש ערעור לבית משפט לעניינים מנהליים (סעיף 2(ג) ו(ט) לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958).

בג"צ הדגיש, כי פסק דינו בעניין הפרטני נסב על שאלת פתרון פרטני לעותר במסגרת זמנים דוחקת. בעוד שאלות הרוחב המתעוררות אגב המקרה, מצויות על שולחנו של בית משפט העליון בהליכים אחרים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נעצר עקב עסקאות סמים אך יצא לחופשה מיוחדת לביטוח לאומי

נעצר עקב עסקאות סמים אך יצא לחופשה מיוחדת לביטוח לאומי

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 14567-01-19 (השופט צ' קאפח) מיום 28.2.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיב לצאת ממעצרו לצורך התייצבות בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ביום 17.3.2019.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

נגד המשיב ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קיים מספר דיונים במסגרת הליך המעצר, ולנוכח מורכבותו של התיק והיקפו של חומר הראיות פיצל את הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכל אחד מהנאשמים בכתב האישום.

הדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים צפוי להתקיים רק ביום 24.6.2019, כאשר מהחומר שהונח בפניי עולה כי המשיב עצור מיום 9.12.2018.

ביום 19.2.2018, בטרם נפתח ההליך הפלילי בעניינו, היה המשיב מעורב בתאונת דרכים, אשר בעקבותיה מתנהל הליך של ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. במסגרת זו זומן המשיב לבדיקת נוירולוג שנקבעה ליום 23.1.2019. בדיקה זו על פי הנטען תשפיע באופן ישיר על בקשת המשיב לקביעת אחוזי נכות צמיתה ונכות זמנית.

ימים ספורים קודם למועד הבדיקה האמורה, הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, בגדרה ביקש כי בית המשפט יורה לשירות בתי הסוהר לאפשר לו להתייצב בפני הוועדה הרפואית, בליווי שירות בתי הסוהר (עת"א 48836-01-19).

בפסק דינו מיום 23.1.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט א' יעקב) את העתירה, תוך שקבע כי המסגרת הדיונית המתאימה לדיון בבקשת המשיב היא הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הורה כי המוסד לביטוח לאומי יקבע מועד חדש לבדיקת המשיב כדי שהלה יוכל להגיש בקשה כאמור.

בהתאם להחלטה זו, נקבע מועד חדש לבדיקת המשיב, שעתידה להתקיים ביום 17.3.2019.

ביום 6.2.2019 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לאשר את יציאתו לוועדה הרפואית. בית המשפט המחוזי (השופט א' הימן) דחה את הבקשה, לנוכח התנגדות העוררת, תוך שציין כי "אין מניעה להגשת תביעה לביטוח הלאומי בדרך של ייצוג הנאשם על ידי מורשה".

המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה הדגיש כי אין באפשרותו להיות מיוצג על ידי מורשה, שכן מדובר בבדיקה רפואית שצריכה להיערך בנוכחותו. המשיב הבהיר עוד כי אם לא יתייצב בפני הוועדה הרפואית, לא ניתן יהיה לבחון את התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, והיא תיגנז.

בהחלטתו מושא הערר קיבל בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) את הבקשה, ואישר את יציאתו של המשיב לבדיקה הרפואית, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחת, וכן הפקדת סך של 20,000 ש"ח במזומן. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב.

מכאן הערר, במסגרתו טוענת העוררת כי ההחלטה לשחרר את המשיב לצורך התייצבותו בפני הוועדה הרפואית מנוגדת לנהלי השב"ס, אשר על פיהם "הוצאת אסירים באבטחה מחוץ לבית הסוהר תיעשה רק במקרים חריגים ומטעמים הומניטריים". לשיטתה של העוררת, עניינו של המשיב אינו בא בגדרם של מקרים אלו.

העוררת הוסיפה וטענה כי אין הכרח לקיומה של הוועדה הרפואית דווקא בעת שהמשיב מצוי "בסטטוס של עצור". לבסוף טענה העוררת כי אין לאפשר את יציאתו של המשיב לאור המסוכנות הנשקפת ממנו, כעולה מעובדות כתב האישום.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה, ושקל את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניו באותו היום, בא הוא לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כעולה מהחומר שהונח בפניו, מטרת התייצבותו של המשיב לבדיקה נוירולוגית בפני הוועדה הרפואית הינה, בין היתר, לצורך קביעת אחוזי נכות זמניים. משכך, יש משמעות רבה למועד הבדיקה, אשר נדחה כבר בעבר בעקבות סירוב שירות בתי הסוהר לאפשר למשיב לצאת לוועדה הרפואית הקודמת.

במצב דברים זה, מצא טעם בטענת באת-כוח המשיב לפיה שלילת האפשרות להתייצב בפני הוועדה הרפואית עלולה לפגוע בסיכויי התביעה שהגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי.

יתירה מזאת, כמפורט לעיל, נסיבותיו של המשיב הינן חריגות, שכן טרם התקבלה החלטה בבקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בקשה זו תידון על ידי בית המשפט המחוזי רק בעוד למעלה משלושה חודשים. ממילא, בשלב דיוני זה טרם נקבעו קביעות מפורשות באשר לדיותן של הראיות לכאורה, לעילת המעצר ולמסוכנותו של המשיב, ועובדה זו אינה צריכה להיזקף לחובתו, כפי שמבקשת העוררת לטעון.

בנסיבות חריגות אלו, סבר בית המשפט העליון כי בדין הורה בית המשפט המחוזי לשירות בתי הסוהר לאפשר את יציאתו של המשיב מבית המעצר לצורך התייצבותו בפני הוועדה הרפואית. ואולם, יחד עם זאת, תחת תנאי הערבות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (למעט צו עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ אשר יעמוד בתוקפו), הורה בית המשפט העליון כי המשיב יובא לוועדה הרפואית במועד שנקבע על ידי שירות בתי הסוהר, בהתאם לנהלי האבטחה המקובלים על ידו, וילווה על ידי סוהרי שירות בתי הסוהר עד לחזרתו לבית המעצר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

שדד תחנת דלק וישב במעצר עד תום ההליכים

שדד תחנת דלק וישב במעצר עד תום ההליכים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), במ"ת 26205-11-18 מיום 20.1.2019, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ושינוי זהות של רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, עובר ליום 29.10.2018 קשר העורר קשר לשדוד את תחנת הדלק "מנטה" הממוקמת בכביש 40 ליד מושב עוזה. יצוין כי כתב האישום הוגש כנגד שני נאשמים נוספים, אשר אינם חלק מערר זה. לפיכך, העובדות הצריכות לענייננו יפורטו ביחס לעורר בלבד.

הנאשמים הצטיידו בחפצים שונים, בין היתר, לקחו לוחיות זיהוי חלופיות לרכב, שקיות בד גדולות ומספריים, הסירו את לוחיות הרישוי שהותקנו על גבי רכב מסוג "מאזדה" השייך לאחד מהם, והתקינו במקומן לוחיות רישוי חלופיות.

ביום 29.10.2018, לפני השעה 03:18, הגיעו הנאשמים לתחנת הדלק ברכב ה"מאזדה". אותה עת, המתלונן עבד כמתדלק בתחנה, ושהה מחוץ לחנות הנוחות שהייתה נעולה. העורר יצא מהרכב רעול פנים, לבוש בכפפות ומצויד בשק ומספריים. הוא הבחין כי דלת חנות הנוחות נעולה, וראה את המתלונן עומד במרחב התחנה. העורר השליך את השק מידיו והחל לרוץ לעבר המתלונן; אחז בצווארו של המתלונן; הצמיד את המספריים לבטנו ודרש ממנו להתקדם לעבר החנות. הנאשמים ניסו לפתוח את דלת החנות, ומשלא הצליחו ביקשו מהמתלונן את המפתחות והוא מסר את הצרור לידיהם. המתלונן נתבקש לפתוח את החנות בעצמו והעורר נכנס עמו לחנות.

אותה עת, התקרבו לתחנה מספר ניידות משטרה אשר קיבלו דיווח על המתרחש. העורר הבחין בניידות, עזב את המתלונן ונכנס לרכב שהחל כבר לנסוע. הניידות כיתרו את הרכב משני צדדיו, והעורר ניסה להימלט מהרכב והחל לרוץ לעבר כביש 40. חרף צעקות השוטרים שהורו לו לעצור – הוא המשיך במנוסתו. לאחר מרדף קצר הוא נעצר. במהלך המרדף אחד מהשוטרים שבר את זרת ידו הימנית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שנערך ביום 20.1.2019, התמקדו טיעוני בא כוח העורר באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. יצוין, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחיו בחורה בפיקוחם של מי מאחיו. זאת, בין היתר נוכח התרשמות לקיומה של רמת סיכון להישנות עבירות בתחומים של אלימות ורכוש.

בהחלטתו מיום 20.1.2019 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בהיעדר חלופת מעצר מתאימה ש"יש בה להשיג את תכלית המעצר".

על החלטה זו נסב הערר שהוכרע בבית המשפט העליון..

טיעוני העורר התמקדו בכך שבית משפט קמא לא בחן את המלצת שירות המבחן "בעין ביקורתית", וכי עברו הפלילי הנקי צריך להטות את הכף לטובת דחיית המלצת שירות המבחן. עוד נטען כי תסקיר שירות המבחן כלל קביעות עובדתיות שלא פורט הבסיס להן. לגישתו, נקבע כי העורר ניהל חיים נורמטיביים, דבר שבא בסתירה להערכת גורמי הסיכון בעניינו.

בית המשפט העליון ציין, שלא נעלם מעיניו גילו הצעיר של העורר והיעדר עבר פלילי.

עם זאת, ענייננו במעשה שוד ב"רף גבוה" בהינתן שמדובר בשוד מתוכנן מראש, בחבורה, כאשר כל השלושה מגיעים באישון לילה רעולי פנים, במכונית עם לוחית זיהוי מזויפת. העורר נטל חלק עיקרי במעשה השוד כמי שהצמיד מספריים לבטנו של המתלונן. כל אלה מעידים על מסוכנותו של העורר , ולכך יש להוסיף את ניסיון ההימלטות שלו מהשוטרים במהלך מעצרו, מה שמעיד על כך שאין עליו מורא החוק ומורא המשטרה. לאור זאת, ולאור ההמלצה השלילית של שירות המבחן, לא סבר בית המשפט העליון כי בשלה העת לשחרר את העורר לחלופת מעצר או להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

מובן כי אין בהחלטה זו כדי לחסום דרכו של העורר בעתיד עם חלוף הזמן, באשר גם חלוף הזמן מהווה שינוי נסיבות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

אפריקה ישראל תקבל מיליונים ממפעילי הקאנטרי קלאב

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט הבכיר י' פרגו) מיום 1.10.2017 בת"א 5176-06-13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ונדחתה תביעתה שכנגד של המערערת.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

רקע והליכים קודמים

בין השנים 2006 ל-2010 הפעילה המערערת קאנטרי קלאב בסביון (להלן: הקאנטרי) מכוח הסכמי זיכיון מתחדשים עם המשיבה, כאשר מעת לעת הונפקו לה רישיונות עסק לתקופות קצובות ולפעילויות ואזורים ממוקדים בקאנטרי. ביום 19.12.2010 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות אשר ביטל והחליף את הסכם הזיכיון.

יצוין כי בתקופת השכירות הפעילה המערערת את הקאנטרי באופן שוטף, וכן קיימה מדי קיץ קייטנות לילדים.

בתביעתה בפני בית משפט קמא, טענה המשיבה כי המערערת הפרה את הסכם השכירות, בין היתר בכך שלא שילמה דמי שכירות לשנים 2010 עד 2013, בסך של 2,251,605 ש"ח; לא שילמה את מלוא הארנונה למועצה המקומית סביון; וכן בכך שלא עשתה את הנדרש ממנה לצורך קבלת אישורים לקבלת רישיון עסק.

בגין הפרות אלו, אשר הביאו לסיום ההתקשרות בין הצדדים ולנטישתה של המערערת את המתחם, נאלצה המשיבה לחתום על הסכם שכירות עם שוכר חדש על מנת לאפשר את המשך פעילותו הרציפה של הקאנטרי ומילוי ההתחייבויות למינויים בו.

עוד טענה המשיבה בבית משפט קמא כי לצורך המשך הפעלת הקאנטרי ובשל מצבו התחזוקתי הירוד, נדרש השוכר החדש לבצע תיקונים ופעולות שיפוץ בעלות כוללת של 550,00 ש"ח. בעקבות כך נאלצה המשיבה לפטור את השוכר החדש מדמי שכירות למשך 6 חודשים. בגין רכיב זה תבעה המשיבה פיצוי על אבדן דמי השכירות בסך של 430,106 ש"ח.

בנוסף לאמור לעיל, נטען כי המערערת הותירה חובות ארנונה למועצה המקומית סביון.

סך כל תביעת המשיבה בפני בית משפט קמא עמדה על כ-3,759,164 ש"ח.

מנגד, טענה המערערת כי הייתה זו המשיבה אשר הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, ובכך גרמה למערערת להודיע מיוזמתה על עזיבת הקאנטרי.

לטענתה, המשיבה הסתירה את העובדה כי מספר מבנים מרכזיים בקאנטרי נבנו ללא קבלת היתר בניה כדין בטרם החתימה על הסכם השכירות. עובדה זו, לטענת המערערת, התגלתה רק בשנת 2012, עת הודיעה לה המועצה המקומית סביון כי לא יינתן לה רישיון עסק לקאנטרי מבלי להשיג את היתרי הבניה האמורים.

בנסיבות אלה, וכן בשל הסיכון הצפוי לילדי הקייטנות מהשהייה במבנים נעדרי האישור, נאלצה המערערת, לטענתה, לסיים את הסכם השכירות ולנטוש את המתחם, וזאת לאחר מתן הודעה בת 30 יום על סיום ההתקשרות בין הצדדים.

אשר לחיובי הארנונה שלא שולמו, טענה המערערת כי אלו לא חלו עליה מכוח הסכם השכירות, במסגרתו התחייבה לשאת בתשלומי הארנונה רק בגין "השטח הפעיל של הקאנטרי", המשתרע על 35 דונם, ולא בגין 45 דונם הכוללים את "שטחי הבור" שאינם בשימוש.

בנוסף נטען כי כתוצאה מביטול הסכם השכירות, וכן לנוכח השקעותיה בקאנטרי, נגרם לה אבדן כספי בסך של 9,500,000 ש"ח (בין היתר בגין החזר שווי פעילות עסקית, חיוב יתר בארנונה, השקעה ושימוש בציוד).

לאחר שמיעת ראיות ממושכת ובכלל זה חוות דעת מומחים שהונחו בפניו, בית משפט קמא קיבל את עיקר התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בפסק הדין נקבע כי בדין בוטל הסכם השכירות על-ידי המשיבה; כי על המערערת לשאת בחיובי הארנונה עבור התקופה בה החזיקה במקרקעין; וכן כי המערערת אינה זכאית להחזר שווי הפעילות העסקית שאיבדה לטענתה.

על כן, קבע בית המשפט כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 1,829,778.5 ש"ח בתוספת הצמדה בגין חוב דמי השכירות, וסך של 275,000 ש"ח בתוספת הצמדה, המגלם מחצית הסכום אשר נדרש לתיקון הליקויים בקאנטרי לאחר עזיבת המערערת.

עוד קבע בית המשפט, כי מהסכומים שנפסקו לטובת המשיבה כמפורט לעיל יקוזז סכום של 826,190 ש"ח המגלם את שוויו של הציוד שנותר בקאנטרי, וזאת על פי חוות הדעת של השמאי המוסכם.

טענות הצדדים בערעור

מכאן הערעור שנדון בבית המשפט העליון, במסגרתו טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא משקבע כי האחריות להפרת הסכם השכירות נופלת על כתפיה, וזאת לאחר שהתברר כי למבנים בקאנטרי לא היה היתר בניה, ולמרות שהמשיבה לא תיקנה הפרה זו.

כן נטען כי שגה בית משפט קמא בחישוב דמי השכירות ושווי הציוד שנותר בקאנטרי; בחיוב המערערת בסך 275,000 ש"ח בגין אחזקה לקויה של הקאנטרי; בחיוב המערערת בתשלום ארנונה על שטח של 45 דונם; וכן שגה בקביעתו כי השגת היתר הבניה לא היה תנאי למתן רישיון עסק.

לבסוף נטען כי בית משפט קמא חישב באופן מוטעה את סכום הקיזוז, שכן לא כלל את הסך של 11,950 ש"ח בגין פריטי הציוד השייכים למערערת על פי חוות הדעת של השמאי.

המשיבה לעומתה סמכה את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, וטענה כי הערעור מופנה כלפי ממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. נטען כי המערערת לא הצביעה על כל נסיבה מיוחדת או פגם היורד לשורש העניין המצדיק את קבלת הערעור.

לגופו של עניין דחתה המשיבה את טענות המערערת בדבר חיובה של זו האחרונה ביתר בגין תשלומי הארנונה; תשלומי ריבית והצמדה; וכן חיובה במחצית הסכום עבור השיפוץ התחזוקתי של הקאנטרי.

לבסוף, המשיבה לא חלקה על כך שהסך של 11,950 ש"ח בגין פרטי הציוד לא נכלל בחישוב שערך בית משפט קמא אך טענה כי הסכום לא נתבקש על-ידי המערערת בתביעתה בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר שההרכב בעליון בחן את פסק דינו של בית משפט קמא, את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה בפניו, הוחלט לדחות את הערעור ולאמץ את פסק הדין של בית משפט קמא, מטעמיו, בהתאם לסמכות שהוקנתה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שופטי העליון ציינו כי שוכנעו שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע, וכי לא נפלה בהחלטתו המפורטת והמנומקת טעות שבדין.

בפסק הדין, אשר משתרע על לא פחות מ-80 עמודים, נבחנה התשתית הראייתית שעמדה לפני בית המשפט קמא לעומקה, תוך מתן התייחסות מפורטת וממצה ביותר לראיות שהניחו בפניו הצדדים, ונקבע באופן חד משמעי כי המערערת הפרה את הסכם השכירות בין הצדדים "הפרות יסודיות ועיקריות", וכי בדין ביטלה המשיבה את הסכם השכירות.

בהתייחס לטענת המערערת לפיה היא "איננה מקבלת 'רישיון עסק' בשל קיומם של מבנים לא חוקיים" וכן טענותיה בדבר "הסכנה" בהפעלת הקאנטרי ללא קבלת היתרי בניה קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

"אין לי כל ספק ש'מיכל ויוסף בנימין' (המערערות – י' א') ידעו היטב שהשגת 'היתרי הבנייה', אינה מהווה תנאי לקבלת 'רישיון העסק', וכי טענותיהם בנושא הסכנה בהפעלת ה'קאנטרי קלאב' ללא קבלת 'היתרי הבנייה' הן ניסיון להשתחרר בדרך זו מהתחייבויותיהם על פי 'הסכם השכירות' ואי עמידה בתנאיו; וכ'תירוץ' לסיום ההתקשרות עם "אפריקה ישראל".

בית המשפט העליון סבר כי ממצאים עובדתיים אלו מבוססים היטב, וטענותיה של המערערת מופנות כלפי קביעות שבעובדה ובמהימנות בהן לא מצאו שופטי העליון מקום להתערב.

לצד הדברים הוסיפו, כי אף המערערת לא חלקה על הצורך בחיובה בגין הנזקים שנגרמו לקאנטרי בפרק הזמן בו החזיקה במושכר ובמתקניו, אם כי חלקה על מחצית הסכום שבו חויבה בחוות דעת אשר לטענתה לא הוגשה כדין.

בית משפט קמא סבר בעניין זה, לאחר ששמע את העדויות ועיין בראיות שהונחו בפניו לרבות עדותו של השוכר החדש ובתמונות של המושכר, כי הנזקים והליקויים במושכר אף עולים על הסכום בו חייב את המערערת, ואף בקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב.

עם זאת, ומאחר שהמשיבה לא חלקה בדיון שנערך בעליון על השמטת סך של 11,950 ש"ח בגין פרטי ציוד כפי שהופיעו בחוות דעת השמאי, הוחלט על חיובה של המשיבה בסכום זה.

ומנגד, הערעור נדחה. נקבע עוד שהמערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

כמה הייתם משלמים בשביל הטלפון הגנוב ?

קראתי בגלובס כתבה שמשבחת את הדס שטייף על כך שקיבלה לידיה ופרצה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה. בכתבה בגלובס נעשה ניסיון לשכנע שזה בסדר לחטט לאנשים בטלפון, עם קצת עיוות עובדות משמעותיות כמו ההבדל בין "נמצא" ל"נגנב" ובין מידע מקדים על פעילות פלילית או של טרור בטלפון- לבין העדר מקדים כזה ובכלל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

מעניין האם הדס שטייף שילמה בשביל קבל לגביה את הטלפון הגנוב של עו"ד אפי נוה ומה המחירון לטלפונים גנובים של עורכי דין ועיתונאים – או של כל אחד אחר מאיתנו.

הנייד שנגנב מראש לשכת עורכי הדין לשעבר הנו אחד הפרטים הראשונים שפורסמו סביב מעצרו של עו"ד אפי נוה, פרט שהראה עד כמה הפגיעה בפרטיותו הייתה חריפה, ועד כמה אפילו החסינות הפלילית שניתנה לעיתונאית הדס שטייף שפרצה את הטלפון הנייד הגנוב לא יכולה להצדיק מניעת מיצוי הדין האזרחי בעניינה והחזרת הטלפון הנייד הגנוב לבעליו.

תחשבו לעצמכם שעיתונאי או כל אדם אחר, שם את ידו על הטלפון שנגנב ממכם ושנעלתם בסיסמא, ואחרי שהסיסמא והטלפון נפרצים, נלקחים פרטי מידע מהטלפון, ובמידע שנצבר על הטלפון גם נעשה עוד שימוש איטי ומידתי- המתפרסם אט-אט- לשיקולו של הפורץ ואולי לפי צווי איסור הפרסום המתחדשים של בתי המשפט.

עוד לפני הגשת התביעה בגין הפגיעה בפרטיות בסך של 7,000,000 ₪,  פנה עו"ד בועז בן-צור במכתב ההתראה לפני תביעה ששלח לגלי צה"ל, הבהיר בין היתר, כי:

"קיבלתם לידכם את הטלפון הנייד של מר נוה; פרצתם אותו; העתקתם את תכולתו; עניינתם בתכתובות האישיות של מר נוה; שידרתם עיקרים מעל גלי האתר; ומסרתם את התכתובות האמורות לידי המשטרה. התנהלות זו – לבד מכל שמדובר בהתנהלות שאינה חוקית (ובשל כך גם הוגשה תלונה למשטרה) – פגעה פגיעה חריפה ביותר במרשנו, כמו גם בצדדים שלישיים"

עוד במכתב הממוען לשטייף ולראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל, אילאיל שחר; לרזי ברקאי, מגיש התוכנית "מה בוער"; ולעורכת התוכנית, נורית קנטי; כותב עו"ד בן-צור כי "דומה שקשה עד מאוד להיזכר בהתנהלות עיתונאית כה לקויה ופסולה כפי זו העומדת על הפרק"

לפי אותו מכתב גם "נוה לא נתן לאיש רשות לעשות כל שימוש במכשיר הטלפון הנייד שלו. מדובר במכשיר טלפון המוגן באמצעות סיסמה, הכולל תכתובת אישית ופרטית של מר נוה עם גורמים שונים ובכללם: עורכי דין, לקוחות שנים, חברי כנסת, גורמים מהמערכת השופטת, חברים, שרים, עיתונאים ועוד. ככל אדם, מר נוה מנהל שיחות אישיות בנושאים שונים, שאינן מיועדות לאוזניהם של אחרים. שיחות אלה הן שיחות פרטיות במובהק. נטילתן, בחינתן והפצתן כמותן, לכל דבר ועניין, כהאזנת סתר אסורה". כעת, התנהלות שקשה ליישבה עם אמת מידה חוקית או עיתונאית כלשהי".

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בג"צ למח"ש- החשוד בירי ביפו לא יעמוד לדין

בג"צ למח"ש- החשוד בירי ביפו לא יעמוד לדין

בג"צ דחה בימים אלו עתירה שעניינה בבקשת העותר כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבות לבוא וליתן טעם מדוע לא תתקבל החלטה בדבר העמדתו לדין של החשוד בתיק מח"ש 3383/17 העוסק בחקירת נסיבות מותו של מהדי אלסעדי המנוח מירי שבוצע לעברו ביום 29.7.2017.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב – cafe.themarker.com

על פי העובדות המתוארות בעתירה, בליל 29.7.2017, לאחר חצות הלילה, היה המנוח מעורב בתאונת דרכים ביפו, בה נפל מהאופנוע עליו רכב. שוטרים שהיו בסמוך למקום התאונה החלו לרוץ לעברו. לאחר שהמנוח התרומם, הוא החל לברוח מהמקום. השוטרים רדפו אחריו אך הוא נמלט מהזירה.

לפנות בוקר חזר המנוח למקום עם חברו, רכובים על אופנוע אחר, כדי לקחת את האופנוע שלו שנשאר במקום לאחר התאונה. שוטרים שהיו במקום החלו לרדוף אחריו. בעת שהמנוח נמלט מהשוטרים, ירה השוטר החשוד לעבר המנוח וחברו. למרות זאת הצליחו השניים להימלט מהמקום. כעבור זמן קצר מת המנוח מפצעיו.

 

לטענת העותר, אביו של המנוח, במועד שבו הוגשה העתירה חלפו 14 חודשים ממועד הירי ושישה חודשים מתום חקירת נסיבות האירוע. לשיטתו, פרק זמן זה עולה כדי שיהוי במתן החלטת רשויות התביעה באשר להעמדתו לדין של החשוד.

 

בתגובתן המקדמית מיום 28.11.2018 טענו המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן לשיטתן "אין מקום להתערבות שיפוטית בשלב זה שבו טרם ניתנה החלטה מינהלית". לגוף העניין, נטען כי פרק הזמן שבו נמצא התיק בטיפול על ידי מערכת אכיפת החוק הינו סביר, וכי לא היתה סטייה מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202 שעניינה "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום".

 

כן צוין כי התיק הועבר לאחרונה ללשכת פרקליט המדינה, לשם בחינה וקבלת החלטה, וכי החלטתו צפויה להתקבל תוך פרק זמן של 90 ימים, דבר אשר צפוי לייתר את העתירה.

 

בהחלטה מיום 2.1.2019 הורה בג"צ, כי תוגש הודעה מעדכנת מטעם המשיבות באשר להחלטת פרקליט המדינה.

 

הודעה כאמור הוגשה ביום 13.3.2019, ובה נכתב כי יומיים קודם לכן החליט פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה הפלילי וכי הודעה על כך נמסרה לבא-כוח העותר.

 

בנסיבות אלה, התייתר הסעד המבוקש בעתירה, במתכונתה הנוכחית. מבלי להביע כל עמדה באשר לתוכן החלטת פרקליט המדינה, מובן כי ככל שלעותר תהיינה השגות על ההחלטה לגופה, ביכולתו לשוב ולפנות לבית למשפט העליון לאחר מיצוי הליכים.

 

העתירה נדחתה אפוא. בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.